רחבת העונשין

המוספים החגיגיים והמסורתיים שפורסמו ביומיים האחרונים מנסים להשכיח מאיתנו את האמת הבעייתית סביב הכדורגל הישראלי. אף שמדובר בענף הספורט המוביל במדינה, אי אפשר להתעלם מהירידה המתמדת שבה הוא נמצא בעשור האחרון. הירידה מתבטאת בעניין הציבורי, שמיתרגם לפן הכספי. אף שהמדינה גדלה, שוק הכדורגל נשאר במקום. הסיבות הן פגיעה הולכת ומתמשכת בתדמית המשחק: שחיתויות, אלימות, הימורים לא חוקיים וכמובן - רמת משחק בינונית. בעידן הגלובלי, שבו ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד מגיעות לכל מסך טלוויזיה בישראל, הליגה בישראל היא לא סחורה שווה, והלגיטימציה שלה בקרב צרכניה נמצאת בירידה קבועה. השנה תיאבק ליגת העל בכדורגל על תדמיתה, אך החקירות המשטרתיות שמלוות את הענף ועדיין בעיצומן לא יהפכו את המלאכה לקלה.

הפרשה האחרונה שבה היו מעורבים אנשי כדורגל ישראלים התרחשה בחודש פברואר האחרון. 13 שופטי כדורגל וכדורסל נחקרו בחשד להעלמת מסים, בעיקר על כספים שהועברו להם כאשר שפטו במשחקים בינלאומיים בחו"ל.

השופט הבכיר ביותר בכדורגל הישראלי, אלון יפת, היה חשוד לכאורה באי דיווח על קבלת סכום של 800 אלף שקלים. כותרות העיתונים דיווחו שיפת, בניגוד לשופטים אחרים, לא יוכל לשלם כופר ולכן יוגש נגדו כתב אישום. בסופה של הפרשה יפת שילם כופר גבוה והתיק נגדו נסגר. גורם בעולם הכדורגל שבקיא בפרטים אמר השבוע: "יפת שם סכום ששווה דירה נחמדה בעיר בישראל".

מאיר לוי, גם הוא שופט כדורגל בכיר, נחשד בהשמטת הכנסות בסכום של כ?243 אלף שקלים, ושילם כופר בסך 72 אלף שקלים; אסף קינן, שנחשד בהשמטת הכנסות בסכום של כ?283 אלף שקלים, שילם כופר בסך 85 אלף שקלים. חיים יעקב שילם כופר בסך 94 אלף שקלים אחרי שנחשד בהשמטת הכנסות בסכום של 314 אלף שקלים. מקורב לשופטי הכדורגל אמר השבוע כי הלקח נלמד, וכי "לא סומכים על ההתאחדות לכדורגל או על אף אחד אחר, ומדווחים על כל שקל. המכה שהשופטים חטפו, ובייחוד יפת, הבהירה להם שהם עם העניין הזה גמרו".

חובבי הכדורגל בוודאי זוכרים כי פרשת העלמות המס לא היתה היחידה שהכתימה את הענף בשנים האחרונות. בחודש מאי האחרון נערך משחק בליגה הלאומית בין בני לוד לאחי נצרת - משחק שלאחר מעשה נחשד כמכור. באותו החודש נערך המשחק הידוע לשמצה באותה עונה בין הפועל ר"ג לבני לוד, משחק שנגמר בקטטה המונית שלא היתה מביישת זירת היאבקות חופשית.

הליגה הלאומית - בדומה לליגת העל - תיפתח כסדרה בסוף השבוע. "גיבורות" הפרשה ממשיכות בהכנות שלהן כרגיל - הפועל ר"ג בליגת העל, בני לוד ואחי נצרת בלאומית. אמנם השבוע נודע כי יוגש הפרקליטות צפויה להגיש כתבי אישום כנגד שניים מהמעורבים - שחקנה של הפועל ר"ג, תמיר בן עמי, ומאמן הפועל בני לוד, סלימאן אזברגה - אך מוספי הספורט העבירו קיץ עמוס של יורו ואולימפיאדה, והסיפור נראה כמו היסטוריה רחוקה.

פרשה אחרת שנמשכת כבר שנה וחצי וטרם הסתיימה, היא "הכדור המרכזי" - שתפסה את הכותרות הראשיות במשך יומיים שלמים, וחרגה ממדורי הספורט. פרשת הכדור המרכזי הגיעה לשיאה כאשר יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון, הגיע אף הוא לחקירה. באותן שעות נראה כי הכדורגל הישראלי עומד לפני שבר עמוק.

אבל הימים חלפו, אבי לוזון המשיך להצטלם עם כוכבי הכדורגל החביבים עליו, ושאר הנחקרים - ובהם ניצן שירזי, מאמן הפועל ת"א - יפתחו את העונה הקרובה כרגיל.

