זוגות מתאימים יש רק בחנות נעליים, השאר זה השתדלות והשקעה", מצטטת השדכנית רותי מלמד את עו"ד בני דון יחיא. "השדכניות חוזרות ובגדול", היא מוסיפה, "אין סיבה שהעולם החילוני לא יאמץ את השיטה שהצליחה במשך אלפי שנים בעולם החרדי". אמה של מלמד ניבאה כי בתה תהיה שדכנית כשתגדל, בהתבסס על כך שלמלמד הקטנה תמיד היה מה לומר בחתונות על הכלה ועל החתן. ואכן, מלמד הפכה את העיסוק הצדדי שלה למקצוע.
מלמד, אישה דתייה בת 60, נשואה ואם לילדים בוגרים בעלי משפחות, עוסקת כבר יותר מ?20 שנה בתחום. אחרי שנים ארוכות זנחה את מערכת החינוך והחליטה למסד את עסקי ההיכרויות. "גמלה בליבי ההחלטה להתמקד בשידוכים, שזו מצווה שגם הכנסה בצידה", אומרת השדכנית הפועלת במגזר הדתי?לאומי ובשלוחותיו - דתיים לייט ודתיים לשעבר.
הצורך באדם חיצוני שידאג להיכרויות עבור פנויים ופנויות אינו חדש לאלו שמיצו את מאגר האפשרויות במקום העבודה, יצאו עם חברים של חברים וחרשו את אתרי ההיכרויות באינטרנט, ובכל זאת אף אחד לא ממהר להודות שהוא נזקק לשירותיה של שדכנית. אפילו לא בפניה. "כשמתקשרים אלי ושואלים 'למה אני צריך גם שדכנית', אני אומרת שכדאי להתקיף בכל הכיוונים. זוגיות היא פרויקט. כמו להוציא בגרות או רישיון נהיגה - חתונה היא תהליך שלא בא בקלות לכל אחד. אלי לא באים כדי לשתות לקפה. בטלפון אני כבר אומרת הכל, אין קאצ'ים שאני שולפת בפגישה. נרשמים, משלמים, מקבלים מספר טלפון ומתחילים לצאת ולפגוש אנשים".
לטענתה, מרבית הלקוחות מגיעים מרקע סוציו?אקונומי גבוה מאוד, ומערים דוגמת רעננה, כפר סבא ורחובות. "זהו פלח של לקוחות קשים בעלי דרישות גבוהות. הורים באים עם הבנים והבנות, בני 20 פלוס; אני מקבלת פניות מבני זרם תורני בני 22, מדתיים לייט בני 25, ומדתיים לשעבר - הם מגיעים גם בני 28 ויותר".
מלמד גובה דמי שירות לא זולים: כ?6,000 שקלים ויותר (תלוי בבחירת המסלול ובפרמטרים דוגמת גיל הלקוח) ודמי הצלחה על שידוך שהוביל לחתונה, בערך באותו הסכום ("מי שרוצה הכי טוב צריך לשלם"). עם זאת היא אינה מקבלת כל אדם המעוניין בשידוך. "התקשרה אלי אישה בת 60 מבאר שבע, נחמדה, משכילה. התחננה שאשדך לה, אבל אין לי מה להציע לה.
"תהליך מציאת בן זוג הוא לא קל. המוטיבציה יורדת עם השנים. הגיעה אלי מישהי שאמרה כי יצאה למאה דייטים, ולא נראה לה שתתחתן אי פעם. היום היא כבר נשואה ואמא, אבל התהליך עצמו היה מתיש. אנשים רוצים אינסטנט. מודיעים למישהו שלא בא להם עליו בהודעת טקסט. זו פשוט זילות. לא הייתי רוצה להיות שם בחיפושים, להפוך את עצמי בכל ערב לאטרקטיבית, להתכונן לפגישה, לצאת, ולהתאכזב בכל פעם מחדש. לכן בכל פעם שאני זוכה לחתן זוג, זה מרגיש כקריעת ים סוף".
