הקרבות בצפון לבנון, בין תומכי משטרו של הנשיא בשאר אסד למתנגדיו בעיר טריפולי, הם ביטוי אלים ובוטה לעובדה כי מלחמת האזרחים בסוריה זולגת למדינה השכנה. אך יש תופעות רבות אחרות הנוגעות לרקמה של החיים היום-יומיים בביירות, ושאינן מגיעות לידיעת התקשורת בעולם. הדבר ניכר במיוחד בשכונות הדרומיות של הבירה הלבנונית, בה גרים בעיקר בני העדה השיעית, רבים מהם תומכי חיזבאללה.
בשכונות אלה, עניות וסובלות מבעיות חברתיות וכלכליות קשות, התגוררו גם מהגרי עבודה סוריים. רבים מהם מצאו תעסוקה בענף הבניה, אך בחודשים האחרונים, ככל שהתעצמה מלחמת האזרחים, גם הם הפכו לקורבנותיה. התושבים השיעיים, תומכי חיזבאללה, ראו בהם תומכים בפועל או בפוטנציה באופוזיציה הסורית לאסד והחלו להתנכל להם. הפועלים הסוריים ובני משפחותיהם הותקפו בידי אלמונים, ובסופו של דבר נאלצו לעזוב את הפרברים השיעים ולעבור לאזורים אחרים בביירות או מחוצה לה, שבהם יש תושבים ממוצא סוני או נוצרי, גם אם שם יש עבורם פחות עבודה.
זהו אחד הרשמים מביקורו של עיתונאי מערבי בלבנון, בקי במזרח התיכון בכלל ובסוריה ובלבנון בפרט, שביקש מסיבות מובנות להישאר בעילום שם. לאחרונה הוא שב לארצו מסיור מקיף בלבנון, שכלל גיחה לבקעת הלבנון ופגישות עם פקידי ממשל לבנונים, אנשי חיזבאללה ואנשי מודיעין סוריים שחודרים לשכנתם למשימות של איסוף מידע. השיחה עמו, בה סיפר על רשמיו, מאפשרת הצצה מעניינת למארג היחסים המורכבים בין סוריה ולבנון לחיזבאללה ואירן, ולהשפעת של המאורעות על ישראל.
לדבריו, מלחמת האזרחים משפיעה באופן נוסף על הפועלים הסוריים. אף שמטרת שהותם בלבנון היא כלכלית ולא פוליטית - להתפרנס ולתמוך במשפחותיהם - המאורעות העקובים מדם במולדתם מעצבים את תודעתם. בריאיון שהתקיים בתחלופות של דואר אלקטרוני, כתב כי סופר לו על "תקריות, חלקן אלימות, שהולכות ומתגברות בין קבוצות פועלים סוריים, שמצאו עצמם משני עברי המתרס, ובין תומכי המשטר למתנגדיו מהאופוזיציה". התקריות, לדבריו, גורמות לכאבי ראש לקבלני הבניין הלבנוניים, שנאלצם לא אחת להפריד בין הצדדים או לפטר פועלים, משום שחבריהם לעבודה מסרבים לעבוד במחיצתם מסיבות פוליטיות.
אך ההשפעה הגדולה ביותר לעתידה של לבנון היא על חיזבאללה. לכאורה, כל תומכי התנועה תומכים במשטרו של אסד. אך למעשה, לא מעט מהם, בעיקר צעירים בדרג הצבאי הלוחם ובמנגנונים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים שלה, מתנגדים לתמיכה הגורפת של ההנהגה הבכירה - הצבאית והפוליטית שמפגין חסן נסראללה כלפי המשטר הכושל והברוטלי בדמשק. אותם מתנגדים שקטים אינם רוצים לראות את חבריהם נלחמים ונהרגים למען אסד.
חיזבאללה, לפי דיווחים שונים במערב, שלח כמה מאות לוחמים מיומנים כדי להילחם במשימות מיוחדות לצדו של צבא סוריה ולצד הכנופיות החמושות שלו- מיליציות ה"שביחה". לפי כמה דיווחים, כ-50 לוחמי חיזבאללה נהרגו בקרבות, ובנוסף לכך כ-2,000 לוחמים פרושים במשימות של "משמר גבול" ומאבטחים את החיץ בין שתי המדינות במחוזות דמשק וחומס, כדי למנוע את חדירת המסתננים ומתנגדי המשטר. מתוקף מעמדו המרכזי בקואליציה הממשלתית בלבנון, חיזבאללה גם שולט בסוכנות לביקורת הגבולות, ובקרי הסוכנות מפקחים ויודעים על (כמעט) כל מי שנכנס בשערי לבנון. באחרונה הם מנעו את כניסתם של 15 פעילים מרכזיים באחד מארגוני האופוזיציה המתנגדים למשטר אסד, והחזירו אותם לסוריה, מהלך שכמוהו כחריצת גזר דין מוות עליהם. לא ידוע מה עלה בגורלם, וסביר כי נרצחו בידי המשטר.
ואולם, החסימה בגבולות אינה הרמטית. מדי יום, לפי אותו עיתונאי, מצליחים עשרות, ולעתים יותר, לחצות את הגבול. רובם פליטים שנמלטים מאזורי הקרבות. אחרים באים ללבנון לבקש עבודה. אך אליהם מסתננים גם סוכני חרש וקציני מודיעין של המשטר, שנשלחו במשימות של איסוף מידע וחדירה לגופי אופוזיציה. "מאוד קשה לדעת מיהו פליט אמיתי ומיהו איש מודיעין מקצועי שמתחזה לו", ציין העיתונאי.
