מאז הסכם השלום בין מצרים לישראל לא ביקר שום נציג מצרי באיראן. הפעם, מכיוון שמצרים היתה צריכה להעביר את תפקיד הנשיאה התורנית של איחוד "המדינות הבלתי מזדהות" לאיראן, הגיע מורסי לטהרן.
התפקיד שהועידה לו איראן, כמו לשאר המשתתפים בוועידה, היה "להזדהות" כתפאורה עם הלגיטימיות האיראנית המצורעת כקריאת תיגר על המערב. בפועל, רבים ממשתתפי הוועידה היו "סוכנים כפולים" של המערב הניזונים דרך קבע מצלחתו.
לכאורה שיתף מורסי, הטורח להפגין כי אינו בכיסם של אמריקה ושל המערב, פעולה עם ההצגה האיראנית. בפועל, לא זאת בלבד שמורסי לא סיפק את הסחורה שלה ציפתה איראן, אלא שנאומו שימש בומרנג מסכל לתוכנית ההונאה האיראנית שאמורה היתה להפלילו במצג של "ברית אסטרטגית" בין מצרים לאיראן, נגד המערב.
בנאומו ציין הנשיא המצרי מורסי כי שני עמים, הפלשתיני והסורי, נלחמים במזרח התיכון על חופש ועל כבוד. היה אפשר להתרשם כי העלה את העניין הפלשתיני כ"מס שפתיים", אך בפועל נדרש מורסי באומץ נוקב, ארכני ובוטה, רק לעניין הסורי בהוקיעו את משטרו של הנשיא בשאר אסד, בעל בריתם של המארחים, כשלטון עושק חסר לגיטימיות, שיש לפעול להדיחו כחובה מצפונית של הערבים.
למשמע הנאום התוקפני של מורסי, שהיה מי שהישווה אותו ל"תקיפה ההיסטורית של הערבים על הפרסים", נכנסו האיראנים ובני בריתם הסורים להלם. האחרונים עזבו מייד את האולם ולא זו בלבד, אלא שתרגום דבריו בטלוויזיה הממלכתית האיראנית עוות וזויף באופן חסר תקדים, כך שבכל מקום שבו ציין את פשעי המשטר "בסוריה" שיבצו האיראנים בזדון את המילה "בחריין". ואכן, האיראנים רואים בבחריין מדינת חסות שיעית "עשוקה" שתשמש בעבורם ראש גשר לתוקפנות עתידית נגד הערבים במפרץ. תרגום שקרי וזדוני זה הפך את נשיא מצרים לתומך המשטר הסורי ועוין את שלטונות בחריין.
מדיניות מצרים תושפע מחולשת אמריקה
מניפולציה זו המחישה את שקריותו החצופה וחסרת הגבולות של המשטר האיראני. מי שראה כיצד זויף תרגום דבריו של מורסי בנוכחות "המוסר העולמי" האייתוללה עלי חמינאי, מבין כי משטר זה הוא חסר מעצורים ואינו מתקשה לשקר גם בעניין הפצצה האיראנית ההולכת ונשלמת.
ד"וח סבא"א האחרון, הקובע שאיראן ממשיכה בפיתוח נשק גרעיני, סותר את הבטחות איראן כי פרויקט הגרעין נועד למטרות שלום. בקונטקסט זה הגמגום האמריקני המהוסס על אודות שעון הזמן הדיפלומטי הקצוב שנותר, מקנה למצב מימד טרגי קומי.
מדיניות מצרים והעומדים בראשה תושפע בעתיד מתחושת חוסר הביטחון השורה באזור הערבי לנוכח חולשתה של אמריקה, הטבח בסוריה והתחמשותה הגרעינית של איראן. אל מול תהליך ההכחשה והחולשה המאפיינות את הממשל ואת הצבא האמריקני, גובר חוסר האמון בקרב בעלי בריתה של המעצמה המערבית. ניצני השיח הערבי האקטואלי מצביעים על חיפוש אחר פתרונות חימוש הגנתיים "אפוקליפטיים" אלטרנטיביים. לנוכח זאת ייתכן שמצרים של הנשיא מורסי תבקש נוסף על גרעיני הקמח גם "גרעין" מסוג אחר.