צייץ ורוץ לפודיום!

השחיינית אמילי סיבום היתה אמורה לזכות במדליית הזהב בגמר 100 מטרים גב ביום שני בערב. האוסטרלית קבעה את הזמן הכי מהיר במוקדמות ושיא אולימפי חדש, ובכל זאת דווקא בגמר שחתה הרבה יותר לאט והפסידה לאמריקנית הצעירה מיסי פרנקלין. "פשוט הרגשתי שלא הצלחתי להתנתק מהטוויטר ומהמדיה החברתית ולהיכנס לריכוז", אמרה במפתיע סיבום אחרי ההפסד הצורב. "כשראיתי שאנשים כותבים ומצייצים לי שאני הולכת לזכות בזהב, התחלתי להאמין בזה. חשבתי שכבר זכיתי בזהב, אבל זה לא היה נכון. זה היה שיעור גדול. הבנתי שאני חייבת להתנתק מטוויטר ומפייסבוק הרבה יותר מוקדם". ומה עם מיסי פרנקלין? היא הפכה לאתלטית שזכתה להכי הרבה ציוצים מרגע הזכייה.

לונדון 2012 היא אולימפיאדת הטוויטר. אמנם הרשת של "מיקרו?בלוגינג", שמאפשרת למשתמשים לכתוב ולקרוא ציוצים של עד 140 תווים, הומצאה ביולי 2006 והיתה קיימת גם באולימפיאדת בייג'ין, אבל אז הטוויטר עוד היה בחיתוליו.
בשלוש השנים האחרונות העניין הפך למגיפה עולמית: כיום יש יותר מ?500 מיליון משתמשים בטוויטר, ששולחים ביום יותר מ?340 מיליון ציוצים בממוצע. בטוויטר, אחד האתרים הכי פופולריים באינטרנט, טוענים כי השימוש בו כעת גדול פי 100 משהיה בבייג'ין. מיליוני אוהדים מצייצים לכוכבי הספורט האהובים עליהם ושולחים להם מסרים של עידוד, של אהבה ושל תמיכה, אך גם ביקורת, הערות פוגעניות והטרדות שמציפות את הסלולריים של המשתמשים לאורך כל היום.

בארבעת הימים הראשונים של האולימפיאדה נספרו יותר מ?10 מיליון ציוצים סביבה. ערוץ יורוספורט, שמשדר את המשחקים, מציג "פודיום" מדומה בסיום תוכנית הסיכום היומי שלו, ועליו מופיע "מדד טוויטר", שבו מופיעים שלושת הספורטאים שצייצו את שמם או אליהם הכי הרבה בכל יום. המובילים מקבלים כ?180 אלף ציוצים ביום.

במשלחת של ארה"ב למשחקים ליותר משני שלישים מהספורטאים יש חשבונות טוויטר. רובם מצייצים מיד לאחר התחרות, לפני שהם ניגשים להתראיין לטלוויזיה ולעיתונות. בצד השלילי, היות שרוב השידורים מלונדון אינם מועברים בשידור ישיר, הטוויטר הפך לספק "ספוילרים" שמגלה את התוצאות לפני כולם. "אנחנו נרגשים שהטוויטר מחבר בין אוהדים לספורטאים בזמן אמת באופן חסר תקדים", הודיעו אנשי טוויטר בתגובה רשמית של האתר, והזכירו שמייקל פלפס, שהפסיד במשחה הראשון בבריכה לעמיתו האמריקני ראיין לוכטה, מיהר לברך אותו בציוץ: "ברכות לראיין, כל הכבוד שהוא שמר את התואר במדינה". ביום רביעי המשיך פלפס לצייץ והודיע: "כרגע קיבלתי טלפון מגניב בדרך לבריכה מנשיא ארה"ב - ברק אובאמה!".

ויכוח גדול התעורר אצל מאמנים וראשי משלחות אם לאפשר לספורטאים להשתמש בטוויטר בזמן הטורניר האולימפי. מצד אחד - זה התחביב העיקרי של חלק גדול מהם, תורם לתדמיתם ומוסיף להם מעריצים ו"עוקבים". מצד אחר, יש שטוענים שטוויטר ופייסבוק ממכרים וגורמים להסחת דעת, שמזיקה לספורטאי מקצוען. נבחרות מסוימות בענפי כדור אסרו על השחקנים את השימוש בטוויטר וברשתות החברתיות.

