רוק בבית האבות

מבט על הלהקות הכי מכניסות של שנת 2012 יגרום לכם לבדוק את לוח השנה, ולברר האם לא חזרנו בזמן עשור או שניים. U2, ברוס ספרינגסטין, רד הוט צ'ילי פפרס וקיס הם רק חלק מהשמות שניצבים לצד אמנים כמו ליידי גאגא, ביונסה וקולדפליי - אף על פי שהלהקות האלו פועלות יותר זמן ממה שהאמנים הצעירים האלו חיים.

מבט פרטני יותר מציב את בונו, סולן להקת U2, כמוסיקאי העשיר בעולם עם 1.5 מיליארד שקלים בחשבון הבנק שלו. במקום השני ניצב מי שהוביל עד לאחרונה את הרשימה, פול מקרטני, עם הון בסדר גודל דומה. כיוון שהשנה עוד לא נגמרה, רוב הסיכויים שמקרטני יחלוף שוב על בונו וישמור לעצמו את המקום הראשון.

במצעד הזמרים העשירים בהיסטוריה אפשר למצוא גם שמות כגון אלטון ג'ון או ג'ון בון ג'ובי. לא בדיוק חבר'ה בתחילת שנות ה?20 לחייהם. ורגע, זה עוד לא נגמר: מבט על 2013 מגלה שהרולינג סטונס יתאחדו כנראה לסיבוב הופעות אחרון, מה שיגרום להם לשמור על מקומם ב?30 השנים האחרונות כלהקה שמכניסה הכי הרבה כסף במוסיקה העולמית. כלומר, הבנתם נכון: נכון ל?2012, המוסיקאים הזקנים הם הדבר הכי מרענן במוסיקה העולמית.

הנתונים הללו נכונים בזעיר אנפין גם לארץ הקודש. מבט על ההופעות הכי מוצלחות כלכלית בחמש השנים האחרונות בישראל, מגלה כי אלה היו של מדונה, פול אנקה, לאונרד כהן ודיפ פרפל. אל הנתונים הללו צריכים כמובן להכניס את רד הוט צ'ילי פפרס, שיופיעו ביום שני הקרוב בפארק הירקון, וכל חבריה כבר הספיקו לחגוג יובל. אבל בעוד בישראל תמיד התקשינו לקבל להקות בזמן אמת בשל אי הכדאיות הכלכלית, הרי באמריקה ובאירופה, שמוצפות תמידית בלהקות ובזמרים חמים, שומרים אמונים לחבר'ה הוותיקים יותר.

"אנחנו נמצאים בשיאה של הרטרו?מאניה", מסביר בועז כהן, עורך ושדרן "רוקר טוב" ב?88FM. "זה נכון לגבי העולם ונכון לגבי ישראל. הדור הצעיר לא מצליח לייצר שום מוסיקה שעומדת באותו סדר גודל עם הדור של הדינוזאורים. תוסיף לכך את העובדה שתחנות טלוויזיה ורדיו כבר לא עושות את ההבדל בין בידור לתרבות, וכך נוצר צמא למה שנקרא קלאסיק רוק. אין לך הרבה אמנים ב?20 השנים האחרונות שמייצרים לך הופעה כמו הרולינג סטונס. אם מחר תמוז יתאחדו, או פורטיסחרוף, הם ימכרו אולמות על גבי אולמות של סולד?אאוט. מי בדור הצעיר היום בישראל עושה את זה?"

בעוד להקות צעירות בנויות על קהל צעיר שהפרוטה אינה מצויה בכיסו, המבוגרות פונות לקהל אמיד יותר שיכול להרשות לעצמו לשלם 200 דולר לכרטיס בארה"ב או 800 שקלים להופעה בהיכל נוקיה בתל אביב. בישראל הנקודה הזו בולטת במיוחד. פול אנקה, לדוגמה, מרבה לבקר בישראל ורואה
בשורות הראשונות בהופעתו את הטייקונים שרי אריסון ויצחק תשובה, שאף הזמין אותו להופיע בחתונת בנו בימים שעוד לא היה מביש להיות טייקון.

מצד שני, הופעתו של לני קרביץ, שהיתה אמורה להתקיים בהיכל נוקיה בחודש הבא, התבטלה, כאשר מחירי הכרטיסים עמדו על לא פחות מ?900 שקלים לכרטיס במקום טוב. במחירים כאלה, מבחינת זמר שפונה לקהל צעיר, מדובר בסיכון גבוה.

