זכאות לבגרות: פערים מן היסוד

שוב חוזר הניגון: יום ההכרזה על תוצאות מבחני הבגרות - פעם עלייה בתוצאות ופעם ירידה, ועכשיו התייצבות. התלונות יישארו מצד כל הגורמים הנוגעים בדבר, חלקן צודקות, ורק מוקד אחד לא יישא באחריות המתבקשת לעולם.

נבהיר תחילה: לפי הרכב האוכלוסייה הנוכחי במדינת ישראל ייוותרו על כנם הפערים בין המגזרים השונים. הפער לא קשור בתקציבים. שיעור הזכאים במגזר היהודי מיצה את עצמו, לא תהיה עלייה דרמטית נוספת.

מה שברור הוא שכמו בכל שנה, בתחילתה, באמצעה, ובסופה, יעמדו מורי ישראל על עמוד הקלון, ושרים ומנכ"לים ייקראו לבמות התקשורת לתת הסברים. במערכת העצומה הזאת קיים מעגל קסמים אשר קטיעתו עשויה לשנות באופן ניכר את הישגי התלמידים. במעגל הזה נמצאים האקדמיה, מי שקובעת את תוכניות הלימודים ואת תוכן הספרים, המורים הנאלצים ללמד את בליל הסיבוכיות ותלמידים הפועלים על פי הכלל "הקלות הבלתי נסבלת של הקלות". פחד ויראה מפני המערכת ומפני המגלומניה שאחזה בה גורמים לשיתוק בחלק מהמערכות. ואת הדין היא לא תיתן.

בכל שנה אחרי פרסום הנתונים על הישגי התלמידים מדברים כולם על שלושת המקצועות העיקריים שבהם התוצאות אינן גבוהות: מתמטיקה, מדעים ושפה. בשלושת אלה חלקה המכריע של האקדמיה ברור וידוע. היא דחפה וקידמה מושגים של "יצירתיות" על חשבון לימוד מן היסוד, אשר מרכיביו הגדולים הם שינון וחזרה ושיעורי בית. בכל מקום שתלך תמצא את המושג "חקר" על כל הטיותיו. כל תלמיד בבית הספר היסודי מחויב בעבודת חקר כזו או אחרת. מה יכול לחקור אפרוח בן יומו? מה למושגים ולנושאים המתאימים לעולם המחקר האוניבסיטאי ולבית הספר היסודי המוקדם? כלום. לבסוף כולם יודעים שאת העבודות עושים ההורים העייפים.

יותר מעשר שנים ארכה הכנתה של תוכנית הלימודים במתמטיקה. התוצאה היא סרבול וסיבוך, עומס מיותר של עשרות נושאים ותת-נושאים טרם זמנם. לקוראים המבוגרים הזזת צירים ושיקוף, מספרים שליליים ואוריינות הם מונחים מן החלל במקרה הטוב. חוברות לימוד חד-פעמיות בעלות 700 עמודים לפחות מדי שנה בשנה מחליפות ספרים פשוטים בעלי 200 עמודים. זה נכון גם לשאר המקצועות, בייחוד שפה ומדעים. ולאחר תמצית זו של המציאות מיטב הטענות יוטחו במורים המסכנים. רחוק מן האמת והצדק.

את מקצוע העברית והלשון של פעם הפכו למכונת חקר משפטים מנותקים מרוח האדם. ניתוח משפט עקר מן השורש את משמעותו הפשוטה. גם 1,000 שעות תגבור במה שנקרא "אוריינות" לא ישנו את העובדה שהרוח היבשה מן האקדמיה היא השורה על פעוטות ובני תשחורת. אחר כך תעלה השאלה הקבועה מפי חתני פרס ישראל בחינוך - מדוע העברית כה דלה. איש מהם לא ישאל מה חלקם במעל הזה. איש לא ישאל מדוע תוכניות לימודים משתנות חדשות לבקרים שמא מישהו מעדיף לשמר את הנתח הכלכלי בדבר. האם באמת חוקי ניוטון, פעולות חיבור וחיסור או מבנה תחבירי של משפט פשוט השתנו במאה האחרונה?

היכן התלמיד בתמונה? מעבר לחוצפה יתרה ומשמעת עלובה, הלה התרגל להתלונן על עומס מדומה שהרי שיעורי בית הפכו להיות מיעוט נרדף. יש לומר לתלמיד, לפני שמקשים על המשוואה הריבועית, שכדאי ללמוד את לוח הכפל על-פה. שהרי הרצון לדעת הכל בטרם עת מסתכם בידיעת כלום כל הזמן. הוא אלוף במחשבים, בעיקר במשחקים ובהורדות, אבל כידוע, את המילה מחשב אפשר לרשום בשתי מילים: מח-שב. הקידמה לא תשפר את יכולת החשיבה, ההפך.

כל זמן שהאקדמיה תשלוט בכיפה - החסם העליון של זכאי הבגרות לא יטפס מעלה. כל זמן שאיש אינו מעז לבקר את המגלומניה האקדמית, הילדים המורים וראשי מערכת החינוך יוסיפו להיות אסקופה נדרסת לרגלי הדיקטטורה האקדמית.

הכותב הוא לשעבר המדען הראשי של משרד החינוך