התמיכה שמפגינה הנהגת חיזבאללה באסד, להערכת העיתונאי, אינה גורמת רק למחלוקת בין חברי התנועה, אלא גם פוגעת במעמד התנועה בציבור הלבנוני הרחב. הנהנית העיקרית מכך היא תנועת אמל, הפועלת גם היא בקרב הקהילה השיעית, בראשות יו"ר הפרלמנט ומנהיגה הוותיק, נביה ברי. בנוסף לגידול בשיעורי התמיכה באמל בקרב העדה השיעית בלבנון, זוכה התנועה לזרם של תרומות כספיות משיעים החיים בחוץ לארץ, ובמיוחד מסוחרי יהלומים ומאנשי עסקים המתגוררים במערב אפריקה, שעד לשינוי היו תומכים בחיזבאללה ותורמים מובהקים שלה.
אך למרות זאת, ועל אף שמעמדם של אנשי חיזבאללה נחלש בלבנון, לפחות זמנית, אין העיתונאי המדווח מעריך שצפוי שינוי בעמדה הרשמית של התנועה כלפי אסד ומשטרו. הברית בין חיזבאללה למפלגתו הנוצרית של מישל עאון, שמעניקה להם את הרוב בפרלמנט הלבנוני, מעניקה לחיזבאללה בטחון פוליטי. שום תהליך - גם לא התמיכה במשטר הסורי - לא יערער את אחיזתו ברסן השלטון, ונראה כי החיזבאללה די בטוח בעצמו שלעולם חוסן.
חשוב לזכור שעמדת חיזבאללה אינה נגזרת רק מביטחון עצמי או מיוהרה. היא גם מוכתבת על ידי אירן. לפי דיווחים בעיתונות הזרה, משלחת של חיזבאללה באה החודש לטהרן, וכללה את נעים קאסם, מספר 2 בתנועה, ואת מוחמד יזבק, ראש הזרוע הפוליטית של התנועה באזור בקעת הלבנון. הם נפגשו עם עלי חמינאי, המנהיג העליון של אירן, וביקשו ממנו - בזהירות רבה - לגשש אחר אפשרות שאולי חיזבאללה ימתן את תמיכתו במשטרו המט ליפול של אסד. חמינאי הבהיר להם, באופן חד משמעי, שאירן תמשיך לתמוך באסד בכל מחיר. לכן, גם אם היה חסן נסראללה בכבודו ובעצמו שוקל לנקוט עמדה זהירה יותר כלפי סוריה, ולא היה משעין את מערכת היחסים החשובה כל כך לתנועה ולעתידה על מחנה אחד במלחמת האזרחים, לא היו פטרוניו בטהרן מרשים לו זאת. במקביל, וכדי שיהיה ברור למעלה מכל ספק, בא ללבנון סעד ג'לילי - המזכיר הכללי של המועצה העליונה לביטחון לאומי באיראן, והאחראי על המשא-ומתן עם המעצמות בענייני הגרעין. הוא הבהיר לראשי חיזבאללה שיש להמשיך לתמוך בכל מחיר במשטרו של אסד, ולא לאפשר לו ליפול.
הגישה הזו של אירן וחיזבאללה נובעת לא רק מהדאגה לבן הברית, אלא גם בעיקר משום ההכרה האירנית, שבמוקדם או במאוחר צפוי עימות עם ישראל, ושיש לשמור לקראתו על אחדות השורה. "כל פעיל חיזבאללה שנפגשתי ושוחחתי עמו", הוסיף העיתונאי, "דיבר איתי על כך שהמלחמה עם ישראל היא רק עניין של זמן". לפי רשמיו של העיתונאי, זו גם הערכתם של אישים לבנונים אחרים, שאינם אוהדים במיוחד את הארגון השיעי.
בביקורו בלבנון, אישר ג'לילי גם את המינוי של מפקד חדש לזרוע הצבאית של התנועה בדרום המדינה. את התפקיד מילא במשך שמונה שנים נביל קאוק, שלפי דיווחים שונים הועבר מתפקידו כבר לפני כשנה, בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו. את מקומו מילאו שניים: אחמד סייף א-דין, האחראי על פעולות חיזבאללה מדרום לליטני - בקו העימות המידי עם ישראל, ושייח עלי דאון, האחראי על האזור מצפון לאותו לליטני.
המפקד החדש יתמנה ב-1 בספטמבר, במהלך כינוס הקונגרס הכללי של החיזבאללה. לא ברור אם אחד מהם או אדם אחר יתמנה לתפקיד החשוב והרגיש של מפקד החיזבאללה בדרום המדינה. אך דבר אחד ברור: המפקד החדש הוא שיכין את התנועה למה שנראה בעיניה כעימות בלתי-נמנע עם ישראל. באותו כינוס יאשרו מחדש גם את בחירתו של מוסטפה באדר א-דין למפקד על הזרוע הצבאית, מאז שגיסו, עימאד מורניה, חוסל בדמשק בפברואר 2008.
החיסול מיוחס למוסד, ומאז מנסה חיזבאללה לנקום את מותו בתכנון ובניסיונות ביצוע של פיגועים בשגרירויות ישראל ברחבי העולם, שלפי שעה כשלו. באדר ירד למחתרת מאז שהטריבונל הבינלאומי לחקירת רצח ראש הממשלה רפיק חרירי הצביע עליו כאחד החשודים העיקריים במעשה. אך כמו נסראללה, שאינו מראה את פניו בציבור אלא רק מעל מסכי הטלוויזיה מחשש לחיסולו בידי ישראל, אין הדבר מפריע לבאדר להשליט את מרותו וסמכותו על הזרוע הצבאית. הוא הולך ומתבסס כיורש יעיל לגיסו, ועושה זאת כשלצדו פועל עלי יוסוף שאמי, אחיינו של נסראללה, שאחראי על הביטחון הפנימי של התנועה.