מונופול על החינוך? לא עוד

צריך לקרוא את מכתבו המביך של ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) לאלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, כדי להבין מי עומדים כיום בראש ההשכלה הגבוהה בישראל, ועד כמה חיוני וקריטי לפתוח את שורות המועדון הסגור הזה לקולות רעננים.

ור"ה טוען שיש בעיה שאלוף הפיקוד יסמיך מוסד להשכלה גבוהה כאוניברסיטה, אבל בה בעת מבקש מהאלוף להחליט לא לחתום על כתב ההסמכה. אמר לי מעורב בדבר: "זה כמו שעו"ד יאמר לשופט, 'מרשי לא רצח. אבל אם אירע כטענת התביעה, אני מבקש להתחשב בו משום שהוא יתום'". זה מעניין, כי פתאום רבקה כרמי מאונ' בן-גוריון פונה לאיש צבא שיתערב בעיצוב פני ההשכלה הגבוהה. אירוני שה"נאורים" מצאו סעיף ונתלים ב"מיליטריזם" כקרש הצלה.

הנה רגע היסטורי מקומם: הקמת הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). ב-17 במאי 1977 אירע המהפך הפוליטי. המחנה השמרני זכה בשלטון לאחר כ-50 שנות שלטון שמאל (מ-1931). ב-20 ביוני הושבעה ממשלת בגין הראשונה. בינתיים, היה השמאל בהיסטריה והחל להבטיח את קיומם של מוקדי הכוח האחרים שלו. ב-6 ביוני, שלושה שבועות לאחר הבחירות ושבועיים לפני השבעת הממשלה החדשה, ביצעה ממשלת המעבר מחטף והחליטה להעביר את סמכויות התקציב (וסמכויות נוספות) משליטתה לשליטת ות"ת, ובעצם לשליטת הממסד האקדמי. בקיצור, רק שהפראים האלה מהליכוד לא ישתלטו לנו גם על ההשכלה הגבוהה.

אתם מבינים מדוע מאז לא הוקמה עוד אוניברסיטה (האחרונה - חיפה - הוקמה ב-1972)? אתם גם מבינים מדוע האקדמיה ברובה היא מבצר פוליטי לעומתי לכל ממשלה שמרנית? אתם מבינים גם מדוע המאבק על אוניברסיטת אריאל אינו רק על אוניברסיטה בשומרון, אלא מאבק לחופש דעות ולחופש אקדמי אמיתי בתוך האוניברסיטאות בישראל? נסו להתקבל לאחת האוניברסיטאות עם כרטיס ביקור שמרני ("ימני") ותיווכחו שגם אם ההישגים האקדמיים שלכם יהיו גבוהים מאלה של עמיתיכם, שאלת המבחן מתחת לפני השטח תהיה אם אתה שייך למועדון הסגור או לא. מזכיר את המצב בתקשורת הישראלית וגם במערכת המשפט? לא בכדי. אלו שלושת מוקדי הכוח שהמחנה השמרני מתקשה להשיג דריסת רגל בהם. לא לעולם חוסן. ההגמוניה נמצאת בתחילת ההתפוררות בשלושת המוקדים הללו לקראת פלורליזם מקיף וחיכוך דעות בריא.

שבע שנים ידעו בור"ה שאריאל הולכת לקראת הכרזה כאוניברסיטה, ואז שבוע לפני ההחלטה הם קופצים ואומרים "אין קריטריונים להקמת אוניברסיטה". היכן הייתם קודם? האמת היא שבכל שנות המדינה לא היו קריטריונים כאלה. ולא בכדי; לו היו קריטריונים, אוניברסיטת בן-גוריון לא היתה מוקמת ב-1969 וחיפה לא היתה מוקמת ב-1972.

מי החליט במשך השנים להקים אוניברסיטאות חדשות? רק הממשלה; והיא שהחליטה גם עתה. לא היתה בהיסטוריה אפילו אוניברסיטה אחת שהקמתה לוותה בהסכמה מצד קודמותיה. שוחחתי עם מי שנכח בשנות ה-50 בוועדה לבחינת הקמת אוניברסיטת ת"א. סיפר על ההתנגדות חוצבת הלהבות של פרופ' בן-ציון דינור מהאונ' העברית: "התארים יתגלגלו בראש חוצות, אבוי לחינוך הגבוה".

דווקא אריאל היא האוניברסיטה היחידה שהוקמה לפי קריטריונים מחמירים שנקבעו בעבורה. שימו לב מי היו חברי ועדת ההערכה שהוקמה לבחינת פעילותה האקדמית: פרופ' ישראל אומן (האונ' העברית), פרופ' עמוס אלטשולר (אונ' בן-גוריון), פרופ' מאיר וילצ'יק (מכון ויצמן), פרופ' דוד חסון (הטכניון), פרופ' יובל נאמן ז"ל (אונ' ת"א) ופרופ' דניאל שפרבר (בר-אילן).

מה מותר טרכטנברג, יו"ר ות"ת, או הפרופסורים של ור"ה על פני הפרופסורים הללו? מה מבינים הראשונים שחברי הוועדה לא למדו עדיין? אמר לי אחד מזקני הפרופסורים בארץ שהיה בסוד הקמת אוניברסיטאות קודמות: "אתה שואל למה מתנגדים? רוצים מונופול. זה הכל. כל התירוצים - כולל העניין הכספי - הם דברי סרק להיתלות בהם. רוצים מונופול". סוף דבר: אוניברסיטת אריאל תפרח כאוניברסיטה השמינית של ישראל ותציב אתגר ציוני עמוק לממסד האקדמי הוותיק.