לא רק בכדורגל הישראלי פיצוח משחקים מכורים לכאורה הוא משימה קשה מנשוא. באיטליה, בטורקיה ובמדינות נוספות אמנם הצליחו לאחר שנים למצוא "גרון עמוק" שיחשוף את עומק השחיתות בכדורגל המקומי, אבל בישראל המצב קשה יותר. בנובמבר 2001, כאשר נחשפה פרשת "שופטים באדום", התברר כי בשנים 2000-1997 התקיימו בישראל מספר רב של משחקים "מסודרים".

עד המדינה בפרשה גרם אז להפללתם של שופטים ושל גורמים אחרים בכדורגל הישראלי, והם נשאו עונשי מאסר בפועל. בשנת 2007 נסגר תיק "שופטים באדום" סופית עם הרשעות חמורות. שופט בית משפט השלום, דן מור כתב אז: "הרקב שפשה ברקמת הכדורגל בארץ, באותה תקופה ובאותם מקומות, נבלם. המורסה נוקתה. שופטי הכדורגל בעבר ובהווה, אטיאס, מעתוק, צ'יבוטרו, תחסין, אלנקווה, אמסילי, ביטון ומירובסקי - הוקעו, נפלטו וחלקם אף נותן את הדין על מעשיו. כך אף נותני השוחד, סוכני ההימורים, חודדה, אלי כהן ופיני שרון... יודעים כיום את מצבם וכי שמם ידוע ומוכר לגורמי אכיפת החוק. לא נותר לי אלא לקוות כי הספורט חזק יותר ממהרסיו".

האופטימיות של השופט מור נבעה אולי מהעובדה שאינו בקיא כל כך במעללי הכדורגל הישראלי. לכאורה, אפשר לקבוע כי ליגת העל בכדורגל נקייה לגמרי ממכירות משחקים. אבל שמועות לא חסרות, וקטעי וידיאו באינטרנט ממשחקי עבר יכולים לעורר תהיות לגבי פעילות לא חוקית של שחקנים. אבל לא מדובר רק בתחושת בטן.

"לא צריך להבין בכדורגל בשביל להבין את הסיפור", אמר ל"ישראל השבוע" כדורגלן בכיר שפרש לא מזמן ממשחק פעיל, "שחקן בליגה השנייה בישראל מרוויח בערך 8,000 שקלים בחודש. ואז מגיע חודש אפריל או מאי, והקבוצה שלו איבדה עניין בליגה, והיא משחקת מול קבוצה שדווקא יש לה עניין. באותו רגע נכנסים לסיפור גורמים אחרים, למשל אנשים מהקבוצה היריבה שזקוקה לניצחון. לחלופין, מגיעים אליו מארגני הימורים לא חוקיים, ומציעים לו לבצע עבירה חמורה שתגרום להרחקתו, או לדאוג לכך שתוצאת המשחק תהיה אסטרונומית". תמורת "שירותים" אלו יקבל השחקן סכום כסף גבוה בהרבה ממשכורתו החודשית.

קובי כדורי, יו"ר קבוצת נס ציונה מהליגה הלאומית, אמר בחודש מאי 2011 לאתרי הספורט בישראל: "היו משחקים לא כשרים, ואני יודע בוודאות שגם שחקנים אצלי בקבוצה נדבקו במחלה הזאת. כדי לא לפגוע באותם שחקנים, חיכיתי לסוף העונה. כר הדשא קל להטיה מכיוון שהוא לא מצולם, והבנו את זה אחרי כמה משחקים הזויים".

האם התופעה הפסולה הזאת תיעלם ממגרשי
הכדורגל בעונת 2012/13? קשה להאמין. רגעי ההכרעה בליגות הנמוכות הוכיחו כי המשחקים הקובעים הופכים לדרמטיים, ולעיתים לאבסורדיים.


בשנה שעברה הפך משחק במחזור ה?16 בין מכבי באר שבע להפועל אשקלון לדרמטי במיוחד. באר שבע הובילה 0:3 במחצית, אך האורחת הצליחה - באחד המהפכים המדהימים בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי - לנצח 3:5. בבאר שבע היה מי שחייך השבוע כשדובר על המשחק ההוא. "נו, מה אתה רוצה שאגיד - התוצאה מספרת את הסיפור כולו. עובדה היא שאף אחד במגרש לא ראה כזה משחק בימי חייו, וכנראה גם לא יראה", אמר.

מבט על 20 מועדוני הכדורגל המובילים בישראל מגלה תמונה עגומה. רבים מהמועדונים מוקפים בפעילות פלילית. זה לא סוד שעבריינים מעורבים בענף - אם בבעלות ישירה על מועדונים ואם בחברות עם גורמים בקבוצות. "כדורגלנים הם כמו זמרים מזרחיים - זו האוכלוסייה שעבריינים נצמדים אליה. אתה לא תראה עבריינים נצמדים לסטנלי פישר, נכון?" אמר השבוע כדורגלן בכיר בליגת העל, שמודה כי השתתף באירועים של יעדים מודיעיניים של המשטרה.

