ברגעים אלה ממש מבלים אלפי בני נוער ביערות קרן קיימת לישראל שברחבי הארץ. הם לנים תחת צמרות העצים, אוכלים בתנאי שדה ואפילו, שומו שמיים, מוותרים לכמה ימים על הצגים המרצדים של הסמארטפונים. הם מוכנים לעבור את כל זה, בחום הכבד, תמורת כמה ימים של עבודות ביער ושל חוויית טבע וסביבה. לא נתקפתי בפרץ נוסטלגיה של זיכרונות ילדות. זה קורה עכשיו ולכן נזכרתי שנוסף על כל השירותים האקולוגיים שהיערות מעניקים לנו, אנחנו מייעדים להם גם תפקידים חברתיים.
אחד התפקידים שהיערות ממלאים הוא אירוח מחנות הקיץ. למחנות אלו תפקיד חברתי חשוב. משתתפים בהם בכל שנה עשרות אלפי בני נוער. זהו שיאו של תהליך שהתכוננו אליו במשך השנה כולה. גם הורים משתתפים בחגיגה, בשמירות, בעבודה במטבח או בכל מטלה אחרת. מחנה קיץ אינו מסע תענוגות. הקיץ הישראלי אינו רחמן. חם כאן, וגם בצל עצי היער מגירים זיעה במשך היום. איש אינו מכריח את הנערות והנערים האלה לצאת אל היער. אלה בני נוער שמוכנים להקריב מעט נוחות בידיעה ברורה שהם מקבלים תמורה שאינה קיימת בשום עולם וירטואלי. אגב, אין צורך להזיל דמעות. לא מדובר בפרטיזנים שנאלצים לאכול מרק סרפדים כדי לשרוד. יתר על כן, בשעות אחר הצהריים מפזרת בדרך כלל רוח מרעננת את החום, ובזמן הזה בדרך כלל נעים יותר בצל העצים מאשר בתוך חדר ממוזג.
מהי אותה תמורה? ראשית, היער זורק במכה אחת את הנערות והנערים לעולם אחר. זהו עולם שכולו שלהם. כאן, בין העצים, הם יוצרים קהילה שמקיימת אורח חיים דמוקרטי במובנו הטהור ביותר. כאן הם מקבלים על עצמם אחריות חברתית ומציבים יעדים משותפים ומשימות שאפשר לעמוד בהן אך ורק בפעילות משותפת. כאן הם מגבשים, פנים אל פנים, בלי הפסקה של זמן פרסומות, את השקפת העולם שלהם. החוויה אינה רק קהילתית. זוהי גם חוויה אישית שמעניקה ליחידים הזדמנות להתבלט; להראות לאחרים, אבל ובראש ובראשונה לעצמם, תכונות שאולי קשה להבליט בימים של שיגרה על ספסל הלימודים.
מפרקים מחסומים חברתיים
אני לא מקנא במחנכים של ימינו. בדורנו, שבו ילדים רכים בשנים מגלים מיומנות רבה יותר מהוריהם וממוריהם בהפעלת טכנולוגיות, נדמה כאילו משימת החינוך הופכת קשה יותר ויותר. החיים ביער הופכים למעין יקום מקביל. הם מנטרלים חומות של טכנולוגיה, מפרקים מחסומים חברתיים ומותירים כל חבר בקהילה בפנים חשופות, ללא מסיכות.
קק"ל משקיעה משאבים רבים בהכשרת שטחי יער לתנועות הנוער. אנחנו מאמינים שהחוסן הלאומי שלנו נגזר מרב-תרבויות ומפלורליזם. אני מעז לקבוע שהמנהיגים האמיתיים שלנו יצמחו מקרב "נוער היערות", ולאו דווקא מבין אלה המצטיינים בשחרור תמונות לפייסבוק (אם כי לא חייבת להיות סתירה בין השניים). כל מי שעיניו בראשו רואה את הערך הרב של דור צעיר ששומר על ערכים של תנועות ותיקות. נדמה לי שזו התמצית של אותו דבר שאנחנו מתקשים להגדירו אבל יודעים לתת לו שם: חינוך.
הכותב הוא יו"ר קק"ל