צעירי הפרברים ושכונות המצוקה ברחבי צרפת יצאו לרחובות ב-6 במאי כדי לחגוג את תוצאות הבחירות לנשיאות. סביר להניח שהיה זה יותר הפסדו של הנשיא סרקוזי שנוא נפשם, שגרם להם לקורת רוח שכזו, מאשר זכייתו של פרנסואה הולנד האפור. כך או כך צרפת של מטה התמלאה באותו לילה בגאווה ובאופטימיות. ברור היה כי העתיד שייך לפרברים.
אלא שבפרבר הצפוני של העיר אמיין לא העניקו הצעירים לנשיא הסוציאליסטי החדש אפילו 100 ימים של חסד. בלילה שבין שני לשלישי בשבוע שעבר הם ירדו לרחובות, שרפו בית ספר ומבנים עירוניים, הציתו מכוניות, וגרוע מזה - ירו באש חיה לעבר שוטרים ופצעו 17 מהם. לימין, כך התברר, אין מונופול על המהומות בצרפת. סרקוזי הלך אבל הבלאגן נשאר.
מה שהצית את המהומות היה בדיקת רישיונות רכב שגרתית לתושב השכונה. לטענת הצעירים המקומיים, לא התייחסו אליהם השוטרים בכבוד. זה הספיק כדי להדליק שכונה שלמה. מוחמד, תושב מקומי, התלונן באחת מרשתות הטלוויזיה הצרפתית כי השלטונות לא מנהלים דיאלוג כפי שצריך עם צעירי השכונות.
המהומות תפסו את הצרפתים מעט מופתעים. אוגוסט הוא חודש שתוכנן לסיקור חופשת הוואקנס של הנשיא וזוגתו ושל שאר שרי הממשלה (יש בעולם מדינות עם ואקנס) ולספירת המדליות במשחקים האולימפיים, ולא לסיקור מהומות. ובטח לא כשהולנד נשיא.
אבל צרפת היום, בדיוק כמו רוב מדינות האיחוד, חוששת מאוד מבעיות הכלכלה האורבות לה בספטמבר. צרפת כבר מתחילה לחוש את המיתון, בחנויות הספרים מככב ספר המסביר מדוע מניעת המיתון בלתי אפשרית, והחלשים מבינים כי הבחירה בהולנד הבטיחה רק סיפוק יצרים אחד - הדחת סרקוזי. כל שאר ההבטחות הן בעירבון מוגבל. במקרים שכאלה החלש הוא שסופג ראשון. החלש במקרה הזה הוא אותו אחד - בין שמכהן בארמון האליזה נשיא מהשמאל ובין שנשיא מהימין.
השבועון הצרפתי "ל'אקספרס" ניסה כמובן לחפש סיבות ומצא אותן שוב באותה בעיה היסטורית בצרפת של חוסר יכולת לבצע אינטגרציה מוצלחת של צעירי הפרברים ושל ילדי המהגרים מצפון אפריקה עם האוכלוסייה הצרפתית. יש שתירצו זאת ביחסים הלא בריאים בין הצרפתי לכוחות הסדר במדינה עוד מאז אותו חודש מפורסם - מאי 68'.
בעיית הפרברים רק מחריפה והולכת
צרפת אולי מחליפה נשיאים וראשי ממשלות, אלא שהבעיות לא משתנות. האבטלה גוברת, ההגירה נמשכת והשילוב של בני המהגרים ברפובליקה מגמגמת. אם נוסיף את העובדה שמערכת החינוך בצרפת וכל נושא הסיוע הסוציאלי אינם מצליחים להמריא שוב, נבין מדוע הולנד זוכה בדיוק באותו יחס מצד אלה שחגגו את ניצחונו, כמו שני קודמיו לתפקיד מהימין, סרקוזי ושיראק.
מה שקרה בשבוע שעבר בעיר אמיין יכול להתרחש מחר בכל עיר בצרפת ובכל פרבר אפשרי. הולנד והממשלה החדשה שהרכיב בראשותו של ז'אן מארק איירו לא הבינו זאת. היחיד שראה את הנולד היה שר הפנים החדש, מנואל ואלס, ואולי מהסיבה הפשוטה שהוא כיהן בעבר כראש עיר.
הבעיה הגדולה של הממשלה הסוציאליסטית החדשה היא שהסיסמה "שמירה על החוק" אינה יכולה להיות הלייטמוטיב שלה. היא הלוא נבחרה משום שכשהיתה באופוזיציה אמרה וחשבה את ההפך.
צרפת אינה מצליחה להתגבר על בעיית הפרברים שלה זה 40 שנים. הבעיה רק מחריפה והולכת. הימין הקיצוני של מארין לה פאן ניצל עד תום את התקריות בעיר אמיין כדי לנגח את הממשלה. הסוציאליסטים חייבים לטפל בבעיה; בדרך שהם מוצאים לנכון, אבל הדרך חייבת להיות יעילה. מארין לה פאן, מנהיגת החזית הלאומית, הבטיחה לרשת את הולנד.
אסור לבעיית הפרברים להחריף באקלים שכזה ומול הקשיים שבדרך מאחר שהסכנה של הימין הקיצוני בפתח, ומי שלא רצה את סרקוזי עוד יכול לקבל, חס ושלום, את מארין לה פאן.