"אשאר פליטה עד שאשיב זכויותיי מהשלטון במצרים"

לוסי קלמרו, שמשפחתה גורשה ממצרים על ידי משטר נאצר, טוענת כי היא "פליטה בישראל". משרד החוץ פועל להעלאת המודעות בעולם לנושא גירוש יהודי ארצות ערב על ידי השלטונות

טל שלו
מתוך יוטיוב

בנובמבר 1965, בשעות הבוקר המוקדמות, התייצבו שני שוטרים וקצין בבית משפחת בלבל, משפחת סוחרים יהודית אמידה מקהיר, פרצו את דלת הבית, ומסרו להם צו גירוש. "צהלתי משמחה שסוף סוף זורקים אותנו מהארץ הזו", משחזרת לוסי קלמרו, (לשעבר בלבל), אז בת 21, את השנים הקשות שקדמו למנוסת משפחתה ממצרים – שנים שלוו ברדיפות, איומים, גזירות, פוגרומים וביקורים תכופים ואלימים של השוטרים המצרים שהלאימו את רכוש המשפחה כחלק מהתנכלויות השלטון. "מהרגע שגמל עבד-אל נאצר עלה לשלטון (1956 - ט.ש), החיים של היהודים השתנו מן הקצה אל הקצה. עד אז הייתה הבחנה ברורה בין יהודים לבין ציונים, אבל מאז, בכל פעם שנוצר מתח מסוים עם ישראל, הקהילה היהודית הייתה סופגת מהשלטון", אומרת קלמרו. לדבריה, "דוד שלי נעצר כמה פעמים, אבא שלי נלקח לחקירה לשלושה ימים ולא ידענו איפה הוא. הרגשנו את הבולשת עוקבת אחרינו ברחוב. איפה שלא הלכת - קיללו אותך".

טוב לדעת (מקודם)

מדרסים בהתאמה אישית בחצי שעה - ואתם יוצאים לחיים חדשים

לכתבה המלאה
בתי כנסת בקהיר שהושחתו בשנת 1965 (צילום: משרד החוץ)

ביל קלינטון הכיר בזכויות הפליטים היהודים

סיפורה של קלמרו הוא חלק קטן מסיפור רחב הרבה יותר בתולדות הקמת מדינת ישראל, שרק בשנים האחרונות הולך ומקבל במה ציבורית ופוליטית. זהו סיפורם של למעלה מ-850 אלף פליטים יהודים שגורשו באלימות ואכזריות מארצות ערב לאחר הקמת המדינה. הקהילות היהודיות המבוססות ברחבי המזרח התיכון – מצרים, סוריה, עירק, תימן, לוב, אלג'יריה, תוניסיה ועוד, סבלו לאחר הקמת המדינה מפוגרומים, רדיפה פוליטית וחוקים דרקוניים, הפקעת שטח רב של קרקעות והלאמת רכוש ונכסים בשווי של מיליארדים. "אף אחד לא מכיר את הסיפורים שלנו, כי עדות המזרח התביישו. המושג פליט היה עבור אבא שלי כמו קללה", אומרת קלמרו. בניגוד לאביה, היא דווקא מצהירה בגאווה: "אני פליטה".

בסרטון המספר את סיפורה, במסגרת קמפיין חדש שהשיק משרד החוץ בשבועות האחרונים לקידום הכרה בינלאומית בזכויות הפליטים היהודים מארצות ערב, טוענת קלמרו: "הייתי פליטה ואשאר פליטה עד שאקבל את כל הזכויות שלי". במסגרת הקמפיין נאספים בדף פייסבוק שהוקם במיוחד סיפורים אישיים, תיעוד ורשמים של פליטים יהודים וצאצאיהם.

