מוכתר

אחרי פטירת הרב אלישיב, לציבור החרדי האשכנזי יש מנהיג חדש: הרב שטיינמן. מתנגדיו יוצאים נגד חדשנותו ומכנים אותו "רפורמי", אולם אנשיו הבהירו: "נגד גיוס בני הישיבות"

יהודה שלזינגר

קרבות הירושה המובטחים לא פרצו. כשבועיים בלבד חלפו מאז פטירתו של הרב יוסף שלום אלישיב ז"ל, גדול הדור ומנהיג הציבור החרדי האשכנזי - וממשיך דרכו כבר נכנס לנעליו באין מפריע. "יורש העצר" הוא יד ימינו, הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן, שנחשב למספר 2 בהיררכיה מאז לכתו של הרב אלעזר מנחם מן שך לפני 11 שנים.

אלפי מעריצים קיבלו השבוע את פניו של הרב שטיינמן בהיכל נוקיה. זה היה טקס ההכתרה הלא רשמי שלו. החולצות הצהובות שממלאות בדרך כלל את היציעים ביד אליהו הוחלפו בחליפות שחורות, ובמקום להקת המעודדות, הזמבורות והתופים היו ספרי גמרא. באירוע חגגו ההמונים את סיום התלמוד הבבלי, אחרי שבע שנים של לימוד יומי. שטיינמן, בניגוד לגיבורים שזוכים לתשואות באולם הכדורסל, כבר בן 98. גובהו מטר וחצי בלבד, ומשקלו אינו עובר את 40 הקילוגרמים.

"קטונתי להיקרא תלמידו של ראש הישיבה, הוא מורי ורבי! מורי ורבי! מושא הקודש!" זעק למיקרופון אחד הרבנים, כשקרא לרב שטיינמן אל הבמה. במערכת ההגברה הושמע בפול ווליום השיר "ימים על ימי מלך תוסיף", המוקדש לכניסת רבנים לאירועים. הקהל נכנס לאקסטזה, האדרנלין איים להרים את התקרה באוויר והתחושה היתה מצמררת. חלק מהנוכחים הזילו דמעה. לכולם היה ברור: אירוע היסטורי מתרחש ברגעים אלה.

שטיינמן נכנס באופן לא רשמי לתפקיד לפני כחצי שנה, כשהרב הישיש אלישיב אושפז בבית חולים. הוא כבר התמודד עם סוגיות הרות גורל, ובהן החלטת הממשלה להכיר בזרמים שאינם אורתודוקסיים; ו"גזירת הגיוס" - כפי שמגדירים בעולם החרדי את המשבר הפוליטי סביב הפטור משירות צבאי.

בנאומו הפומבי הראשון העדיף המנהיג החדש להתמקד בחיזוק בחורי הישיבות והעוסקים בלימוד תורה. "אנחנו חיים כדי לקיים מצוות", אמר לאלפים ביד אליהו. "הקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה כולנו להגיע למדרגה שכל התכלית של החיים שלנו תהיה לקיים מצוות וללמוד תורה".

אלא שגם האידיליה הזאת הופרה במהירות, ובתוך הציבור החרדי בירושלים יש כיס התנגדות לרב שטיינמן. רבים רואים בו אדם מתון, פשרן, פתוח ואפילו חדשן, לפחות בהשוואה לרב אלישיב. אנשיו יוצאים נגד התדמית הזו, מתוך ידיעה שהיא עלולה להסב לו נזק בדעת הקהל החרדית. יש סיבה טובה לחששות שלהם: כבר לפני כעשר שנים הופצו פשקווילים (כרוזים) שבהם הוא כונה "רפורמי".

עוד בוואלה! NEWS

יש פתרון אמיתי: הקרם שיעלים לך את כתמי הפיגמנטציה

לכתבה המלאה
"אם גדול הדור יכול לחיות ככה, אז גם אני יכולה". מטבחו של הרב שטיינמן (צילום: יהושע יוסף)

רק השבוע הופץ מכתב ארוך ומנומק בין חצרות רבנים גדולים, עמוס בטענות קשות נגד שטיינמן. על המכתב חתומים "אברכים מודאגים" כביכול, אך לטענת אנשי הרב מדובר בגורמים פוליטיים שחותרים תחתיו. הם מבקשים לשמור את דבר קיומו של המכתב בסוד, "כדי לא לגרום לחילול השם", ותוקפים בחריפות את הרב בנוגע לעמדותיו ולדעותיו בענייני הנהגה ציבורית.

לטענת אותם "אברכים מודאגים", שטיינמן התיר בעבר לשמוע תוכנית אסטרולוגיה ברדיו, והוא אף מעודד יציאה לעבודה. "המסר שלפיו צריך כסף ופרנסה חדר לעצמות הציבור החרדי, וזו הבעיה הכי גדולה". מתנגדי הרב אומרים גם כי הוא לא נלחם בפגעי הטכנולוגיה המודרנית, דוגמת האינטרנט, מתוך גישה ש"אם לא יצר הרע הזה, יבוא יצר הרע אחר". הם סיימו את המכתב במילים: "מה יהיה עם עתיד בנינו ובנותינו? הציבור האיכותי ביותר שלנו הולך ויורד", וקבעו כי ראשי ישיבות רבים מביעים ביקורת דומה בסתר.

"כל הדיבורים על כך שהרב הוא פשרן הם לא יותר מדמיונות", מבהיר יעקב רוזנשטיין, יד ימינו של שטיינמן זה 18 שנה. "אני מציע לכל החילונים שפתחו בקבוקי שמפניה, שיסגרו אותם חזק ואפילו עם ברזלים. מי שחושב שכל בחורי הישיבות יעזבו את לימוד התורה וילכו לצבא, או שלימודי ליבה ייכנסו למערכת החינוך שלנו, לא מכיר כנראה את הרב ואת דרכו".

"רואה בבחורי הישיבות משיחים"

אחד מחברי הכנסת של יהדות התורה ממשיך באותו קו: "יש לחילונים נטייה להתבלבל ולחשוב שהרב שטיינמן 'קל' יותר מהרב אלישיב, כי הדרך שלו פחות מיליטנטית ונוקשה ויותר לבבית. אבל הדעות הן אותן דעות, אין הבדל בין השניים. הרב חרת על דגלו את הפסוק 'אל תגעו במשיחיי' - והוא רואה בבחורי הישיבות משיחים. הוא תמיד אומר, 'כמה אנשים יש בעולם? מיליארדים. כמה מתוכם יהודים? מיליונים. כמה מתוכם שומרי מצוות? אלפים. כמה מתוכם לומדים תורה כל היום? מעט מדי'. לתפיסתו, תלמידי הישיבות הם אלה שמחזיקים את העולם ובלעדיהם אי אפשר להתקיים, הם הדבר הכי חשוב ובנוגע אליהם לא תהיה פשרה".

על אף גילו המתקדם ומעמדו הבכיר, עוסק הרב שטיינמן כמעט בכל סוגיה אפשרית שעל סדר היום החרדי - החל ממציאת שידוכים לתלמידי ישיבה ופתרון מחלוקת בין בני זוג, ועד בחירת נשיא המדינה. "אין משהו שאינו בשטחו של הרב, שהוא נמוך מדי בשבילו. יש לו יכולות קליטה, ניתוח וסקרנות מדהימות", מעיר ח"כ אורי מקלב מיהדות התורה.

ההחלטה הראשונה שהפכה את הרב שטיינמן ל"חדשן" היתה פתיחת מקומות עבודה לנשים בתחום ההיי?טק בערים החרדיות. ההחלטה הזאת נחשבה אז לפריצת חומות הבידול, והוא ספג עליה ביקורת נוקבת. "תורת ריפורם חדשה, המנוהלת על ידי המשכיל והמנהיג החדש מבני ברק", הגדירו את פסקיו בפשקווילים של קבוצות קיצוניות. הוא הואשם ב"התבוללות גמורה בחברה החילונית" והושווה למנהיגי הציונות הדתית.

אם לא די בכך, נציגו של הרב, מרדכי קרליץ, היה שותף בוועדת טל, ששאפה להביא את בחורי הישיבות לידי גיוס חלקי לצה"ל וליציאה לשוק העבודה. קרליץ היה חתום על מסקנות הוועדה, עם ח"כ הרב אברהם רביץ ז"ל - במה שהוגדר כ"הסכמה שבשתיקה" מצד הרב שטיינמן. אנשיו דוחים את הביקורת גם עכשיו: "חוק טל אמר שמי שרוצה ללמוד תורה - ילמד, זה הכל. עובדה שבחורי הישיבות נשארו בישיבות, והחילונים מתלוננים עכשיו".

מיטתו של הרב שטיינמן (צילום: יהושע יוסף)

בפשקווילים אחרים תקפו את הרב על כך שהסכים בשתיקה להקמת גדודי הנח"ל החרדי. מתנגדיו כתבו כי "עבירה על הדת נעשית בנח"ל החרדי. מאות בחורים נשקעים יום?יום לטומאה ותועבה, וההשתקה הרועמת מובלת על ידי המנהיג הבני?ברקי בזדון ליבו ופרי ההשכלה שינק ממשכילי שווייץ". אנשיו מתעקשים כי הוא לא תמך בנח"ל החרדי ואומרים: "היו גורמים בתוך הציבור החרדי שרצו להשמיץ אותו ולפגוע בו, והם פירסמו את הפשקווילים. אנחנו יודעים מי הם, ולא היה לזה קשר לעמדות הלכתיות אלא לפוליטיקה פנימית עלובה".