"הטריק הוא למצוא להקות עם אפיל צעיר כמו רד הוט צ'ילי פפרס שנמצאות כבר בסוף הקריירה, אבל עדיין נחשבות ללהקות לכל המשפחה מבחינת הקהל הישראלי", מבהיר בכיר בתעשיית המוסיקה בישראל. "לכן, ההופעה שתיערך ביום שני תיחשב להצלחה כלכלית. הפפרס הם להקה ישראלית כאילו, ממש כמו שאם קולדפליי יגיעו לארץ תראה שלאנשים לא תהיה בעיה לשלם גם 1,000 שקלים לכרטיס".

הדיון הזה היה כאן מאז ומתמיד. ישראל היא שוק קטן ולא רלוונטי לשוק המוסיקה העולמי. להקות מגיעות הנה בסוף הקריירה, או אם האמן או הלהקה מתאהבים בישראל או באזרחיה ובוחרים לשים את האינטרס הכלכלי בצד. "יש בישראל שוק חדש, ששם במרכז את העניין הנוסטלגי", מסביר מפיק שהיה מעורב בהבאת להקות וזמרים לישראל בשנים האחרונות. "תראה את דיפ פרפל - הם היו פה כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות, ובכל פעם זה סולד?אאוט יותר מהופעה אחת, ובמחירים גבוהים. הקהל הורכב בחציו מיוצאי חבר העמים, שבעבורם זו לא רק פיסת נוסטלגיה, אלא גם הצהרה וסממן למערביות. אצל אמנים מהדור החדש אין את זה".

מוטי דיכנה, סולן להקת הסיקסטיז המתמחה בקאברים, זוכר שלפני 29 שנה, כשהלהקה שלו רק יצאה לדרך, אף אחד בישראל לא חיפש נוסטלגיה. "נראינו זקנים ומיושנים. מה זה קאברים? כולם רצו את ההווה, חשבו שאנחנו פתטיים", נזכר דיכנה. "ותראה מה קרה עכשיו בישראל - יש אינפלציה של להקות קאברים כי אנשים מתחברים למוסיקה של פעם. המציאות פרובלמטית והרוקנרול לא כפי שהיה בעבר. פתאום כבר לא מזלזלים, כי מבינים שזה היה הרוקנרול האמיתי והיחיד".

בעולם המצב דומה, והדוגמה הטובה ביותר היא האיחוד של להקת פוליס שהתקיים לפני חמש שנים. הלהקה מכרה אז מיליון וחצי כרטיסים ברחבי העולם, עם הכנסה של 168 מיליון דולר. מנהלי הלהקה הודו שאף אחד לא האמין שההופעות יהיו סולד?אאוט בשלוש דקות.

אבל לא הכל כסף. להקת אבבא, למשל, מקבלת מדי כמה שנים הצעה כספית אסטרונומית לחזור ולהתאחד, אך מסרבת לעשות זאת. ההצעה האחרונה עמדה על מיליארד דולר לסיבוב הופעות, מתוך חישוב שסיבוב כזה יכול לעמוד על סעיף הכנסות של 2 מיליארד דולר. חברי הלהקה ויתרו וממשיכים לסרב.

רוב המתאחדים הגדולים - לד זפלין, מאדנס ומי שנשאר מגרייטפול דד, מתאחדים בשנים האחרונות רק מסיבות פיננסיות, אבל גם משום שברוקנרול קשה לרדת מהבמה. מבקר הרוק ג'ון סטראסבאו כתב בספרו "Rock Till You Drop" שהעסק נעשה נוסטלגי אבל חסר כל משמעות מוסיקלית ונשמה.

מי שצפה לפני חודשיים בהופעתו של אקסל רוז בפארק הירקון, כשהוא מוקף בחבורת נגנים מקצועיים אך חסרי מעוף שרק התקראו "רובים ושושנים", היה יכול להזדהות עם דבריו של סטראסבאו. כוכבי רוק רבים בארה"ב הסבירו במאות כתבות וסרטים, כי אי אפשר לחזור ל"חיים רגילים" אחרי קריירה של מוסיקאי מצליח, וישיבה בבית אחרי סיבובי הופעות אינסופיים היא משימה בלתי אפשרית. מיק ג'אגר, סולן הרולינג סטונס, אמר פעם: "יש לנו שתי ברירות, או להישאר בבית ולהיות עמודי התווך של הקהילה שלנו, או לצאת לעוד סיבוב הופעות. האמת, שלא מצאנו שום קהילה שעדיין צריכה עמודי תווך".

