חודש אוגוסט בשיאו ותלמידי בתי הספר והגנים נמצאים כולם בחופשה. עבור ההורים החופש הגדול הוא כאב ראש גדול. אך למשפחות מעוטות יכולת, שעבורם גם חיי היום יום הם מאבק הישרדות, החופש הגדול יכול להיות הקש האחרון.
כוונתי למשפחות המתמודדות עם קשיים רבים: אבטלה, בעיות בריאות, התמכרויות, מחלות נפש של ההורים ועוד ועוד. לרוב, במשפחות אלו יש לפחות ילד אחד הסובל מקשיים התפתחותיים, בעיות התנהגות או נכות. תנאי המגורים לרוב קשים ביותר וכוללים צפיפות איומה, חוסר בציוד בסיסי, היעדר טלוויזיה ומחשב. כמובן שאין שום אפשרות לממן לילדים פעילויות מחוץ לבית. הילדים במשפחות הללו סובלים פעמים רבות מהזנחה פיזית ורגשית ומאלימות של לפחות אחד ההורים - שעושים זאת כתוצאה מחוסר אונים ותסכול מחיי היום-יום.
דמיינו למשל אם חד הורית לארבעה ילדים, המתגוררים בדירת שלושה חדרים קטנה. בחודשי הקיץ הילדים יהיו תחת השגחתה הבלעדית מהבוקר עד הערב במשך חודשיים שלמים. כל אחד מאיתנו, מוכשר ויצירתי ככל שיהיה, יתקשה לשרוד זאת בלי לאבד את העשתונות. הוסיפו לזה מצוקה כלכלית קשה, מערכות יחסים מורכבות עם בני זוג ומשפחה מורחבת, בעיות קשב וריכוז והתנהגות של חלק מהילדים, והתוצאה עלולה להיות הרת אסון. כתוצאה מ"סיר הלחץ" בבית, הילדים "מבלים" פעמים רבות בשוטטות ברחובות - שם הם חשופים לגילויי אלימות, תקיפות מיניות והידרדרות להתנהגות עבריינית בגיל צעיר. כמי שעובדת עם ילדים בסיכון זה כמה שנים, נתקלתי לא פעם בילדים בני פחות מעשר שכבר נחשפו לצדדים המכוערים של החיים ואימצו את כל המניירות העברייניות הטיפוסיות.
ניתן לזהות שתי בעיות עיקריות, המונעות את הבטחת שלומם של אותם ילדים: ראשית, היעדר מערכת הולמת לאיתור ילדים בסיכון בזמן החופשה. שנית, היעדר מסגרות לפעילויות בקיץ ללא תשלום. חשוב להבין כי לשירותי הרווחה אין מערכת איתור ראשונית. עובדים סוציאליים המטפלים בילדים בסיכון ובמשפחותיהם, מגיעים אליהם רק לאחר שקיבלו דיווח מגורם אחר, כמו טיפת חלב, גני ילדים ובתי ספר. במהלך שנת הלימודים מתקבלים דיווחים רבים מגורמים אלה, ועובדים סוציאליים מגיעים כך למשפחות רבות. ברור שאין לעובדים הסוציאליים אפשרות לעבור מבית לבית ולאתר ילדים במצבי סיכון ומצוקה. גם בקיץ הם מטפלים במשפחות שתחת אחריותם, אך ילדים נוספים רבים הם בלתי נראים עבורם, בהיעדר מסגרת.
על הממשלה לקחת אחריות
הבעיה השנייה היא היעדר מסגרות לילדים בתקופת הקיץ שאינן בתשלום. בישראל כיום לא קיימת קייטנה שאינה כרוכה בתשלום. גם הקייטנות הזולות ביותר של רשת המתנ"סים או "קייטנות בית ספר" שמפעילות חלק מהרשויות, כרוכות בתשלום "סמלי" של כמה מאות שקלים עבור כל ילד - תשלום בלתי אפשרי עבור משפחות רבות. אפילו ילדים שמטופלים על ידי שירותי הרווחה ונמצאים במסגרות יום או בפנימיות, שוהים לפחות מחצית מהחופשה בבתיהם. מדינת ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית לשלום הילד ומתיימרת לספק הגנה לכל ילד החי בתחומה. אך נראה כי החופש הגדול הוא בבחינת שטח הפקר.
אז מה עושים? על הממשלה לקחת אחריות. ניתן למשל באמצעות שיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין משרד הרווחה להפעיל קייטנות לא תשלום עבור משפחות מעוטות יכולת בבתי הספר. לא צריך להמציא את הגלגל, מספיק שיהיה מבוגר אחראי שרואה את הילד בחופש וער למצבו. עבור ילדים שחיים בדלות כזו, גם האפשרות לשחק במחשב, לצפות בטלוויזיה, לשחק בחומרי יצירה ולשהות במקום ממוזג היא שיפור עצום בתנאי החיים. עבור ההורים, כמה שעות של חופש ביום עשויות לאפשר להם לשרוד את הקיץ בצורה שפויה.
מי יפעיל את הקייטנות? אלפי מורים נמצאים בקיץ בחופשה בתשלום. אם כל מורה יחויב לתת רק כמה ימי עבודה במהלך הקיץ בקייטנה כזו, ניתן בקלות ליישם זאת. תגבור נוסף יכול להגיע ממתנדבים, גרעיני תנועות נוער ובנות שירות לאומי.
המצב הקיים היום בלתי נסבל. במדינה מתוקנת שבה יש חקיקה ושירותים נרחבים המיועדים להגן על ילדים חייב להימצא פתרון גם לתקופת הקיץ. בינתיים מוטלת על כולנו החובה שלא לעצום עיניים, לפעול כפי שדורש חוק חובת הדיווח ולדווח למשטרה או לשירותי הרווחה המקומיים על כל ילד שיש חשד כי הוא חשוף לסכנה או סובל מאלימות בביתו.
מרב קיפניס יפת היא עובדת סוציאלית במרכז חירום לילדים בסיכון.
לקריאה נוספת:
חופש גדול: כך תתנהלו בתבונה עם הילדים