"גם אנחנו פליטים וגם אנחנו עברנו טראומות, הגיע הזמן שהעולם יכיר בנו ככאלה", אומרת קלמרו, ונזכרת בלילה אחד בשנת 1962, שבו דפקו שוטרים על דלת בית משפתחה והודיעו כי במסגרת מדיניות הפקעת הרכוש של ממשל נאצר, על המשפחה למסור לידיהם חזקה מלאה על כל הרכוש, כולל ייפוי כוח לחשבון הבנק, מפתחות לבתי העסק ולמכוניות, וכן לבית המשפחה. "שאלתי את השוטר: 'מה פתאום אתה לוקח את המפתחות לבית?'. הוא גער בי: 'תשבי בשקט. זה כבר לא הבית שלכם. אני נכנס לכאן מתי שאני רוצה'". קלמרו מספרת כי במשך שלוש השנים הבאות, עד שמשפחתה גורשה ממצרים, היא נהגה לישון עם סולם וספה ליד דלת חדרה בכל לילה, כי פחדה שתיאנס. "עד היום אני מרגישה לא בנוח כשדופקים לי בדלת אחרי השעה 21:00", היא מודה.

בדומה למשפחות רבות נוספות ברחבי המזרח התיכון, גם רכוש משפחתה של קלמרו הופקע ממנה בעקבות הקמת מדינת ישראל. "אבא שלי היה הסוחר הכי גדול במצרים. היו לי חיים של מלכים, הייתה לי מטפלת אישית", היא אומרת. עד לפני שבע שנים היא כלל לא התעניינה בנושא, אך לאחר שיצאה לפנסיה, היא מצאה את תיק הירושה של אביה. "לפני שברחנו ממצרים אבא קיבל מסמכים חתומים על ידי הממשלה שהם תועד כל מה הרכוש שנלקח מאיתנו. מצאתי את הניירות האלה בתיק הירושה וראיתי שחור בעיניים – בתים, מכוניות, כסף, סחורה". מאז, יצרה קשר עם ארגון יהדות מצרים, ובשנים האחרונות היא פעילה מרכזית בארגון. קלמרו מקדמת בין היתר את המאבק להעלאת המודעות הציבורית לסיפוריהם של הפליטים היהודים מארצות ערב, וכן חיפוש דרכים משפטיות לקבלת פיצוי עבור הרכוש שהופקע. "אם היה לי את כל מה שאבא השאיר שם, הייתי מלכת העולם", היא אומרת, אך מדגישה כי המניע העיקרי שלה הוא רגשי. "אני לא בוכה על מה שהלך. אני בוכה על זה שאבא שלי נפרד מהעולם עם לב שבור על כל העבודה שלו שהוא היה צריך להשאיר שם".

הטראומה של יהודי ארצות ערב הושמטה מסדר היום הציבורי. בית כנסת בקהיר שהושחת בקהיר (צילום: משרד החוץ)

כיום מהווים צאצאיהם של מאות אלפי הפליטים היהודים קרוב למחצית מהאוכלוסייה היהודית של ישראל, אך במשך שנים, בעוד פרעות קישינב, "על השחיטה", וחוקי נירנברג זכו למקום של כבוד בספרי ההיסטוריה, הטראומה של יהודי ארצות ערב, כמו גם ההכרה בזכויות וברכוש שנגזל מהם, הושמטו מסדר היום הציבורי ונפקדו מספרי הלימוד. נציבות האו"ם לענייני פליטים אישרה ב-1957 כי היהודים מארצות ערב הינם פליטים, אך האו"ם מעולם לא קיבל אף החלטה על בסיס כך. בהסכם השלום בין ישראל לבין מצרים קיים סעיף מפורש שהורה על הקמת ועדה לדיון בתביעות רכוש הדדיות, אך ועדה זו מעולם לא הוקמה. גם נשיא ארצות ארצות, ביל קלינטון, הכיר בזכויות הפליטים היהודים במסגרת המשא ומתן בקמפ-דייויד. הוא המליץ להקים קרן בינלאומית שתפעל לפיצוי פליטים פלסטינים ויהודים כאחד, אך המדינה מיעטה במאמצים דיפלומטים רשמיים לקידום הנושא ולהשבת הנכסים האבודים – שערכם מוערך כיום במיליארדי דולרים. הסיבה העיקרית לכך היא שראשי המדינה ובכירי משרד החוץ חששו להעלות את הנושא בשל רגישויות פוליטיות הנובעות מהחיבור לשיח השיבה הפלסטיני ונושא הפליטים.

