להילחם בעוני

במשרד האוצר מודיעים לנו כי חבילת הגזירות הכלכליות תגדיל את הכנסות המדינה מהמסים בהיקף של כ-15 מיליארד שקלים. המטרה הראשית של הגזירות היא לצמצם את הגירעון בתקציב 2013-2012 ולהתמודד עם השלכות המשבר העולמי על המשק הישראלי. אבל המלחמה בגירעון ואי הרחבת התקציבים הכלכליים משמעותן בראש ובראשונה פגיעה במעמד הנמוך.

רשת הביטחון החברתית של האוכלוסיות המוחלשות נפגעה בעשור האחרון בשל קיצוצים במטריה הסוציאלית. לא במקרה החלה בשבוע שעבר אניטה רוזנבאום (45) לצעוד מקריית הממשלה בתל אביב אל ביתו של ראש הממשלה נתניהו בירושלים. היא מוחה על שלילת תשלומי מזונות לחד-הוריות עובדות. "החוק חייב להשתנות", הסבירו החד-הוריות, שהצטרפו לצעדה ולמאבקה.

המאבקים של משה סילמן ז"ל ושל דומיו יכולים לספק לנו דוגמאות נוספות למצוקה הרחוקה מעיני הפוליטיקאים. בנוסף, הפגיעה במעמד הביניים תהיה קשה. זאת היות וראש הממשלה ושר האוצר מתנגדים להעלאת מס החברות (25% היום) ולביטול פטורים רחבים מאוד במסים (כ-40 מיליארד שקלים ב-2013), שהיו יכולים להקל במידה רבה את הפגיעה הנ"ל. העלאת המע"מ גם היא פוגעת במעמד הביניים ובמעמד הנמוך. מצד אחד הממשלה מעלה את הכנסותיה בצעד זה, מצד אחר היא מגדילה את הפערים. והיה אפשר בהחלט להימנע מכך. אחד הפתרונות המוצעים הוא הפעלת מע"מ דיפרנציאלי, שהיה עשוי לצמצם את אי השוויון.

ראש הממשלה השווה את ישראל למצב המדינות המצויות במשבר עולמי והסביר בכך את יעדי הגירעון, הצמיחה והאבטלה. אך ישראל אינה דומה למצב המדינות במערב. ההפך הוא הנכון. במדדי ה-OECD ישראל נמצאת בתחתית הרשימה. מדדי האבטלה הרשמיים אינם דומים למדד האבטלה בפועל. הוצאות הביטחון האדירות בישראל אינן דומות להוצאות הביטחון במערב. יש אליטה שמרוויחה מהבעיות הביטחוניות, ואילו הציבור ברובו נשאר עני מזכויות חברתיות ומהזכות לתרבות.

הכותרות מבשרות כי עליית מחירי הלחם פוגעת במשפחות קשות יום. בתגובה, ארגוני חסד החלו במבצע חלוקת לחם בחינם. הגזירות הכלכליות רק יגדילו את הניכור ואת הפערים. ממשיכים להעניק הטבות מרחיקות לכת לתאגידים, לחברות הגדולות ולמספר המועט של המשפחות המנהלות אותן. ואילו חלק גדול בציבור נמצא במלחמת הישרדות בהיעדר שוויון הזדמנויות. הציבור נלחם נגד העוני, אך הממשלה לא מחשיבה את העוני כאויב הראשי של החברה הישראלית.

הגזירות הקשות האחרונות לא מאפשרות למשפחות רבות בישראל לנהל אורח חיים רגיל, אך למרות זאת הממשלה לא מנהלת משא ומתן כלכלי וחברתי עם בוחריה ועם אזרחיה. במקום זאת, הממשלה דואגת בראש ובראשונה לדירוג האשראי שלה. ראש הממשלה נתניהו מוטרד מההודעה לעיתונות של סוכנות הדירוג פיץ'. אלו טענו כי הקיצוצים, הגזירות והגדלת ההכנסות לא יספיקו כדי לעמוד ביעד הגירעון של 2% מהתמ"ג ב-2012 ו-3% בשנה הבאה. האם ייתכן שהאזרחים חשובים פחות מחברות דירוג האשראי?