חיפוש זריז באתרי רכילות מגלה כי אכן באירועים חגיגיים של זאב רוזנשטיין, יוסי הררי וריקו שירזי נכחו בקביעות אנשי כדורגל בכירים. אבל לא צריך ללכת רחוק - גם אנשים כגון אלי טביב, פרוספר אזגי וגל יוסף, ששימשו ומשמשים בעלים של קבוצות כדורגל, הסתבכו בעבר עם החוק.

איש כדורגל בכיר באחת הקבוצות המובילות בישראל הסביר השבוע כי בשביל המשטרה, "הכדורגל הוא צינור המאפשר להגיע למידע הרבה יותר חשוב על עבריינים. אם לשחקן יש חוזה שחלקו משולם בכסף שחור - זו אולי עבירה על החוק, אבל סביר להניח שהבוס שלו, שהחתים אותו על החוזה, מבצע עבירות הרבה יותר חמורות מחוץ לכדורגל. וזה באמת מה שמעניין את המשטרה: עבירות סמים, אלימות וכסף גדול ולא חוקי".

ואם כבר אלימות - זו הפכה בשנים האחרונות לשחקנית מרכזית למדי בענף. ועדת צור, בראשותו של הניצב לשעבר דוד צור, הודיעה השבוע כי לאחר בדיקת האלימות בכדורגל הישראלי, ו"בניגוד למה שהצטייר מהנתונים שבחנו לאורך השנתיים האחרונות - ישנה דווקא מגמה של ירידה באלימות, בעיקר ביציעים". בהודעת הוועדה נמסר עוד כי "כגודל הירידה באלימות ביציעים - כך האבסורד הגדול במעורבות בעלי התפקידים בתוך האיצטדיון. כך בדרבי התל אביבי, שהתחיל מהתלהמות של ידין וטועמה, וכך באירועי המושבה ובווינטר".

במילים אחרות, אימוץ המודל האנגלי, שהרחיק את השוטרים מהיציע, הכניס במקומם סדרנים והוביל להורדת הגדרות ביציעים - השפיע לטובה על הקהל, אך לא על השחקנים, שהיו מעורבים ברוב התקריות האלימות. המשטרה משקיעה יותר באיתור אוהדים חוליגנים (שוב, על פי המודל האנגלי) ופחות בהצבת לוחמי יס"מ ביציע, שנוכחותם התגלתה כנפיצה.

אבל יש בעיה אחת שההתאחדות לכדורגל בישראל - כמו התאחדויות פרובלמטיות אחרות ברחבי אירופה, למשל הרוסית, האוקראינית, ההונגרית, הרומנית, הסרבית והקרואטית - מתקשה להתמודד איתה: הגזענות. הקריאות "מוות לערבים", "נאצים" וגרסאות של שירי "שואה", הפכו לסטנדרט נפוץ במגרשי הכדורגל.

ההתאחדות משקיעה אמנם בהסברה נגד גזענות, והמועדונים נענשים בסכומים כספיים גבוהים בוועדות המשמעת התכופות, אך בסופו של דבר, אף שהחוק מאפשר זאת, שום משחק כדורגל בישראל לא הופסק עדיין בשל קריאות גזעניות. הן יישארו איתנו, ככל הנראה, גם העונה, בעיקר במשחקים הטעונים שבהם מעורבות בית"ר ירושלים, הפועל ומכבי ת"א.

בישראל יש כרבע מיליון אוהדי כדורגל. חלק מהם עדיין מגיעים לאיצטדיונים ורוכשים מוצרים הקשורים בקבוצות הכדורגל האהודות עליהם. הכדורגל הישראלי הוא עדיין ענף הספורט המכניס ביותר: ההתאחדות לכדורגל תקבל השנה על זכויות השידור של המשחקים סכום מכובד של 42.5 מיליון שקלים. כספי האגרה שלנו הם החלק העיקרי בעיסקה: על המשחק המרכזי שמשודר אחת לשבוע, משלם הערוץ הראשון סכום של 15 מיליון שקלים.

חשוב לציין כי מדובר בירידה משמעותית בסכומים משנים קודמות, אך את הדבר אפשר לייחס גם למצב הבעייתי בשוק הטלוויזיה הישראלי. ולפעמים, אורח לרגע יכול לתת פרספקטיבה אחרת ואפילו מעודדת. הכדורגל הישראלי אולי לא מעניין את רוב תושבי אירופה, אך השכנים מקפריסין ומיוון דווקא עוקבים אחר הנעשה בליגה שלנו.

פבלוס סאחטוריס מהעיתון היווני "פראסיני" מחייך כשמדברים איתו על הכדורגל שלנו: "אל תחשבו שהבעיות שלכם יוצאות דופן", אומר הקולגה מיוון, "בכל מדינה באירופה המצב דומה ואתם במקום טוב באמצע. בשנים האחרונות רואים מגמת שיפור אצלכם - גם ברמת הטיפול בבעיות שקשורות למשחק, כגון שחיתות. לפחות מיוון נראה שמצבכם לא גרוע כפי שאתם חושבים".

ובכל זאת, נראה שמדובר במקרה קלאסי של הדשא של השכן.