פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחאה חברתית או ריקבון מתקדם?

      למעלה משנה מאז פרוץ המחאה, מנהיגיה עדיין לא מחזיקים במשנה כלכלית אחידה. ח"כ מיכאל בן ארי סבור שהבעיה של מעמד הביניים אינה גובה המע"מ, אלא הריקבון המוסרי בחברה

      רבים שואלים אותי, "איפה הימין במחאה החברתית? למה אתם נותנים רק לשמאל את הבמה הזאת?". לי נדמה, שהמחאה הזאת היא פופוליסטית ונועדה לשרת אינטרסים פוליטיים של אנשים בעלי תפיסות כלכליות מנוגדות לחלוטין. האם יש מי שחושב שליאיר לפיד יש את אותה אג'נדה כלכלית כמו של ח"כ דב חנין וחבורת האנרכיסטים של חד"ש? אתם באמת חושבים שלדפני ליף יש איזו משנה כלכלית? אני אישית מפקפק בכל זה.

      אלפי פעילים בהפגנה המאוחדת מול רחבת המוזיאון בתל אביב (בן קלמר)
      "מחאה שנועדה לשרת אינטרסים פוליטיים". הפגנת המחאה החברתית בתל אביב, אתמול (צילום: בן קלמר)

      אם נתבונן, נראה שמי שהביא עלינו צרות כלכליות הם דווקא אותם מובילי "המחאה חברתית". אלו אותם אנשים שנלחמים עבור המסתננים - אשר כניסתם לשכונות הקפיצה את מחירי הדיור להשכרה - שפגעו אנושות ברמת ההשתכרות וביכולת ההשתכרות של אנשים קשי יום. אלו אותם שמאלנים שמריצים אותנו להרפתקאות "שלום", כמו אוסלו וההתנתקות, שעלו ועולות לציבור הישראלי במיליארדים.

      אלו אותם אנשים שנלחמים בהתיישבות ביהודה ושומרון, שמספקת דיור לעשרות אלפי משפחות מן השכונות. משפחות שלולא הבית במעלה אדומים, קרית ארבע או אריאל, היו חסרי דיור, או נזקקים למה שמכנים "הדיור הציבורי". אם באמת היה אכפת להם מעניין הדיור, היו דורשים מנתניהו לבנות מאות אלפי יחידות דיור במרחבים של יו"ש ולתת פתרון אמת למצוקת הדיור, במקום בו יש עתודות קרקע, מרחבים ועתיד לילדינו.

      הקולקטיב נעלם כלא היה

      אך יש לומר בכנות, בעיות החברה, לא מתחילות בבעיות כלכליות. הן נעוצות אי שם בתרבות חברתית קלוקלת. היו ימים שהמצב הכלכלי היה קשה לאין ערוך, אך אז אנשים פתחו את ביתם ואת ליבם לחברים, שכנים וקרובי משפחה. אז החברה ושאיפותיה היו אחרות לחלוטין. אז לא ה"אני" היה במרכז. החברה לא הייתה נתונה כל כולה בתחרות של "כוכב נולד" ושכל השאר ימותו. הצריכה הייתה בהתאם לצורך הקיומי, ולא צריכה חסרת מעצורים המוזנת על ידי אשליית אוברדרפט, תשלומי אשראי, דיוטי פרי ושאר פיתויים לחיות מעבר ליכולת ולצורך האמיתי.

      החברה שלנו חולה, לא כי ביטוח לאומי משלם פחות או שיש אחוז נוסף במע"מ. החברה שלנו חולה, כי הפסקנו לראות את האחר ואנחנו כל הזמן מסתכלים רק על עצמנו. בטירוף הזה, נרמס גם מוסד המשפחה. גם שם כבר יש תחרות בין איש לאשתו, בין בת לאם - עד הרס, עצבות וחורבן. הקולקטיב, התפיסה שצרתו ומחסורו של השני הוא המחסור שלי, נעלמו כלא היו.

      לכן "המחאה החברתית" גרמה לי לגחך משעה שהיא פרצה. המעמד הבינוני רוצה לשלם פחות מיסים, ובכך לא לממן את המעמד החלש. המעמד החלש רוצה יותר "מדיניות חברתית", זאת אומרת – יותר סבסוד של מוצרי צריכה, יותר הטבות כלכליות בארנונה, גני ילדים, מעונות ובכל עניין שרק ניתן לקבל. אם כך, מי ישלם למעמד החלש את כל ההטבות? התשובה ברורה - המעמד הבינוני, זה שסוחף להפגנות שלו את המעמד החלש והממורמר. כך יוצא שיוזמי ההפגנות כורים בור לעצמם.

      יו"ר העבודה שלי יחימוביץ' במסיבת עיתונאים, יולי 2012 (עומר מירון)
      פתרון הקסם שלה לא פעל באף מקום בעולם. יחימוביץ' (צילום: עומר מירון)

      הרי ברור שפתרון הקסם של ח"כ שלי יחימוביץ', "לקחת מהעשירים", או כפי שהיא נוהגת לומר "מהמותניים העבים", לא פועלת ולא פעלה בשום מקום בעולם. אדרבה שתביא לנו דוגמה, היכן זה הצליח לשפר את הכלכלה, להיטיב עם העניים, כשמחקו את המוטיבציה להשקיע ולהרוויח. ברוסיה הקומוניסטית ניסו את זה, שם כולם קיבלו את אותה קדחת בצלחת, העשירים נעשו עניים, והעניים נעשו עניים מרודים.

      זו תמצית ההסבר לכך שאינני מצטרף למחאה - המחאה שלא נוגעת בעיקר, בריקבון החברתי שאנחנו נתונים בו. חברה שלא זוכרת מנין היא באה ולאן מועדות פניה. זו שהפכה אותנו לאוסף של פרטים הנלחמים זה בזה עד כלות.

      הכותב הינו חבר כנסת מטעם סיעת האיחוד הלאומי