"התל אביבים מפונקים"
"בתל אביב אנשים מאוד עסוקים בקריירה, הם לא מפנים זמן להיכרויות. תמיד יש להם סיבה מדוע הם עסוקים, ומלא תירוצים מדוע הם לא יכולים להיפגש. הם קרייריסטים וזה בעייתי", משוכנעת השדכנית הראלה ישי (46), נשואה ואם לשישה מבאר שבע. "יש המון פנויים ופנויות בני 35-40 באזור המרכז, גברים ונשים, שהיו עסוקים בקריירות וגילו שהזמן חלף. גברים חילוניים, אנשי עסקים והייטקיסטים, רדפו שנים אחרי קריירה וכסף, ובדרך איבדו את היכולת לקיים זוגיות. אז יש להם קריירה, מעמד, ורכוש, אבל מה עם אהבה? וילדים?"
ישי, אף היא אישה דתייה, מפעילה את משרד ההיכרויות "דו?לב", רשת עם ארבעה סניפים - בתל אביב, בירושלים, באשדוד ובבאר שבע. לדבריה, השוני בין הסניפים ניכר בדרישות ובתוצאות. "גברים באזור המרכז פחות זוגיים ופחות משפחתיים. גברים מהדרום מוכנים לנסוע לקצה העולם ולעשות שינוי קריירה בשביל אהבה, ובטח ייסעו לתל אביב בשביל דייט. לעומתם, תל?אביבים אומרים לי: 'אני לא זז מפה'. הם מפונקים. חושבים שזוגיות זה משהו שיקרה להם על הדרך".
וקורים להם הרבה דברים על הדרך. קוראים לזה סטוצים.
"המשרד שלי הוא למטרת חתונה. אני לא נותנת יד למשהו לא רציני. אני רושמת רק גברים בעלי פרנסה - אנשי קבע, רופאים, מנהלי חשבונות, מורים, מרצים - ואנשים בעלי רצון לזוגיות אמיתית. זה לא רק הכרויות, אלי באים להתחתן. לא אכפת לי איפה יתחתנו - ברבנות, בקפריסין, בלאס וגאס, או שיעשו הסכם אצל עו"ד, העיקר מבחינתי שתהיה זוגיות בריאה וטובה".
אמן. מי הלקוחות שלך?
"נשים מגיל 18 וגברים מגיל 23, רווקים ורווקות, גרושים וגרושות, אלמנים ואלמנות. אני מקבלת רק אנשים ללא עבר פלילי וללא מחלות נפש. כולם אנשים עובדים, גם הגברים וגם הנשים, ורובם מסודרים כלכלית. בין לקוחותיי גם שחקן כדורגל מפורסם, מצ'ואיסט, חתיך, עם ביטחון עצמי בשמיים. כשהוא נרשם הוא אמר לי: 'כמו שיש לי סוכנת שמלווה אותי למציאת קבוצה, את תלווי אותי למציאת זוגיות'. מאוד אהבתי את זה".
ואיך זה עובד, טכנית?
"אני צריכה לראות את האדם שרוצה להיות רשום אצלי להיכרויות. זה השוני הגדול ביני לבין שדכנים אחרים. אני נפגשת עם הלקוח, עורכת לו גרפולוגיה משפטית שנותנת לי נתוני אופי על האיש - יושר אישי ואמינות, ואם הכל מסתדר, אז הוא נכנס למאגר ואני מסדרת לו היכרויות. מה שכן, אני לא מראה תמונות ולא מרשה פייסבוק. אצלי אנשים הולכים לפגישות עיוורות".
ומי בודק את הנתונים? יכול להיות שמישהו טוען שהוא בעל תואר שני, אבל בקושי סיים כיתה ט'?
"יש לי בודקי נתונים שתפקידם לבדוק כל פרט שאנשים הצהירו על עצמם. קורה שגבר אומר לי בפגישה שהוא גרוש, אבל אופס, הוא שכח שהוא בכלל נשוי".
השירות של ישי ניתן עד לחתונה, ללא הגבלת זמן. המחיר הוא אלפי שקלים, והוא מתחלק לחצי בעת ההרשמה, בעוד יתר הסכום נפרע לאחר מציאת החצי השני. "היו לקוחות שהיססתי אם לקחת אותם, ובסוף דווקא הם התבררו כקלים לשידוך. היו לקוחות שבכלל לא רצו שידוך, ההורים גררו אותם. אחרי שהוצאתי את ההורה מהחדר ודיברתי עם הלקוחות המיועדים, הבנתי שהם בכלל אוהבים את בני מינם, ולא רוצים בני זוג מזויפים. כולם בסביבתם יודעים, מלבד ההורים. במקרה כזה אני מחזירה את ההורים לחדר ואומרת להם שאני לא יכולה לקבל את הילד".
כשאת אומרת "ילד" את מתכוונת לבני ולבנות 30 פלוס?
"וגם בני 40 פלוס. אבל מכיוון שאני לא מקבלת לקוחות ללא ידיעתם, אצלי הורים שרוצים לרשום את הילדים בלי שהם יידעו, או ילדים שרוצים לרשום הורה אלמן מאחורי הגב שלו, שומעים שזה בלתי אפשרי".
והלקוחות מדברים איתך על סקס? את אישה דתייה, זה בטח לא נוח. ומביך.
"אני שוחה בעולם החילוני, ותתפלאי, דווקא בעולם הדתי הנושא של בינו לבינה מאוד מדובר. אמנם בצניעות, אבל זה לחלוטין על השולחן. בעולם החילוני אנשים נוטים לזייף, לשייף ולבלף בכל הנוגע לכיבושים ולמין".
עזרה מכל הכיוונים
מכתבי הוקרה ותודה מכסים את קירות משרדו של השדכן אלי שטרול בראשון לציון. שטרול הגיע לשידוכים דרך הפן העסקי. בתחילת שנות ה?90 שמע על שדכן המחפש משקיע, נחשף לתחום ההיכרויות ונדלק. "לפני שצללתי פנימה ערכתי סקר שוק מקיף", הוא מספר. "הלכתי לכל משרד היכרויות שקיים, מהסליזי ביותר, על גבול נערות ליווי, ועד לטופ, ודיברתי עם כולם. הרגשתי שאני יכול לעשות עבודה טובה יותר".
שטרול צבר ידע והשכלה, בין השאר באמצעות לימודים במכון אדלר ("מכל מי שעוסק בהיכרויות בארץ אני אולי היחיד שיש לו השכלה ורקע בתחום הזוגיות"), וכיום עובד עם פלח שוק ספציפי: חילונים, רווקים ורווקות עד גיל 40, וגרושים וגרושות עם ילד אחד בלבד. "ההיכרויות שאני עורך הן למטרת נישואים והקמת משפחה. אני מתמקד בבני 20 פלוס, נשים עד סוף שנות ה?30, וגברים סביב 40. אם תבוא אלי רווקה בת 42 אגיד לה בכאב לב שאין לי מה להציע לה. גם לגבי בחורה בת 35 אין בי הרבה אופטימיות".
אאוץ'. החברות שלי לא יאהבו את זה.
"בבועה של תל אביב רוב הרווקים והרווקות יישארו לבד. בחיים יש מומנטום מסוים. אם אתה עובר אותו מציאת זוגיות הופכת להיות קשה מאוד. לפעמים סוד ההצלחה זה תמימות ונאיביות. החבר'ה הטובים, הצנועים והמשפחתיים מתחתנים מוקדם, וככל שחולפות השנים המבחר הולך וקטן, וזה נכון לשני הצדדים. מה שנשאר אלו אנשים קשים, או שרוטים מאוד, כאלו שמחפשים מיס יוניברס או כאלו שמחפשים נשים צעירות".
צעירות בכמה?
"הבחורים מתחילים לחפש בגיל 30 נשים צעירות מהם. ככל שעולה הגיל, גברים מאבדים עניין בבנות גילם. גבר יכול להיות בן 34, 36 או 40 והוא ימשיך לבקש חמודה בת 28. על נשים בנות 33-32 הם יעקמו את האף. נשים משכילות, חכמות שנראות טוב בגילים האלה הן הקבוצה הכי אומללה בעולם הפנויים?פנויות. הן מחפשות גבר גבר, מצליחן, קצת מצ'ואיסט, והגברים האלה כבר נשואים, בעוד רווק בגילן לא רוצה לצאת עם אישה בת גילו. אנחנו קצת פותחים להם את הראש, ובעיקר מנסים להוציא אותם מקיבעונות".
ואיך השיטה הזו עובדת?
"אנחנו לומדים מפגישה לפגישה ומכירים לעומק את הלקוחות שלנו ואת הדפוסים שלהם, על מה צריך לעבוד ומה כדאי לחדד. אדם סגור ומופנם לא יהפוך לחיה חברתית בגללי, אבל אני מקווה שהוא יצליח להגיע לתובנה שזה מה יש - וזה טוב".
זה תהליך יקר.
"עולם ההיכרויות לא עובד על בסיס הצלחה, למעט במגזר החרדי. התשלום נעשה בהרשמה ועלותו יקרה, אלפי שקלים במסלולים שונים. השכר שאנו מקבלים הוא לא בשביל התוצאה אלא על התהליך. ברוב המקרים העזרה והטיפול שאני מגיש הם לא רק מספר טלפון שניתן ללקוח, אלא משהו מערכתי. אני מגיש עזרה מכל הכיוונים, עובד על דימוי עצמי, לוקח אנשים תלושים מהמציאות ומחבר אותם לקרקע".
שטרול אינו מאמין בשינוי חיצוני של לקוח, וטוען שלא ישלח גבר שמנמן לחדר כושר כדי לשפר את סיכוייו למצוא את המיועדת השדופה שעליה הוא חולם, אולם הוא מאמין במתן ביקורת בונה. "אני כן מעיר הרבה פעמים הערות על הלבוש. נתקלתי בבחורים שאבי בן ה?90 מתלבש יותר יפה מהם. יום אחד הגיע אלי בחור, מגה?חנון, נראה כמו בן 60. אמרתי לו ריבונו של עולם, אתה מוציא פה אלפי שקלים, בוא נלך לקניון ותוציא עוד 300 שקל על ביגוד, תלבש משהו נורמלי. עשיתי לו שינוי תדמית ב?300 שקל".
מה קורה כשהורים מגיעים בשביל שידוך לילד?
"מגיעים אלי המון הורים בלי ידיעת ילדיהם הרווקים, והם קרועים ומלאי חששות. כאשר ההיכרות נעשית בלי שהילד יודע, מבחינתי אין אותה אפקטיביות. עם זאת, כבר היו כאלו שחותנו דרכי בלי ידיעתם".
במגזר הדתי הורים מגיעים לשדכנית יותר בקלות, אך בדומה להורים חילוניים, גם הם מתקשים להשלים עם הגזרה, לפחות עם הפן הכלכלי שלה. "הורים יוציאו הון על הילדים שלהם, אבל כשהם מחפשים בשבילם שידוך טוב קשה להם להוציא כסף", אומרת מלמד. "כשהשידוך מגיע דרך ההורים לא מדברים על אהבה, זה קורה רק כשבחור או בחורה מגיעים לבד. אז הם אומרים שהם רוצים להתחתן מאהבה, אך אם הם לא יודעים שהם חיים בפנטזיה נעימה, אין להם מושג שהאהבה נעשתה בצורה מלאכותית".
"כאן זה לא פייסבוק"
המכנה המשותף לכל השדכנים הוא האויב: כולם מאוחדים בדעה שאתרי ההיכרויות באינטרנט הם מקום זול והמוני, שאפשר למצוא בהם המון דברים, אבל לא בן זוג לחיים. "יש 5,000 צ'טים חדשים בכל ערב ו?150 אלף צ'טים בחודש, נו? וכמה זוגות יוצאים מזה? כמה חתונות?", שואלת ישי בתקיפות. "יש הרבה מאוד היכרויות דרך האינטרנט, אנשים עובדים בפייסבוק, מחליפים בני זוג במהירות, אבל לא יוצא להם מזה כלום. זה נורא ואיום. האינטרנט והצ'אטים הוזילו את ההיכרויות".
זו אופציה נגישה, פשוטה וזולה.
"נכון אבל יש הרבה פספוסים. הגיעה אלי לקוחה בת 35 שהגדירה עצמה 'מאוכזבת אינטרנט'. שידכתי לה מישהו בן 41. התברר להם בדייט שכבר לפני עשר שנים הם נפגשו וצ'וטטו באינטרנט, אבל אז היא פסלה אותו בגלל שהוא קירח. פשוט עשתה עליו איקס מכיוון שהיא לא אהבה קירחים. כשהם יצאו לפגישה אמיתית הם ישבו, דיברו, היה להם נחמד והשאר היסטוריה. הקרחת לא הפריעה לה".
גם מלמד מכירה את אתרי ההיכרויות היטב: "היום כולם באינטרנט - דתיים, דתל"שים וגם חרדים. הפייסבוק ואתרי השידוכים נושפים בעורפנו, אבל הם לא מביאים לתוצאות המיוחלות. האתרים האלה זה ללכת עם ולהרגיש בלי. לא רואים דרכם אופי של אדם, רק תמונות. כולם מחפשים באמצעות אתרי שידוכים, ואלו בעיקר גורמים אשליות. הם גורמים לאנשים לחשוב שהם מאוד מושכים, מבוקשים ואטרקטיביים ואצלי הם נתקלים בפער עצום. אני לא מסדרת דייט בכל ערב כמו פייסבוק. באינטרנט הם מופיעים בשיאם, מוסיפים לעצמם תכונות חיוביות ומורידים את התכונות השליליות".
נו, ברור. אבל כולם עושים את זה.
"וזו הבעיה. לקוחה שלי, מנכ"לית חברת ענק בת 38, שלחה לי תמונה שלה. כל קשר בין התמונה למציאות אינו קיים. כשהתברר לי שזו התמונה שהיא מפרסמת באינטרנט הבנתי למה אין לה בעל. התמונה בת עשר שנים לפחות. כשראיתי אותה פשוט לא האמנתי למראה עיניי. כמה חוסר מודעות עצמית. המלצתי לה בתור התחלה למצוא מאמן כושר וללכת לקואוצ'ר".
לדברי התוכחה מצטרף גם שטרול, שעקב אחר צמיחת אתרי ההיכרויות מקרוב. "אתרי ההיכרויות כמעט מוטטו אותי. קהל היעד שלי הם פנויים ופנויות ברמה גבוהה. בהתחלה, האתרים משכו את המשכילים. בין 1999 ל?2001 הטלפון שלי שבק חיים. הרגשתי שמישהו משך לי את השטיח מתחת לרגליים. אך כבר בסוף 2001 ראיתי שהאתרים האלו הפכו ליותר עממיים ופופולריים. לפתע כולם היו שם, ומאתרים אליטיסטיים הפכו אתרי ההיכרויות לאתרים פרוצים וזולים. שפע ההצעות משגע את כולם, והתוצאה היא שהרוב הפכו למחפשים כרוניים, אבל הם לא בהכרח מוצאים.
"יותר מזה, בחור ובחורה נפגשים ומוצאים חן אחד בעיני השני, ובכל זאת, כשהם מגיעים הביתה כל אחד מהם הולך שוב לחפש ברשת מישהו אחר, נוסף. הפיתוי הזה ממשיך כל הזמן, אולי יש שם מישהו יותר טוב? צריך בשלות ובגרות כדי להפסיק לחפש".
"אחוז הצלחה? אפס או מאה"
שאלה שיכולה להוציא את השדכנים מדעתם היא מהם אחוזי ההצלחה שלהם. השדכנים בזים לשאלה הזו, ובדומה לדוגמניות ערב צילום קמפיין הנשאלות אם אכלו השבוע, הם עונים אך ארשת פניהם מסגירה את מחשבותיהם. מאחורי כולם שידוכים רבים שהובילו לחתונות, כפי שמעידים מכתבי התודה ותמונות שבהן נראים חתן וכלה מחייכים לצד השדכן או השדכנית, אך מספרים מדויקים אינם ניתנים להשגה.
ישי: "אין לי סטטיסטיקה של אחוזי הצלחה, אך בתור מי שלמדה כלכלה אני יכולה להגיד שזה או אפס או 100 אחוז. אפס אם לא חיתנתי את האיש, ו?100 אחוזי הצלחה אם כן. חיתנתי מאות זוגות, ולמיטב ידיעתי אין חמישה זוגות שהכירו דרכי שהתגרשו לאחר מכן. לא כולם מגיעים ממני ישירות לחתונה, אבל בזכותי נפתחות עוד דלתות, ומספר האפשרויות של הלקוח גדל".
גם מלמד אוחזת בסטטיסטיקה דומה ("אחוזי ההצלחה שלי הם אפס או 100"), אך טוענת שאין פה אחיזת עיניים. "אין לי ממוצע ציונים כי זה לא תיכון, אבל אני גם לא משלה איש. יש לי מאגר של אלפי לקוחות, אבל אם אף אחד לא מתאים, מה זה יעזור לכם? חבר'ה צעירים מקבלים יותר הצעות ממבוגרים. אני לא אומרת שחיתנתי אלפים, אבל עשיתי יותר מזוג אחד".
שטרול כלל אינו מכיר בקיומן של סטטיסטיקות אלא רק בקיומו של תהליך.
"התמודדתי עם סטיגמות ועם בעיית הדימוי של המקצוע", מסביר השדכן. "זה תחום מאוד בעייתי ופרוץ, שלא דורש כל הכשרה או כישורים מיוחדים ואין עליו שום פיקוח. התחום משך אליו הרבה חאפרים, בעיקר לפני עידן האינטרנט. היתרון שלי הוא שאני כגבר רואה את האנשים אחרת. הן את הגברים והן את הנשים. אני מתרשם אחרת מכפי שנשים מתרשמות. הרבה מיתוסים התנפצו לי במהלך השנים גם על גברים וגם על נשים, ואני לא אחדש הרבה, אבל יש הבדל מהותי בין המינים".
אני אהמר: נשים רוצות אהבה. גברים רוצים שיעזבו אותם בשקט.
"לא נכון. כולם מחפשים אהבה. כולם רציניים. אין מישהו שהוא לא רציני. אנחנו יצורים של זוגיות, זה חלק מההוויה שלנו. בכל אחד מאיתנו קיימת הכמיהה לאהוב ולהיות נאהב. ככל שהשנים חולפות החלק הזה תופס יותר ויותר מקום".
מכיר את הגברים ש"אוהבים להיות לבד"?
"אף אחד לא נמצא לבד מבחירה. הם לא מתרגלים לזה, לא טוב להם ולא נוח להם. הם נמצאים שם מכורח הנסיבות. כל אחד מתמודד עם הבדידות בצורה שונה, יש מי שזה בא לו יותר בקלות ויש מי שקשה לו. יש אנשים שפורחים בזוגיות וכשהם לבד הם שבר כלי, ויש כאלו שאם הם בזוגיות זה נפלא, אבל גם בלעדיה הם מרגישים שהחיים בסדר גמור".