פלגים קיצונים דוחקים נשים – והציבור מוחל

שלמה המלך, שעל פי המסורת היהודית היה החכם שבאדם, הטיב לתאר בשבחה של האישה, בשיר הלל החותם את ספר משלי, אשר נפתח במילים "אשת חיל מי ימצא". מאז ועד היום, צמד המילים "אשת חיל" מהווה ביטוי שגור לצורך המחשת נשים פעלתניות, דעתניות, אסרטיביות ומסורות למשפחתן.

בשנים האחרונות, ובניגוד גמור לכוונתו הלירית של שלמה המלך, נעשים ניסיונות מצד פלגים וזרמים "חשוכים" בתוך החברה החרדית, למזער את השפעתה של האישה במרחב הציבורי, ובכך למעשה הם הופכים את היהדות לדת חשוכה, שוביניסטית, לא שוויונית, לא ליברלית ולא סובלנית, ובמעשיהם הנלוזים הם מרחיקים חלק נכבד מעם היהודי מהמסורת הנפלאה שלו.

הדחקת האישה אל שולי החברה החרדית, היא אות וסימן להתדרדרות שעלולה לפגוע בכולנו. היא באה לידי ביטוי במספר נרחב של אופנים, החל משלילת ההשכלה לנשים, דרך "העלמת" האישה מהמרחב הציבורי ומשוק העבודה, ועד לאיסור גורף לביצוע פעולות טריוויאליות כאלו ואחרות בחיי היומיום. חיי ההפרדה, ההדחקה והדיכוי, מגובים בשנים האחרונות, לא רק מצדם של רבנים נכבדים מהמגזר החרדי, אלא גם בקרב קהילות מהמגזר הציוני דתי והחשש הוא כי זוהי רק ההתחלה ואין כוח שיעצור בעדה מלהמשיך ולכרסם בחברה האזרחית כולה.

הרב צבי טאו, נשיא ישיבת הר המור, המוביל את הקו התורני-ממלכתי בציבור הציוני דתי, חיבר לאחרונה חוברת על מעמד האישה שבה הוא קובע כי "הבית הוא המקום של האישה ולא המרחב החברתי". מצב זה בו גם הציבור הציוני–דתי, מתחיל לאמץ תפיסות חשוכות ושגויות בקשר למקומה של האישה לא רק בחיי המשפחה, אלא גם בחיי החברה, הינו מצב מסוכן, העלול להפוך את החברה בישראל בכלל, ואת הציונות הדתית בפרט, למקום חשוך ונבער, הגורם באופן אוטומטי לחוסר שוויון בין נשים וגברים.

בשנה האחרונה היינו עדים כולנו לעניין "הדרת נשים" שעורר עניין רב בקרב הקהל החילוני והחרדי כאחד במדינת ישראל. תופעות כגון בידוד רחובות למעבר מופרד בין נשים וגברים, הדחקת הנשים למושבים האחוריים בתחבורה הציבורית והחרמת אירועים ציבוריים (בקרב חובשי כיפות סרוגות) בהם מופיעה על הבמה אישה, הן רק חלק משינוי תפיסתי שעובר הרחוב הציוני דתי במדינת ישראל, ושעלול עם הזמן להפוך את מדינת ישראל למקום חשוך ונבער, בו אין מקום לא לשוויון בין המינים, לא לסבלנות ובטח שלא למקום הדוגל בחופש הפרט, הביטוי והדת.

החברה החרדית המסוגרת מקפידה לאורך כל שנות קיום המדינה, לבודד את עצמה מכל סממן ציוני וחילוני כזה או אחר, וכל עוד הדבר לא פגע במרקם הציבורי של רוב האזרחים במדינת ישראל, העניין היה סגור במעין "תיבת פנדורה" שרק הלכה ותפסה נפח. במגזר החרדי המחמיר, מקומה של האישה הוא כל כך דחוק, עד כדי כך, שחלק גדול מקהל הנשים במגזר זה, נותרות חסרות אונים ויכולות לבצע פעולות טריוויאליות של כישורי חיים להם אנו מורגלים בחיי היומיום, החל בניהול חשבון פשוט ורישום צ'ק, ועד לתנועה חופשית במרחב הציבורי. הפיכת האישה במגזר החרדי המחמיר למוגבלת וחסרת ידע בסיסי בתחומים שונים של החיים, מאפשר לגברים במגזר זה, לעשות בה כאוות נפשם, לשלוט בה ללא מיצרים ולהותיר אותה חסרת מודעות עצמית, ובכך להפוך אותה לתלותית.

כיום, בעידוד של חלק נכבד מהרבנות הציונית-דתית, ובעזרתם של פוליטיקאים בעלי מעמד והשפעה מהמגזר החרדי, נעשים ניסיונות רבים לדחוק את רגלי האישה הציונית–דתית מהמרחב הציבורי במדינת ישראל. במצב שנוצר כיום, על הציבור הליברלי, במדינת ישראל, הגברי והנשי כאחד, להתעורר ולמגר את התופעות הללו, בין אם אתם דתיים, חילונים או חרדים.

רק לפני מספר שנים, נהגו מנהיגנו לומר, אם כי ביחס לאירועים אחרים, שהכתובת הייתה על הקיר, ודיבורים גם הם יכולים להיות מסיתים, אז על אחת כמה וכמה מעשים. מדינת ישראל נמצאת כיום כבר עמוק בשלב המעשים שנעשים על מנת לפגוע בנשים והציבור מוחל ושותק ולא רואה בחומרתם.

הכותבת היא מייסדת ומנכ"לית ארגון משפחה חדשה