ערן ליטוין, עורך מוסיקלי של אוספים ישראליים ובינלאומיים, מסביר שההתעסקות עם אוספים של להקות ותיקות היא דיל שווה לכל הצדדים. "אנשים אוהבים אוספים, אף שהיום יש לך יו?טיוב והרבה דרכים לצרוך מוסיקה", אומר ליטוין. "כשמדובר בקלאסיקות שפונות לקהל רחב - אוספים עדיין מוכרים בכמויות יפות. באוסף תמיד תמצא עוד הקלטה נדירה או הקלטה מחודשת וזה מושך מעריצים. בעבור חברות התקליטים, אוסף של דינוזאורים כאלה הוא עבודה קלה. לא צריכים שעות אולפן, ההקלטות כבר בוצעו ומדובר למעשה ברווח קל".

בימים אלו מופיעות בארה"ב שתי להקות רוק כבד ותיקות - הראשונה היא קיס והשנייה היא מוטלי קרו. ההופעות שלהן ברחבי אמריקה מפוצצות, ונמכרות זמן רב מראש אף על פי ואולי בזכות העובדה שרוב החומרים שמנוגנים בהופעות אינם חדשים. "ההצלחה שלנו קשורה לכך שאצלנו לא מדברים על פוליטיקה, מלחמות או אקטואליה", מסביר כמעט בכל ראיון סולן קיס - פול סטנלי. "במשך שעתיים אנחנו רוצים לתת לקהל תמורה לכסף שהוא שילם ולתת לו רוקנרול כל הלילה ומסיבה כל היום".

הזקנים, אם כן, יודעים איך לשחק אותה ולספק את האסקפיזם המושלם. "זה בדיוק זה", מסביר בועז כהן, "היום אצל רבים מהחבר'ה הצעירים בעולם אין את ההבנה המלאה של מה זה שואו, שזה לא רק המוסיקה, אלא גם לבוש מסוים וחוויה שלמה שעוברת בהופעה. ב?20 השנים האחרונות שום להקה לא הצליחה לעשות את זה כמו שצריך. היו הבלחות, אבל זה לא זה. מצד אחר, כשאתה שומע צליל משיר של הסטונס, אתה יודע שזה שיר של הסטונס".

אמש, אם לא התרחשו תקלות חריגות, הופיעה רד הוט צ'ילי פפרס על קו המים בביירות. הבירה מצפון התרגשה. כל 2,000 הכרטיסים לגולדן רינג (האזור הקרוב לבמה) נמכרו מראש במחיר שעמד על 180 שקלים, בעיר שבה המשכורת הממוצעת היא 2,400 שקלים. "אנחנו עומדים לראות היסטוריה בארצנו", כתב הגולש קארים בעמוד הפייסבוק שלו.

ליטוין, שנוסף על עבודתו גם מחזיק באוסף של אלפי תקליטי ויניל, מסביר: "עבור חובב המוסיקה, מוסיקה היא תמיד נוסטלגיה. בשביל בני 40 עד 60, מוסיקה מתקשרת לנשיקה ראשונה, לריקוד ראשון. האדם הוא יצור נוסטלגי ואין כמו מוסיקה לעשות בשבילו את ההקשר לעבר. בנוסף, כשאני מדבר עם אנשי מוסיקה בעולם, יש הסכמה שאחת הסיבות להצלחה של הדור הוותיק קשורה בשפל התרבותי. מה שמחזיק מעמד לאורך כל השנים הללו ומחיה את הלהקות והזמרים המזדקנים הוא השירים הטובים ואת אלה הספיקו מזמן ליצור - בארץ ובחו"ל. הסטנדרט השתנה ו'שיר טוב' הוא לא הסיפור יותר. אין חשש שנינט או ליידי גאגא יעשו סיבוב הופעות בעוד 30 שנה. אף אחד לא יזכור מה הן בעצם שרו".

בועז כהן מחדד את הנקודה ולמעשה אומר הכל. "לפעמים בבקרים", הוא מגלה, "אני מחייך לעצמי אחרי שאני שם בתוכנית שלי ברדיו עוד קטע של פינק פלויד. אני חושב - איך לאנשים לא נמאס, אבל אז מגיעות כל כך הרבה תגובות, שאני מבין שהעסק הזה רק הולך וגדל ושהפופולריות של הקלאסיקות המודרניות רק עולה". ¬