מה פתאום שנשיג מדליות באולימפיאדה? מה פשר הערגה של הישראלי הממוצע שנציג ממדינתו, נושא דגל כחול-לבן, יעלה לפודיום? זה לא שאיני יכול להבין את התודעה שעומדת מאחורי הרצון להעפיל מעלה ולהביא הישגים בשדה הספורט, אף על פי שאנו אומה חסרת תודעה ספורטיבית.
ובכל זאת, כבר עשרות שנים לא צמח כאן אתלט ברמה בינלאומית שגדל בישראל והיכה בה שורשים. פה ושם ליקטנו כישרונות שקנו את ניסיונם בארצות אחרות וסיפחנו אותם אלינו. זו לא תופעה שנכונה רק לענפים היחידניים. בשום מקצוע ממקצועות הכדור לא הגענו להישגים. אין לנו אחיזה ברמות הבינלאומיות המתבקשות.
אילו היתה המשלחת הישראלית זוכה בשתי מדליות במשחקי לונדון, נאמר של שטילוב ושל קורזיץ - אלה היו הופכים לגיבורי ישראל. יתרה מזו, חברי הוועד האולימפי הישראלי היו טופחים לעצמם על השכם ואומרים, "עמדנו בציפיות". אבל גם לו היו לנו שתי מדליות, המציאות היא שבכל הקשור לספורט אנחנו מדדים במקום. אין לנו רצון אמיתי לפתח ולחקות את תרבות "מחזיקי המדליות", כי התודעה הספורטיבית אינה מפותחת בישראל. אמת: איננו יכולים להתחרות בארה"ב, בסין, ביפן, בבריטניה, בגרמניה או בצרפת - שגרפו שלל מדליות במשחקים. אבל מדוע ייגרע חלקנו מול קזחסטן, טורקיה, קטאר ואפילו חלק מהמדינות הערביות השכנות שלנו?
ההבדל בינינו לבינן נעוץ בגורם אחד: החדרת תודעה ספורטיבית בכל הרמות. בסיוע ממשלתי מוגבר ובהנהגה ספורטיבית אחרת - הדבר אפשרי. בראש הוועד האולימפי צריכות לעמוד דמויות שיעניקו יוקרה לגוף חשוב זה ושיסייעו בהשגת משאבים. הן צריכות להיות בעלות חזון ותעוזה ליצור מציאות שונה בספורט הייצוגי הדועך.
השקעה מירבית בספורט - אמירה מחייבת
מדינת ישראל יכולה לקבוע כי הספורט הייצוגי אינו בראש מעייניה, וכי היא מבכרת השקעת משאבים במדע, בטכנולוגיה ובתרבות. אבל דומני שלא תהיה ממשלה שתחליט כך, בניגוד לאינסטינקט הטבעי של ציבור האזרחים, הצמא להישגים גם במקצועות שאין לו מושג בהם.
אמירה הפוכה של השקעה מירבית בספורט היא אמירה מחייבת. היא תצביע על שינוי סדרי החינוך הגופני בבתי הספר. היא דורשת הקמת מדרשות ובתי אולפנה למחוננים ולמחוננות במקצועות שונים. יידרש תכנון של המקצועות שבהם עשויה להיות לנו עדיפות יחסית לעומת מדינות אחרות. אבל חשוב מכל: היא דורשת מתן יוקרה, סמכות ומשמעות אמיתית לוועד האולימפי הישראלי, לנציגיו ולמנהיגיו.
הסקטור הערבי יכול לתרום אף הוא תרומה משמעותית להצעדת הספורט הישראלי להישגים טובים יותר. יותר ויותר שחקנים ערבים מאיישים קבוצות בכירות בכדורגל, ואין סיבה שבהכוונה נכונה לא יעסקו גם בענפי ספורט אחרים.
כך שהבכייה על הכישלון הישראלי במשחקים האולימפיים והרצון להקים ועדת חקירה שתעמוד על הסיבות לכישלון המתמשך אינם מעשה חכם. גם השגת שתיים או שלוש מדליות לא היתה מביאה למציאות חיובית שתעיר את הספורט הישראלי מתרדמתו. לא דרושה לנו ועדת חקירה לחקר העבר, אלא ועדה שתתווה את דרך העתיד לענפי הספורט ותסייע לשינוי הגישה המקובלת כלפיו.