בעוד כשלושה שבועות יחלו תלמידי ישראל את שנת תשע"ג בבשורה במתכונת הלימודים, לאור החלטת המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך על שינויים בתוכנית הלימודים בתחום השירה במקצוע ספרות. השינוי המרכזי יתבצע בפרק העוסק בשירי המחצית השנייה של המאה ה-20. לכאורה, עוד חוליה בשרשרת השינויים שעוברות תוכניות הלימודים. כל צעד שכזה, בייחוד בהיסטוריה ובאזרחות, מעורר ויכוח נוקב. ובכלל, אם יש לכך הקשרים פוליטיים, בעיקר בין ימין לשמאל, הרי הוויכוח מקבל תהודה רבה (כך, למשל, היה בנושא הכנסת הנכבה והוצאתו אשר הרעיד את אמות הסיפים).
ואולם דומה כי השינויים שבוצעו הפעם בתוכנית הלימודים בספרות הם שינויים נדרשים לנוכח המציאות בחברה הישראלית. ועדת המקצוע שדנה בנושא החליטה לקדם תוכנית מהפכנית, אשר לא נעשתה מעולם בישראל ואשר אין לה תקדים. עד עתה למדו התלמידים מתוך ספר שירים רחב של מספר משוררים מצומצם - לא רק במספרו אלא גם ברקעו התרבותי. מוקד השינוי הנוכחי הוא צמצום מספר השירים של אותם משוררים ומשוררות שהציבור הישראלי מכיר היטב, ובהם חיים גורי, ארז ביטון, זלדה, יהודה עמיחי ואחרים. אותם משוררים לא ייצאו מהתוכנית לחלוטין, אך הבשורה היא שלצידם הוחלט לצרף יצירות של משוררים ומשוררות שהתלמידים טרם הכירו. כך, למשל, הוכנסו יצירות של שמעון אדף, נידאא חורי, רוני סומק, יונה וולך, דוד אבידן, נתן יונתן ואחרים.
לשינוי הנוכחי בתוכנית הלימודים בספרות יש חשיבות היסטורית, חברתית ומגדרית רבה. שכן, אם בעבר היה אפשר להצביע באופן ברור על כך שרוב המשוררים הם גברים ממוצא אשכנזי, הרי עתה אי אפשר שלא לשים לב לעובדה כי אל תוכנית הלימודים הצטרפו משוררים נוספים ממוצא מזרחי ולצידם משוררות נוספות - אחת מהן היא ערבייה. יתרה מזו, אחד השירים שהצטרפו אל התוכנית הוא השיר "שדרות".
חשוב לציין כי דיונים על תוכניות הלימודים - הן דיונים ישירים והן דיונים עקיפים - מתקיימים לעיתים קרובות. אלה דיונים מעוררי מחלוקת. כך היה, למשל, כאשר שרת החינוך לשעבר לימור לבנת ביקשה לשקול עוד ב-2005 הכנסת שירים של יוצרים ערבים קלאסיים דוגמת פריד אל-אטרש ואום כולתום. היא לא היתה הראשונה. קדם לה יוסי שריד ואולם דומה כי בשני המקרים התהליך לא הבשיל עד סופו.
צריך להבין כי גם לאחר השינוי שקרם עור וגידים יעלו טרוניות ומענות ותלונות מצדדים שונים, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמה שמייחד את תוכנית הלימודים הנוכחית הוא גיוונה הנרחב. יש בה גברים ונשים, צעירים וותיקים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחים, מרכז ופריפריה. התוכנית בעצם מעניקה מקום לכולם והיא סימבול של התהליך העובר על החברה הישראלית, אשר אפשר לאפיין אותה בצורה כוללנית כחברה מגוונת מבחינת הרכבה האנושי.
השינוי הנוכחי - שבו מצטרפים לרשימת המשוררים והסופרים שמות חדשים - הוא בעצם תולדה של דרישה שעלתה בעבר בכמה מקרים והוכחה לכך שיש מי שער לשינויים בחברה, ובעיקר לצורך בהתאמה אל אותו שינוי.