אתמול נוספו סימן שאלה ואובך לעיוורון המוחלט שמלווה את חידת הדיון בסוגיית הגרעין האיראני. יועץ בכיר למועמד הרפובליקני לנשיאות, מיט רומני, התבטא כי תקיפה ישראלית קרובה תשרת דווקא את האינטרסים של יריבו, הנשיא ברק אובאמה, בבחירות לבית הלבן. מה קורה כאן? אובאמה מפעיל כל לחץ אפשרי על ישראל להימנע מצעד שדווקא יסייע לו בקלפי? עוד תהייה. טרם נמצא צפנת פענח חדש.
היחיד שמתבטא בבהירות הוא שליט איראן עלי חמינאי, המכריז על רצונו להשמיד את ישראל. לא מובן כיצד בעולם הנאור מסתפקים בהסתייגות מנומסת ואין מי שיציע סנקציה מדינית חשובה כסילוק ממשלת האייתוללות מן האו"ם. זה יבול בן יום אחד והוא מעצים את הצורך בבדיקת האפשרויות העומדות לפני ישראל. בנימין נתניהו ואהוד ברק מזה, ושאול מופז ואמנון ליפקין-שחק מזה, מותירים אחריהם שובל ארוך של תהיות, אך נכון לימים אלו נחוץ לחבר שאלון דווקא לנשיא המדינה שמעון פרס, שחרג מהכללים ונקט עמדה נגד תקיפה קרובה. על יסוד זה ראוי שיבהיר:
והיה אם נתניהו וברק יחדלו לייצר תחושת בהילות ודחיפות - האם רגיעתם תעצים את הסנקציות על איראן או דווקא תרפה את המצור הכלכלי על טהרן? אם פרס סבור שהפסקת הלחץ הישראלי דווקא תגביר את הסנקציות - למי מחכים האמריקנים והאירופאים?
פרס נהג הפעם ב"אין כניסה"
בהנחה שנתניהו-ברק התכוונו ליצור מציאות מדינית שתכפה על איראן לחדול ממיזם הגרעין ללא שימוש בעוצמה צבאית נגדה - האם התבטאותו של פרס הגבירה או החלישה את הסיכוי שהצעד יעלה יפה? ואם הוא החלישם, כי אז האם מבין פרס מה חלקו בשחיקת המהלך הישראלי?
פרס ואחרים משליכים יהבם על ארה"ב ובוטחים באובאמה שימנע את גרעון איראן - וזו אחת הסיבות העיקריות שבגללן גם אני נמנע מלצדד במהלך תקיפה מיידי. אך נגזרות מכך שתי שאלות מרכזיות: והיה אם אמריקה תכזיב - האם יתמכו פרס ואמנון ליפקין-שחק ואחרים בתקיפה ישראלית של מיזם הגרעין האיראני, או שלמרות כל הצהרותיהם יציעו לאומה להשלים עם כינונו? זו שאלת מפתח, ונוספת לה קושיית משנה: האם הם מבינים כי במקרה של תקיפה מאוחרת תהיה ההצלחה הצבאית פחותה מאשר עתה?
פרס היה מאבות תורת העמימות בהתנהלות הגרעינית של ישראל. האם הוא מודע לכך שהפעם נהג נגד הכיוון? ב"אין כניסה"?
נכון ששאלון כזה עם תכנים הפוכים אפשר להציג גם לנתניהו ולברק. מועדו יגיע בקרוב, ואולי לא. אם משום שבניגוד לציפיות הסבירות יעלה בידי העולם לבלום את הגרעין האיראני, ואם מפני שמרוב פטפוט תזלוג תוכנית התקיפה הצה"לית לאוויר העולם, ותתייתר מעצמה ותתבטל מאליה, וההתנגדות מבית לתקיפת הגרעין באיראן תשלול מהממשלה את זכותה ואת חובתה הדמוקרטית להכריע בעניין זה.