טום דיילי, הקופץ למים הבריטי ואחד הספורטאים הפופולריים במדינתו בענפים אישיים, עלה ביום שני לתחרות הקפיצות המתואמות מ?10 מטרים עם שותפו פיט ווטרפילד. השניים היו צפויים להשיג מדליה, אבל איכזבו וסיימו במקום הרביעי הכל כך מדכא. דיילי בן ה?18 צייץ בטוויטר כדי להודות לכל הציבור הבריטי שתמך בו ועזר לו בשנה האחרונה להתגבר על מות אביו מסרטן המוח, אבל נער פוחז בן 17 ענה לו בציוץ חוזר: "איכזבת את אבא שלך. אני מקווה שאתה יודע זאת".
הנער נעצר על ידי המשטרה הבריטית בשל הציוץ הפוגעני, וטוויטר סגר לו את החשבון. דיילי הגיב בטוויטר בתגובה: "אחרי שנתתי את הכל... אני מוצא אידיוט ששולח לי דבר כזה". דיילי ספג עוד כמה הערות פוגעניות בטעם פחות רע אחרי שלא הצליח להשיג מדליה, וזאת עוד לפני שהוא עולה לתחרות הקפיצות ליחידים בשבוע הקרוב. המקרה העלה לדיון מחודש את ההשפעות המנטליות של הטוויטר, בייחוד כשמדובר בספורטאי צעיר שנושא על כתפיו את התקוות הגדולות של בריטניה למדליה.

המתעמל הבריטי המוביל לואיס סמית', שזכה עם הנבחרת המארחת בארד קבוצתי, ידע לסגור את הטוויטר שלו ולהפסיק לצייץ ולהיכנס אליו כמה ימים לפני שהתחרה. בתגובה על סיפורו של דיילי אמר: "אתה מקבל 100 תגובות נחמדות ורק הערה אחת פוגעת שאתה לא רוצה לראות, אבל רק אותה אתה תזכור. אם אתה לוקח את הדברים באופן אישי וקשה, פשוט אל תשתמש בטוויטר ואל תסתכן". מצד אחר, אתלטים רבים משתמשים בטוויטר תוך כדי התחרויות בזמן המנוחה שלהם בין מקצה למקצה. אלה טוענים שזה מרחיק מהם מחשבות רעות ומפחית את המתח.

כמו בכל תחום, ספורטאי צריך להיות אחראי. שני ספורטאים נזרקו מהאולימפיאדה בבושת פנים על ידי משלחותיהם, אחרי שצייצו בטוויטר הערות גזעניות ופוגעניות. עוד בטרם נפתחו המשחקים, צייצה קופצת משולשת מיוון, ואולה פפחאריסטו: "עם כל כך הרבה אפריקנים ביוון, לפחות ליתושים יהיה קצת אוכל ביתי". לאחר ההפסד של שווייץ לדרום קוריאה בטורניר הכדורגל האולימפי, כדורגלן נבחרת שווייץ, מישל מורגאנלה, צייץ בסלנג צרפתי רדוד במיוחד: "אני רוצה להרביץ לכל הקוריאנים. הם חבורה של נכים ומוגבלים שכלית". גם פפחאריסטו וגם מורגאנלה התנצלו, אבל זה לא עזר להם - הם נשלחו הביתה.

הטוויטר הוא גם כלי מחאה לגיטימי. האצנית האמריקנית סאניה ריצ'רדס, שזכתה במדליות זהב באולימפיאדות אתונה ובייג'ין, מנסה להוביל דרך הטוויטר קמפיין לביטול "חוק 40" של הוועד האולימפי הבינלאומי. החוק מונע מאתלטים לפרסם כל חברה שאינה נותנת חסות רשמית של האולימפיאדה בתקופה המשחקים. ריצ'רדס, שמתמחה בריצת 400 מטרים, נהנית מחסויות של חברות מובילות, דוגמת ב.מ.וו, וגם נשואה לשחקן פוטבול מיליונר, צייצה: "זה לא בשבילי, אני בת מזל, אבל הרבה מאוד מעמיתיי באתלטיקה נזקקים לעבודה נוספת או אפילו לשתיים. עד שיש להם אפשרות להכניס קצת כסף, צריך לאפשר להם".

וכשכולם משתמשים בטוויטר - הרשויות מנצלות את התופעה. משטרת מחוז סורי, הסמוך ללונדון, השתמשה בטוויטר בזמן תחרות רכיבת האופניים. המשטרה נזקקה לאתר כדי למצוא את משקפי השמש שנפלו ואבדו תוך כדי המירוץ לליזי ארמיסטד, הרוכבת הבריטית שזכתה במדליית הכסף.

גם לנו, העיתונאים, הטוויטר הופך את העבודה לקלה יותר. אם פעם כדי ליצור קשר עם ספורטאי היה צריך להשיג אותו, היום אפשר פשוט לעקוב אחר חשבון הטוויטר שלו. לעיתים קרובות ציוצים מעניינים של ספורטאי מייצרים כותרות ראשיות בסדר היום הספורטיבי בעולם. אבל המרוויח הגדול הוא, אחרי הכל, הציבור הרחב. אם בעבר רק מקורבים ועיתונאים יכלו לשמוע ולדעת מה ספורטאי גדול חושב, עושה ומרגיש, כעת זו נחלתם של מאות מיליונים בכל העולם.