אמירתו הנודעת של מזכיר המדינה לשעבר, הנרי קיסינג'ר, שלפיה התנהלותה של ישראל בזירה הבינלאומית נגזרת דרך קבע משיקולי פנים, זכתה בימים האחרונים לאישוש חד-משמעי, דווקא בזיקה לארה"ב. שכן רוח האופטימיות הנושבת בכל עוזה מכיוונם של "כל אנשי הנשיא" באשר לסיכויי הצלחתה של אסטרטגיית הסנקציות להרתיע את טהרן מחד גיסא, וגל הפסימיות המלווה אותה בכל הקשור למידת יכולתה של ישראל לנטרל בעצמה את האיום המתגבר מאידך גיסא, משקפים במידה רבה את תחשיביו ואילוציו האלקטוראליים של הנשיא אובאמה.
בניגוד להנחה הרווחת - שלפיה עתידה התלקחות אזורית ערב הבחירות לנשיאות לחזק ולבצר את מעמדו של הממשל המכהן (בהנחה שהנשיא מתמודד על תקופת כהונה שנייה), וזאת לנוכח ניסיונו המוכח והיכרותו עם מישור יחסי החוץ והביטחון - נוסק כעת מפלס החרדה בבית הלבן לגבהים חדשים כל אימת שמושמעת התבטאות ישראלית בהקשר האיראני. הגם שברקע הדברים קיים חששו של אובאמה מכך שעימות במפרץ (גם אם ארה"ב לא תהיה מעורבת בו) עלול לסתום את הגולל על חזון ההתפייסות עם העולם המוסלמי, דאגתו העיקרית מעוגנת כעת באשכול של נתונים ותחזיות ארציים יותר ממישור החלומות והאוטופיה.
מקל וגזר כלפי ישראל
נכון הוא הדבר שבשלב הנוכחי של המירוץ נהנה אובאמה מיתרון של כ-4 אחוזים על פני יריבו הרפובליקני מיט רומני. אך יש לזכור שמדובר בפער שברירי למדי, היכול להימחק באבחה אחת. יתרה מזאת, בכל הקשור להערכתו של הציבור את יכולתם של שני המתמודדים לנווט את המשק האמריקני המדשדש (עם שיעור אבטלה נוכחי של 8.3 אחוזים) לחוף מבטחים, זוכה רומני לעדיפות ברורה בסקרים. על רקע זה, האפשרות של פעולה ישראלית נגד מתקני הגרעין של איראן ערב ההכרעה בקלפי מהלכת אימים על הממשל, משום שהשלכותיה הכלכליות הצפויות (שבמרכזן נסיקה רבתי במחירי הנפט, החרפת המשבר הנוכחי בגוש היורו וגלישתו המיידית למרחב האמריקני) עלולות להגביר עוד יותר את הכמיהה הרווחת למנהיגות כלכלית חלופית.
כדי לנטרל את המרעום ולסכל - לפחות בטווח הקצר - תסריט בלהות זה, גיבשה לאחרונה וושינגטון מדיניות של מקל וגזר כלפי בעלת בריתה הישראלית: מצד אחד הזדרז הממשל להציע לישראל חבילת שי אסטרטגית חדשה ומקיפה, וזאת בתקווה שצעדים בוני אמון אלה (בד בבד עם הקשחת הסנקציות כלפי איראן) יגבירו את ביטחונה ואולי אף יביאו לגניזתה של האופציה הצבאית. מצד שני נפתחה בבירה האמריקנית מערכה תקשורתית מקיפה ונמרצת, שתכליתה לגייס ציבורים נרחבים בדעת הקהל האמריקנית והישראלית כאחד לתמיכה בקו של המתנה, לפחות עד יום ההצבעה.
ב-1956 הצמיחה פתיחתו של מבצע סיני, שהחל שבוע לפני מועד הבחירות לנשיאות, משבר חריף בין הנשיא דוויט אייזנהאואר לבין ראש הממשלה דוד בן-גוריון (הגם שהמבצע לא השפיע על ניצחונו המזהיר של אייזנהאואר). ימים יגידו מה יהיו פני הדברים במקרה של מהלך צבאי ישראלי נגד איום הגרעין האיראני, ואם ברק אובאמה יהיה זה שיופקד על הטיפול בתוצאותיו ובהשלכותיו גם לאחר 20 בינואר 2013, מועד השבעתו של נשיא ארה"ב.