קרב הראיות שיכריע את גורל ברבי

בחדריהם של חוקרי משטרת מרחב חוף דולק האור עד לשעות מאוחרות. בידיהם מצוי אדם שהתקשורת אוהבת לשנוא ולא בלי סיבות; רכבו דרס למוות שלוש נשים, הוא נעלם וניסה להסתתר מפניה של המשטרה, יש לו עבר פלילי מכביד גם בנושאי תעבורה וכל אחד מאיתנו מרגיש שהוא האחראי למוות המיותר והטראגי של שלוש נשים במעבר חצייה. הוא טוען שלא נהג, אך לא מוסר מי נהג. הוא אומר שלא ידו הייתה במעל, אך למרות זאת הסתתר מפניה של המשטרה ולא התייצב לומר זאת מייד לאחר התאונה.

זאת יש לדעת: על המשטרה להוכיח מי נהג ברכב. במידה ואכן אין לה עד שיכול לזהות את הנהג, כפי שנאמר היום בדיון בהארכת המעצר, ואין מצלמה שתיעדה את התאונה – נותרת המשטרה עם בעיות רבות. את הסורגים מחזיק כעת עצור נוסף בשם יוחאי גליקסמן. הוא התייצב במשטרה ביום שישי, מיד לאחר התאונה, וטען שנהג ברכב הפוגע. רעייתו לעומת זאת, טוענת שהוא שיקר והיה איתה בזמן התאונה. לדבריה, הוא הגן על ברבי מסיבות שונות ומשונות.

בדיון בהארכת המעצר אמר נציג המשטרה כי גליקסמן מסר בחקירה, לאחר שחזר בו מהטענה כי נהג - כי ברבי התוודה בפניו על מעורבותו בתאונה. עדות מפי השמועה אינה קבילה בדרך כלל ואינה מהווה ראייה לאמור בה. לכן, לכאורה – עדותו של גליקסמן אינה יכולה לסבך את ברבי. יחד עם זאת, החוק והפסיקה קובעים חריגים רבים לכלל זה. החריג הנפוץ ביותר, עוסק בדברים שאמר הנאשם בפניו של אחר. אי לכך, אם יעיד גליקסמן בעתיד ויאשר כי ברבי התוודה בפניו, יהוו הדברים ראייה קבילה נגד ברבי.

אם לא די בכל אלה, מלמדת אותנו פקודת התעבורה: "נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה...". כלומר, לפי החוק, יש חזקה כי ברבי נהג ברכבו, אלא אם כן יוכיח אחרת. יש לשים לב, שהחוק קובע כי חזקה זו תקפה בענייני תעבורה ולא בעבירות פליליות אחרות, אך שאלה זו טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון באופן נחרץ.

ברבי מתרץ את העובדה שאינו מוסר מי נהג בכך שאין זו דרכו "להלשין", או למסור למשטרה מי אחראי לעבירה כלשהי. אכן – כלל גדול הוא, שעל המדינה להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לספק סביר. הנאשם אינו חייב לעזור לה והוא רשאי למלא פיו מים בעת החקירה. ברבי אינו יודע כעת אילו ראיות מחזיקה המשטרה בידיה. הוא אינו יודע אם מילה שלו לא תוסיף בסופו של יום לאיכות הראיות נגדו, ולכן הוא חושש "לדבר".

את ברבי מייצג עורך דין מהשורה הראשונה, אשר יודע בוודאי, שהמדינה אינה חייבת להוכיח את אשמתו של הנאשם דווקא בראיות ישירות. היא יכולה להסתפק גם בראיות נסיבתיות. ראיות נסיבתיות, הן כאלה שמתוכן ניתן להסיק שהנאשם אשם. כך למשל, אם נועלים שני אנשים בתא מעצר למשך הלילה ובבוקרו של יום מתגלה כי גרונו של אחד מהם שוסף בסכין – נסיבתית ניתן להסיק, כי האסיר שנותר חי, הוא הוא הרוצח.

אין חובה שתהיה ראייה נסיבתית אחת. די בכך שיהיו ראיות נסיבתיות רבות, שכל אחת מהן אינה מספקת – אך הצטברותן יחד, עשויה להכריע את הכף. כך למשל תוכל התביעה לטעון בעתיד, שהעובדה שהרכב הפוגע הוא רכבו של ברבי, היא ראייה נסיבתית חזקה אחת. העובדה שברח לאחר התאונה, היא ראייה נסיבתית בעלת עוצמה נוספת. אם יוכח כי ניסה להדיח עד לעדות שקר, או ניסה לשבש את החקירה, יחשבו גם אלה לראיות נסיבתיות נגדו. העובדה שהוא שותק בחקירה – תתפרש כראייה נסיבתית נוספת וכן הלאה.

העובדה שגליקסמן טען בזמן כלשהו, אף אם חזר בו לאחר מכן, כי הוא זה שנהג ברכב – פוגעת במארג הראיות הנסיבתיות. באיזו מידה? על שאלה זו ישיב רק בית המשפט, לאחר שיתרשם מעדותו של האחרון בפניו.

בתיק שבו מנסה התביעה לעשות שימוש בראיות נסיבתיות בלבד, עליה להתכבד ולהוכיח את אשמת הנאשם בעוצמה מוגברת. בית המשפט העליון קובע, כי ניתן להרשיע אדם על פי ראיות נסיבתיות רק במקרה שבו הצטברות הראיות אינה מאפשרת כל מסקנה אחרת, פרט לאשמתו. אם לעומת זאת, הצטברות הראיות הנסיבתיות מתיישבת גם עם אפשרות של חפות – יזוכה הנאשם בדין.

גם טענה של הגנה מן הצדק עשויה להישמע במשפט שיערך בעניין זה. הנאשם עשוי לטעון, שעקב עוצמת הפרסומים אודותיו ועקב העובדה שכלי התקשורת נקטו עמדה ברורה וחד משמעית בעניינו, לא נותר שופט במדינה, שיכול לספק לו משפט הוגן. הסיכוי של טענה כזו הוא קלוש, אך לא ניתן לפסול את האפשרות שהטענה תושמע.

לכן ימשיכו האורות לדלוק עד שעה מאוחרת, הן במרחב חוף והן במשרדו של עורך דין יפתח. אלה ינסו למצוא ראיות נסיבתיות רבות ככל האפשר ואילו זה ינסה להטיל ספק בכל אחת מראיות אלה. כיוון שתיק כזה עשוי להסתיים בענישה מחמירה מאד – ישקיעו שני הצדדים את כל משאביהם בפיתרון התעלומה.

עו"ד עפר ברטל עוסק בעבירות צווארון לבן ובמשפט פלילי במשרד ברטל כהן