"יש לנו את כל התכונות של פליט - גנבו אותנו, התעללו בנו, זרקו אותנו ותלו אותנו בכיכר העיר", אומרת קלמרו. בשנה שעברה הייתה קלמרו אחת מגיבורות סרט תיעודי של העיתונאי עמנואל רוזן - "סודות הכספים האבודים", שליווה את מסע החיפושים של שלושה פליטים יהודים אחר המורשת האבודה שלהם, ותרם במידה רבה להעלאת הנושא, שהוסתר על ידי הממשלה, לסדר היום הציבורי.

"אף פעם לא שתקנו. אנחנו פועלים כבר המון שנים, רק לא היה מי שיוציא את זה החוצה - בשביל זה צריך ממשלה. הייתה כאן גזענות לשמה", היא מאשימה. "טאטאו אותנו מתחת לשטיח. יש כאן אי צדק חברתי. כל הזמן הפחידו אותנו ואמרו לנו לשבת בשקט כי הפלסטינים ידרשו גם הם את זכות השיבה. אז מה עכשיו? הם בכל מקרה לא מוותרים על זכות השיבה. בעולם מדברים רק על הפליטים הפלסטינים, שמקבלים בכל חודש תגמול מאונר"א (סוכנות הסעד המיוחדת של האו"ם לעניין הפליטים הפלסטיניים - ט.ש). אנחנו כל מה שקיבלנו זה בזכות עמלנו".

"היהודים הם פליטים שנתלשו ממולדתם - אשליה והונאה"

בשנים האחרונות החל המאמץ העיקש של ארגונים שונים שמייצגים את יוצאי ארצות ערב לשאת פרי, והרשויות בישראל, שהעדיפו תמיד לברוח מהנושא, עוסקות בתיקון העוול ההיסטורי. בשנת 2010 חוקקה הכנסת לראשונה חוק הכורך כל משא ומתן עתידי עם הפלסטינים בפתרון לבעיית הרכוש היהודי בארצות ערב, בדומה לחוקים דומים שהועברו בקונגרס האמריקאי. בנוסף הממשלה מקדמת מהלך לתיעוד דיגיטלי ורישום של מסמכים ונתונים בנושא. סגן שר החוץ, דני אילון, פרש את חסותו על הנושא, ובשנה האחרונה יזם קמפיין דיפלומטי של נציגויות ישראל בעולם להעלאת המודעות בערי בירה בעולם לנושא ולשינויי חקיקה דומים. במקביל פעל אילון להכרזה על "יום הפרהוד" – לציון הפרעות שנערכו ביהודי בגדד ב-1941 שבהם נרצחו 179 יהודים, כיום לאומי. השבוע יתקיים בירושלים כנס בנושא המשותף למשרד החוץ, המשרד לאזרחים ותיקים והקונגרס היהודי העולמי. בהמשך החודש, בשולי העצרת הכללית של האו"ם, ידונו משפטנים ומומחים מרחבי העולם בסוגיית הפליטים היהודים. "סגן שר החוץ מוציא את הסיפורים שלנו החוצה והוא עושה את מה שאף אחד לא עשה במשך 64 שנים", אומרת קלמרו.

אם במשך שנים העולם הורגל לעסוק רק בנכבה של הפליטים הפלסטינים, כעת מתכננים להציג בישראל את תמונת המצב ההפוכה. על רקע מאבקה של הרשות הפלסטינית להכרה חד צדדית במוסדות האו"ם, הקמפיין והכנסים הנלווים אליו מעוררים כבר תגובות חריפות בתקשורת הערבית וברשות הפלסטינית. "הטענה שהיהודים שעלו לישראל, שאמורה להיות ארצם, הינם פליטים שנתלשו ממולדתם, היא אשליה והונאה", כתבה בכירת אש"ף, חנאן עשראווי, במאמר שפרסמה בנושא בחודש שעבר. ארגון חמאס קרא לליגה הערבית למשוך את יוזמת השלום הערבית בתגובה לקמפיין, אך אילון אופטימי. "התחלנו 64 שנה מאוחר, אך לא מאוחר מדי. למען פיוס אמיתי עם שכנינו הפלסטינים, חייבים לפתור את סוגיית הפליטים היהודים".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully