בשונה מראייה פשטנית, הגשת כתב אישום אינה מתכון להכנת עוגה. כדי להכינו כראוי חייבים קמח, מים, ביצים וסוכר, אך גם בכל אלה לא די כדי להוציא מן התנור עוגה אפויה. החומרים שמהם מורכב כתב האישום הם שילוב של ראיות לכאורה וניתוח משפטי שמוביל למסקנה כי די בהן כדי לייצר "סיכוי סביר להרשעה".
אכן, לצד שיקולי ה"מיקרו", הפרקליטות חייבת, לא רק רשאית, לבחון גם את שיקולי ה"מאקרו", דוגמת השלכות הרוחב של ניהול משפט ממושך על יכולת טיפולה בתיקים אחרים. הפרקליטות גם חייבת לתת משקל מסוים, לא מכריע, לאפשרות שהתיק יסתיים בזיכוי, ולו מחמת הספק, שיפגע, בצדק או שלא בצדק, באמון הציבור בה שהוא כלי נשקה העיקרי.
אילו היה די בקיומן של ראיות לכאורה, לא היינו זקוקים לפרקליטים, ליועץ משפטי לממשלה ולבתי משפט. די היה במכונת פלא, מחשב ע?ל, "א?ישו?מ?ט" שלתוכו היו מוזנים הנתונים ומצידו האחר היתה מתקבלת התוצאה המשפטית.
אבל החיים מורכבים, וכמוהם גם שיקול הדעת ומדיניות הפרקליטות בהעמדה לדין. למרות עשרות אלפי ההחלטות - לשבט או לחסד - שקיבלה הפרקליטות מאז ייסודה, התערב בג"ץ רק במקרים נדירים ביותר, שאפשר לסופרם על אצבעות הידיים, בהחלטות שחרגו באופן קיצוני ממתחם הסבירות.
החלטת הפרקליטות אינה בלתי סבירה בעליל
החלטת הפרקליטות לסגור את תיק המינויים הפוליטיים עשויה להיות שנויה במחלוקת, אולם לנוכח הנתונים שפורסמו אין היא בלתי סבירה בעליל. חשוב להדגיש שכך היה גם אילו היתה הפרקליטות מגיעה לתוצאה ההפוכה.
כפי שפורסם, המוקד אינו חומר הראיות, שלטענת הפרקליטות מקיים "סיכוי סביר להרשעה", בעבירות שרקען הוא פעולה בניגוד עניינים (כזכור, על פעולות מסוג זה הורשע אולמרט אך לאחרונה בהפרת אמונים), אלא מכלול הפרשיות - גזר הדין שיינתן בעוד כמה שבועות ופרשת הולילנד - שבהן שקוע כיום עד צוואר מי שהיה ראש ממשלת ישראל.
אלמלא נהגה הפרקליטות כפי שנהגה, היו מאשימים אותה ב"רדיפה שיטתית" של אולמרט. החלטתה היא תעודת כבוד לאנשיה, שמקבלים את החלטותיהם על פי שיקולים מקצועיים, במתינות וביישוב דעת.