ההתבטאויות ההיסטריות והמתלהמות של אחמדינג'ד ואדוניו הן יותר סימן לעצבנות מצד המשטר האירני מאשר סימן לתחושה של ביטחון עצמי. איש אינו ער טוב מהם לחולשה הבסיסית, כולל זו הצבאית, של מדינתם. הגורם המידי לעצבנותם ולתסכולם הוא המצב המידרדר בסוריה, שהרי אם השלטון בדמשק יתמוטט תהיה זו מכה אנושה לא רק למעמדה של אירן במזרח התיכון, אלא גם לכושר הפעולה של הגורמים המקומיים, כגון חיזבאללה והג'יהאד האיסלמי (ובמידה מסוימת גם חמאס), המשמשים הזרוע הארוכה למזימותיה האלימות באזור.
הסבירות הגוברת של הבסת המשטר הנוכחי בדמשק על ידי גורמים שהם ברובם סוניים והנתמכים בידי יריבותיה, נוסף על הנזק התדמיתי שייגרם לה, עלולים להנחית מכת מוות ליומרות של אירן להפוך למעצמה הגמונית במזרח התיכון כולו.
ועידת "הבלתי-מזדהות" בטהרן (שם מטעה יותר לא נברא מעולם) אמנם תוכננה כבר מזמן, אך אין ספק שקיומה במועד הנוכחי ינוצל על ידי המארחים האירנים עד הטיפה האחרונה כדי לנגח את אמריקה ואת ישראל - ולכסות על מבוכתן ועל חששותיהן בעניין הסורי. ברם, דווקא הכישלון המסתמן בנושא הסורי והשלכותיו מגבירים את הנחישות של טהרן להתקדם ולהזדרז עוד יותר במאמציה להשיג נשק גרעיני, ומצער שהדרך שארה"ב ואירופה נקטו עד כה כדי להתמודד עם האיום הזה כפי שבאמת היה מחייב, מסייעת לה בכך.
ההנהגה הטובה ביורת מאז בן גוריון
אישר זאת בעצם לא אחר מראש המטות המשולבים של ארה"ב, הגנרל מרטין דמפסי, באומרו שאף שלישראל ולארה"ב אותו מידע מודיעיני, "ישראל רואה בשאיפותיה הגרעיניות של אירן איום הדורש טיפול דחוף ביותר כי הן עלולות לסכן את קיומה... הם (הישראלים) חיים עם דאגה קיומית ואנחנו לא". הדברים מערערים את הבסיס המוסרי והמעשי של התנגדות נחרצת מצד וושינגטון לאפשרות של פעולה ישראלית עצמאית - על אחת כמה וכמה כשוושינגטון מסרבת בעיקשות לאיים על טהרן כי לא תהסס לפעול נגדה בכוח צבאי. לו נהגה כך, כפי שאישים רבים, כולל בישראל, דורשים ממנה, ייתכן שגם אלה שאחראים לביטחונם של אזרחי ישראל היו יכולים לשקול את ההחלטות הקשות שעומדות לפניהם בצורה שונה.
לישראל יש היום אולי את ההנהגה המדינית והביטחונית הטובה ואולי אף הזהירה ביותר מאז תקופת בן-גוריון, ואפשר לסמוך עליה שגם בעניין האירני תקבל החלטות נכונות. אך אמריקה הייתה יכולה לעזור לה בכך, ומוזר שאינה עושה זאת, שכן מטרתה העיקרית של טהרן היא לקעקע אחת ולתמיד את מעמדה של ארה"ב באזור ולפגוע באינטרסים שלה, שאולי אינם קיומיים כמו אלה של ישראל, אך בהחלט חיוניים מכל היבט אפשרי. מצער שוושינגטון, במקום לנצל את רפיסותה של אירן, ממשיכה לשחק לידיה.