לאחרונה אנו נחשפים לפן המכוער של החיים הציבוריים בישראל. פוליטיקאים חסרי אחריות עוסקים, בתמיכת התקשורת הסנסציונית, בדמגוגיה זולה בכל הקשור לאיום הגרעין האיראני.
ההחלטה בנוגע לפעולה תתקבל בידי רוב מקרב חברי הקבינט הביטחוני, המורכב מחתך רוחב של מנהיגים אחראיים המשקפים את הזרם המרכזי בפוליטיקה. אלו נמצאים בעמדת ידע המאפשרת קבלת מסקנות המשרתות את האינטרס הלאומי. מגוחך לחשוב שמדיניות כזאת אמורה להיקבע באמצעות דעת הקהל.
ברור שפעולה צבאית בראשות ארה"ב תהיה אפקטיבית יותר מפעולה עצמאית של ישראל. היינו רוצים להרגיש כי באפשרותנו להסתמך על התחייבויותיו המעורפלות של אובאמה שאיראן לא תהפוך למעצמה גרעינית, אולם הרקורד העגום של צדדים שלישיים אשר הבטיחו לעמוד לצידנו הופך את ההסתמכות הבלעדית על ארה"ב להימור מבהיל.
שיעורי הצלחתה של ארה"ב במניעת השגת נשק להשמדה המונית על ידי מדינות עוינות כגון צפון קוריאה רחוקים מלהיות גבוהים. כמו כן, אובאמה אינו נוטה לקבל החלטות צבאיות גלובליות נוקשות ומגלגלן לפתחו של האו"ם, הנשלט בידי מדינות איסלאמיות ועוינות. אם מיט רומני ייבחר לנשיאות, הוא עלול להסס להשיק את הקדנציה שלו בעימות צבאי משמעותי שעלול להוביל להשפעות חמורות על הכלכלה העולמית. כמובן, כאשר יפגוש אובאמה את נתניהו בסתיו, הוא יוכל לשכנעו לדחות את התקיפה ולהסביר שהאופציה הצבאית האמריקנית אפשרית, תוך כדי התחייבות ללוח זמנים.
עודף פוליטיקאים הנגועים בברברת
אף שממשלתנו מכינה את הציבור לאפשרות שישראל תיאלץ לפעול בגפה, הרי בניגוד לאירועים קודמים שבהם נאלצה ישראל לנקוט פעולה חד-צדדית, כיום אנו סובלים מעודף פוליטיקאים הנגועים בברברת ומערערים את האחדות ואת החוסן בעורף. הנשיא פרס, שנזף בבגין על שחיסל את הכור בעיראק, חרג מסמכויותיו כנשיא כאשר ביקר את הממשלה באזהרה, ולפיה "אנחנו לבד לא יכולים" לתקוף באיראן.
מנהיג האופוזיציה שאול מופז הטיף בהיסטריה כי ראש הממשלה "משחק משחק מסוכן וחסר אחריות בעתיד אומה שלמה", והאשים את נתניהו כי הוא מחרחר מלחמה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות בארה"ב ו"מסכן את שלום ילדינו". חסל סדר אופוזיציה אחראית! ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, אדריכל כישלון מלחמת לבנון השנייה, התעקש כי "איראן רחוקה מנקודת האל-חזור בכל הנוגע לפיתוח נשק גרעיני", והביע "בהלה" מפני "הנזק הציבורי הרב" שהמדיניות המלחמתית של נתניהו מסבה לישראל.
התקשורת ברובה תקפה את "חוסר האחריות" של נתניהו וטענה שהוא מבקש לצאת למלחמה כדי להסיט את תשומת הלב מנושאים חברתיים. העיתונאים, שאינם חשופים למודיעין או למידע פנימי, פירסמו כתבות הפחדה בנוגע לעורף, ואליהם הצטרפו רמטכ"לים וראשי מודיעין לשעבר, הרומזים כי ראש הממשלה יישא באחריות בפני ועדת חקירה אם תיכשלנה הפעולות הצבאיות. נרשמו גם הפגנות ביזאריות נגד פעולה צבאית, ואפילו עצומה מסיתה מטעמם של 400 אקדמאים אשר קראו לטייסים לסרב לפקודת התקיפה.
למרות ההיסטריה, הישראלים רגועים. חלקם מרעננים ערכות מגן ובודקים את המרחבים המוגנים, אך החיים בכללותם ממשיכים כסדרם ואין זכר לפאניקה. לישראלים אין כל ספק כי במידת הצורך, עלינו להתעמת עם אלו המבקשים להשמידנו.