דילמת השליטה בחצי האי סיני

המבצע הצבאי שקיימה מצרים השבוע, בעקבות הריגתם של השוטרים בעת סעודת ה"איפטר" שלהם, היה מהלך חיוני גם למצרים וגם לישראל, וחבל שלא נעשה קודם לכן. הקבוצות האיסלמיות הקיצוניות הפכו בשנים האחרונות לאיום על הריבונות המצרית בחצי האי ועל ישראל בגבולה הדרומי. זו תופעה המעמידה את שתי המדינות הריבוניות בחזית אחת, למרות המרחק שנוצר ביניהן מאז ראשיתה של ההתקוממות במצרים. שיתוף הפעולה ביניהן בהקשר המבצעי היה רב מזה ששתיהן תהיינה מוכנות להודות בו, וזו בהחלט בשורה טובה. אבל המצב החדש שנוצר מחייב את כולנו למחשבה מחודשת באשר לפירוז כפתרון.

במשא ומתן בין ישראל למצרים, שהתקיים ב-1979-1978, היה ברור שהאיום הפוטנציאלי על ישראל היה צבא מצרים. החשש היה פן טנקים מצריים ינסו להגיע למרכזה של ישראל, ולכן אחד העקרונות החשובים ביותר, אשר עליו עמדה ישראל, גם במחיר של פירוז חלקי מאוד של ריבונותה ממזרח לקו הבינלאומי, היה פירוז חצי האי סיני.

ישראל, שוויתרה על בסיסים חדישים של חיל האוויר בסיני ועל הערים והיישובים שהוקמו בו, עשתה זאת כדי להבטיח כי סיני יישאר חבל ארץ (הגדול פי שלושה משטחה של ישראל) מפורז. כך - חשבו מקבלי ההחלטות באותה עת – יזדקקו הטנקים המצריים לזמן ארוך יותר כדי להתקרב לישראל, ולכן יהיה לנו זמן לגייס מילואים ולהיערך. הוסכם בין הצדדים כי יקום כוח רב-לאומי שתפקידו לפקח ולא לאכוף, ומאז הוא שם ללא תעסוקה מיוחדת.

במהלך השנים התברר כי האיום הביטחוני אינו הצבא המצרי. זה היה הצבא שהטמיע – יותר מכל גורם אחר בחברה המצרית – את חשיבות ההסכם עם ישראל. הבעיה העיקרית היא הנוודים החיים בחצי האי, ואשר הוזנחו, ככל הנראה, במשך שנים על ידי ממשלות מצרים, והם עוסקים, לפחות בחלקם, בסחר בסמים, בחטיפות, בהעברת פליטים מאפריקה ובחבירה לקבוצות איסלמיות קיצוניות, המשוכנעות בכפירתן של כל האחרות.

יושבי חצי האי סיני הפכו לבעיה האמיתית, שלא נחזתה כאשר נחתם הסכם השלום. התברר שהפירוז הפך מפתרון לבעיה. האינטרס האמיתי של ישראל הוא להעניק לצבא מצרים אפשרות להשתלט על חצי האי ולמנוע מן הבדואים לעשות כל מה שלבם חפץ, אבל הסכם השלום הוא המקשה על כך. בדיעבד, היה צורך ביצירת מנגנון גמיש הרבה יותר, אשר היה מאפשר למצרים לפעול הן ברחבי סיני והן באזור פילדלפי, בהיקף משמעותי, מתוך הסכמה עם ישראל.

נתקלנו בתופעה דומה כאשר ממשלת ישראל היתה זו שרצתה במעברם של שוטרים פלסטינים מאזור לאזור, כשהם חמושים, דרך שטח הנמצא בשליטה ישראלית מלאה, בניגוד להסכם הביניים. כדאי ללמוד מכך לקחים להסדרי העתיד: מה שנראה לנו כהישג גדול ברגע ביטחוני נתון, עלול להיות בעיה שנצטרך בעצמנו לעקוף אותה אף על פי שאנו היינו אלה שיצרנו אותה.