שיקולי בחירות ואגו - זוהי רוח הדברים העולה מהביקורת על ראש הממשלה בנימין נתניהו לגבי כוונתו לתקוף באיראן. המסר המרכזי החבוי בטיעון הוא שנתניהו כשל בתפקידו וכדי להסיט את תשומת הלב מצא לו מטרה נוחה לעסוק בה.
שיקולי בחירות ואגו - זוהי גם רוח הדברים שעלתה מהביקורת שהושמעה על ראש הממשלה מנחם בגין לאחר שהחליט לתקוף בעיראק. עיון בכלי התקשורת של אז וכן בקטעים מצולמים, שבבולט שבהם נראה יו"ר האופוזיציה שמעון פרס מאשים את בגין בהפצצה "רק בשביל בחירות", נותן ביטוי מובהק לעניין.
הבעיה העיקרית בטיעון של המתנגדים לבגין אז ולנתניהו היום היא התעלמותם מעניין תום הלב והאמונה השורשית בצורך שבדבר. זאת ועוד, הטיעון הוא טיעון חלול. מדוע? מפני שהוא מעלים את העובדה שכישלון בתקיפה עלול להביא לכישלון בבחירות.
אם נתניהו היה ציניקן ותועלתן, הרי היה נמנע מעיסוק בבעיה ודוחה אותה עד אין קץ. ובדומה, הטענה שמדובר בשיקול פוליטי מצידו של בגין נראתה כבר באותה עת מופרכת, שכן זמן קצר לפני הפעולה בעיראק הפסיד ג'ימי קרטר בבחירות בארה"ב, על רקע הפעולה הכושלת של צבאו להצלת 52 בני ערובה שהוחזקו בטהרן. בגין, שראה את הדוגמה של קרטר, לא נרתע אף על פי שנאמר לו במפורש שיש סיכוי שהפעולה תיכשל וששני טייסים לפחות לא יחזרו - אחד מהם היה אמור להיות אילן רמון.
הנה כי כן, השיקולים בעד ונגד דומים אם לא זהים. גם הנסיבות הפוליטיות. שכן, גם אז היה עימות עם הממשל האמריקני, גם אז ראשי הממסד הביטחוני התנגדו וגם אז טען השמאל שמדובר בשיקולי בחירות.
ראוי לבחון שוב את ההתנגדות מצידו של השמאל. מדוע? משום שכאשר השמאל תוקף צבאית - המוזות שותקות. ונשאלת השאלה: מדוע כאשר השמאל תוקף צבאית זה מהלך ענייני ולא פוליטי? שהרי הסיכונים הם אותם סיכונים, אבל השתיקה התקשורתית ולעיתים התמיכה המתלווה לעניין - רועמת. ולא רק היא רועמת, אלא שגם מנהיגי המחנה הלאומי אינם יוצרים דמורליזציה.
כך היה למשל כאשר פרס ורבין הובילו את מבצע יונתן שהיו בו סיכונים רבים. בגין תמך בהם כשאמר: "בעניין הזה אנחנו יחד, גם אם חלילה המבצע ייכשל". כך היה כאשר שמעון פרס, כן ההוא, יצא למבצע הצבאי "ענבי זעם", חודש וחצי לפני בחירות 96' בהיותו מועמד מוביל לראשות הממשלה. אז לא נטען כי מדובר בשיקולי בחירות. נתניהו, ראש האופוזיציה דאז, תמך בפרס אף שידע שתמיכה שכזאת עלולה לעלות לו בבחירות. נתניהו תמך גם באולמרט כאשר האחרון הפציץ את הכור הסורי בספטמבר 2007. מיותר לציין כי במקרים המדוברים קולם של המבקרים היום לא נשמע למרחוק.
פרס והמתנגדים טעו לפני 31 שנים. הם טועים גם היום. נתניהו מוכרח לבחור אם הוא מיישם את "דוקטרינת בגין" ברוחם של צ'רצ'יל, תאצ'ר ורייגן, או שהוא ייזכר מבלי משים כממשיכו של צ'מברלין והמדיניות הפייסנית של המערב.