אהוד אולמרט הוא חביבם של כמה עיתונאים באמצעי התקשורת השונים, המשתאים עדיין מביצועיו כראש הממשלה, גם כאשר הם מצטטים מדבריו בנוגע לאיום הגרעין האיראני. חלק מהם קושרים לו בימים אלו כתרים עד כי נדמה שהיו רוצים לראותו יושב ליד הגה השלטון.
ואולם קיים משהו בסיסי שנעלם לעיתים מתומכיו של אולמרט: ביקורות קודרות למדי שעשויות להשליך על טוהר מידותיו. הביקורת נמתחה עליו לא רק כאשר בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיעו ביולי השנה בעבירה של הפרת אמונים בפרשת מרכז ההשקעות, אלא גם באישום שממנו זוכה במשפט זה בפרשת משה טלנסקי. "התנהגות פסולה, שהעמידה את הנאשם במצב של ניגוד עניינים. אין לקבל מצב שבו שר בממשלה משתמש בכובע כשר ובסממנים שלטוניים לצורך פעולה המקדמת אדם המקורב אליו", קבעו השופטים.
הרשעתו של אולמרט בפרשת מרכז ההשקעות היא הרשעתו היחידה, אולם עוד הרבה לפני כן הסתבך בכמה שערוריות כלכליות-כספיות שמעלות שאלות מטרידות.
ההסתבכות הראשונה של אולמרט היתה במשפט "החשבוניות הפיקטיביות" ערב הבחירות לכנסת ה-12. אולמרט, אז ראש עיריית ירושלים, שימש בעת הבחירות אחד משני גזברי הליכוד. מי שהציל לו את הקריירה אז, לפני 15 שנים, היה השופט המחוזי עודד מודריק. באותו משפט השמיע אולמרט את הניגון שעליו חזר שוב ושוב בתיקים אחרים: "לא ראיתי, לא שמעתי".
ראוי שיישאר מחוץ לזירה הפוליטית
בצד הזיכוי מתח עליו השופט ביקורת הנוגעת לחתימתו על דו"חות כוזבים שנמסרו למבקר המדינה: "אני רואה בחתימה בלי בדיקה אישית מעשה חמור, רשלני וגס".
כעבור כמה שנים במאמר של פרופ' מרדכי קרמניצר, מהמומחים הבולטים בישראל בתחום הפלילי, הוא שם ללעג את גירסת החפות של אולמרט: "שוב בולטת ההנחה כי בכירים חיים בספרה אחרת, גבוהה יותר, והם אינם שתים ליבם לפרטים הקטנים כמו - רחמנא ליצלן - כסף. הנחה זו מוזרה אף יותר כאשר מדובר במי שהיה גזבר הליכוד".
ביקורת נוספת ספג אולמרט לפני כשנתיים מבג"ץ, בעתירת שהגישה תנועת אומ"ץ בחשד לניסיון להטות את מיכרז בנק לאומי לטובת קבוצה שבה היה חבר ידידו פרנק לואי. פרקליט המדינה משה לדור, שהחליט לסגור את התיק, קבע כי עוצמתו של ניגוד העניינים שבו היה מצוי אולמרט היתה נמוכה.
הביקורת על אולמרט נמתחה על ידי השופטת עדנה ארבל: "המצב שבו מעגלים משפחתיים וחבריים משחקים בערבוביה כאשר על הפרק עומדת מכירת נכסי מדינה שבשוויים ובמשמעותם ליציבות המשק אין להקל ראש, אינו תקין". התנהלות שאינה נקייה מביקורת, ושאינה קשורה להליך משפטי, היא ההלוואה בסך 75 אלף דולר שקיבל מאיש העסקים יוסף (ג'ו) אלמליח, שאותה החזיר רק כעבור 17 שנים.
משהורשע אולמרט באחרונה בפרשת מרכז ההשקעות קדרו מעשיו עוד יותר: הפעם נקבע כי ביצע את העבירה במעמד רם (שר התמ"ת) וכשהוא פועל בניגוד עניינים חמור מול עו"ד אורי מסר, חברו הטוב, שאף ניהל בעבורו "קופה סודית" של מאות אלפי דולרים.
הסתלקות אולמרט מהחיים הפוליטיים הרשמיים אינה מחייבת דווקא התערבות משפטית. ולכן, ראוי שהכרעת הדין הנוכחית, שהקלה עימו בצורה דרמטית, תשכנע אותו להישאר מחוץ לזירה הפוליטית חרף העובדה כי עיתונאים בכירים עדיין מתפעלים ממנו ללא הרף.