אל "החוזרים בתשובה" הצטרף, בשבוע שעבר, ארי שביט, אשר תיאר ב"הארץ" ביקור שלו ברמת הגולן שלווה בתחושת חרטה על שבמשך שנים הטיף לשלום עם סוריה. מה היה קורה, הוא שואל, לו עשינו שלום עם סוריה, ואילו על גבולנו הצפון-מזרחי היו נמצאים כיום אנשי אל-קאעידה? אפשר לענות לו כי לו נמצא המנהיג הישראלי האמיץ שמוכן היה לחתום על הסכם שלום עם סוריה ולשלם את מחיר הירידה מן הגולן, היה מצבנו טוב הרבה יותר מול כל משטר שיקום בסוריה אחרי שושלת אסד.
וזה בדיוק מה שקרה במצרים. אילו שעה מנחם בגין למבקריו מימין ומשמאל - לאהוד אולמרט ולגאולה כהן, לשלמה הלל ולעמוס הדר - ואלמלא חתם על הסכם שלום אמיץ עם מצרים, היה הסיכוי להגיע לשלום עם מצרים במצב הנוכחי אפסי. איננו יודעים מה יתפתח במצרים. החלטת מורסי לפטר את הצמרת הצבאית ולהפוך את טנטאווי ליועץ מייצרת מצב פנימי חדש שעשוי להסתיים בהשלמת הצבא עם גורלו החדש, אך גם בעימות קשה מאוד בין הצבא לאחים המוסלמים. בכל מקרה, סביר מאוד להניח שהסכם השלום עם ישראל יישמר, משום שבסופו של דבר מדובר באינטרס הדדי. האינטרס ההדדי הזה בא לידי ביטוי במה שהתרחש בסיני בימים האחרונים: מצרים וישראל מעוניינות ביציבות בחצי האי, ובכך שלא יהפוך למערב פרוע. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות בנושא סיני אינו נובע מטובה שמישהי מהן עושה לזולתה, אלא מאינטרס משותף.
שלום עם סוריה - אינטרס ישראלי מובהק
אלמלא נחתם הסכם בין ישראל ומצרים לפני 33 שנה, הוא לא היה נחתם היום. אין ספק שמורסי לא היה יוזם את יוזמת סאדאת, אבל מכיוון שההסכם קיים ומשרת את שתי המדינות - הוא נשמר. מה שמוכיח כי אם מנצלים את ההזדמנות לעשות שלום, הופך ביטולו כמעט לבלתי אפשרי גם על ידי מתנגדיו. השלום הקר בינינו הוא אזור חיץ בפני התפרצות העוינות האנטי-ישראלית שהיתה עלולה להתרחש בעקבות ניצחון האחים המוסלמים באין הסכם שלום.
שלום עם סוריה הוא אינטרס ישראלי מובהק. אפשר היה להגיע אליו פעמים אחדות מאז ועידת מדריד, שהיתה המסגרת הפוליטית הראשונה אשר בה נפגשו מנהיגים בכירים של ישראל ושל סוריה (נפגשו אינה המילה המדויקת. שהו באותו המקום). התביעה הסורית לשוב לקו שקדם למלחמת ששת הימים היתה תביעה מופשטת, משום שקו כזה לא שורטט מעולם. המשא והמתן צריך היה להתמקד בשרטוט הקו הזה, וממשלות ישראל, בזו אחר זו, החמיצו את הסיכוי להגיע להסדר בעל חשיבות אסטרטגית רבה במחיר ויתור על הגולן.
את ההחמצה הזאת אי אפשר לתקן כרגע, אל מול משטר בלתי לגיטימי המחסל את אזרחיו. אם במקום אסד יהיה בסוריה ממשל איסלאמי קיצוני, לא יהיה שלום עם סוריה, והגבול הזה יהפוך מסוכן הרבה יותר מזה שהיה בינינו בעשרות השנים האחרונות. זה יחייב את ישראל להקצות כוחות בלתי מבוטלים כדי להגן עליו. אבל אם יקום בסוריה משטר אחר, שיהיה מוכן להגיע איתנו לשלום במחיר שאותו דרשה סוריה מאז 1991 - תהיה זו טעות קשה אם נכונות זו תיתקל מחדש בחשש ישראלי. שלום עם סוריה יציב את ישראל במקום אחר במזרח התיכון ויקרב אותנו לשלום כולל עם העולם הערבי, על פי היוזמה הערבית מ-2002, שמעולם לא הערכנוה כראוי.