על השילוב בין תקיפות לפרגמטיות בעיניו של שטיינמן אפשר ללמוד מהתנהלותו במשבר הגיוס. "הוא הורה לח"כים לשתוק, לא לומר מילה, ולא להשתתף בוועדת פלסנר", מספר אחד מאנשיו. "היתה בצעד הזה אמירה לפוליטיקאים: 'אתם שברתם את הכלים, אז עכשיו תסתדרו לבד'. לפני עשר שנים ניסינו למצוא פתרון, ועכשיו החלטתם לפעול לבד דרך בג"ץ. כשנדמה היה שראש הממשלה הולך עם קדימה כבר החלו דיבורים על הפגנה גדולה ומחאה, אבל הרב אמר להתאזר בסבלנות ולבסוף התברר שדרכו היתה נכונה. מתווה יעלון לגיוס הוא לא האידיאל עבור הציבור החרדי, אבל הוא הרבה פחות גרוע מהקטסטרופה של פלסנר. זה היה מהלך מחושב ומתוחכם, וכולו של הרב שטיינמן".

גורם פוליטי בכיר, שהיה מעורב במגעים סביב משבר הגיוס, מסביר: "זאת היתה אולי הסכנה הגדולה ביותר שאיימה על עולם הישיבות מאז קום המדינה, ולכן נדרשה כאן התנהלות חכמה. זה נושא כל כך רגיש. יש תהליך של השתלבות, אבל אסור לעודד עזיבה של הישיבות. צריך להיזהר ממעשים מלבי מחלוקת, ללכת בין הטיפות ולהביא משהו שאפשר לחיות איתו. הרב הינחה מה לעשות בכל שלב - פעם בשקט ופעם באיומים, ואפשר לזקוף את ההישג הפוליטי לזכותו".

בניגוד לתפיסה הרווחת שהחרדים הולכים עם ממשלות ימין, אנשיו של הרב מגדירים את תפיסותיו המדיניות ככאלה שנוטות בבירור שמאלה. "הוא כל הזמן טוען שאסור להתגרות באומות. הוא תמך בהסכמי אוסלו ובתוכנית ההתנתקות, ומבחינתו אין שום סיבה לגור בחברון. חברי הכנסת של יהדות התורה הצביעו נגד חוק ההסדרה בנוגע לשכונת האולפנה בבית אל".

גורם פוליטי בדגל התורה, המייצגת את הציבור הליטאי, מספר כי "לא היתה לנו שום בעיה ללכת עם ציפי לבני ב?2008. היא הסכימה לתת תקציבים גבוהים מאוד, אבל בסופו של דבר אגודת ישראל וש"ס לא רצו".

בית הרב פתוח לקהל

מי שנתקל ברב שטיינמן בפעם הראשונה, יתקשה להאמין כי מדובר במנהיג העולם החרדי האשכנזי. מראהו והתנהלותו כלל לא מזכירים את הגינונים המוכרים לראשי ציבור - ממימדי גופו הזעירים ועד התנהלותו הסגפנית. הוא אוכל שלוש פעמים ביום, ולא שותה בין הארוחות. התפריט שלו מורכב מדייסות, תפוחי אדמה מרוסקים, קציצות גפילטע פיש ומזון קל לעיכול.

הרב שטיינמן (הגראי"ל בלשון חסידיו) מתגורר ברחוב חזון אי"ש 5 בבני ברק, בבית ישן ורעוע של שלושה חדרים וחצי. הקירות מתקלפים, המטבח קטן ומוזנח והארונות עלובים. אף שהדירה נפרצה לפני כשנה וחצי ונגנבו ממנה סכומי כסף גדולים, היא לא מאובטחת - אבל תלמידיו ומקורביו מקפידים שלא תהיה נטושה לרגע. בית הרב פתוח לקהל, ומתקיימים בו שיעורי תורה ותפילות.

הדלות והפשטות בולטות בכל פינה בבית. הרב שטיינמן ישן במשך עשרות שנים על מיטת קרשים שקיבל מהסוכנות היהודית עם עלייתו לארץ, ורק לאחרונה החליף אותה במיטת בית חולים בגלל סיבות בריאותיות. בחדר הלימוד הוא יושב על שרפרף, שאותו הגביה בכמה סנטימטרים - כך שרגלו לא תיגע ברצפה והוא לא יוכל להירדם בזמן הקריאה. "כיסא סדום", מכנים חסידיו את השרפרף שהפך לסמל. בני הבית קיבלו הצעות למכור אותו באלפי דולרים, אך הם סירבו. גם אנשים שהציעו לתרום לבית הרב ריהוט מתקדם ומפואר יותר נתקלו בחומה בצורה. "זאת צורת החיים שהרב בחר בה. הכל צנוע, הכל פשוט", מסבירים אנשיו.

"פעם הגיע לכאן זוג צעיר כדי להתייעץ עם הרבנית", מספר אחד הגבאים, "הם רק נכנסו למטבח, ומייד אמרו שהם מוותרים על הפגישה כי הבעיה נפתרה. פרצה ביניהם מחלוקת בנוגע לשיפוץ ביתם, ואחרי שהאישה נכנסה למטבח היא אמרה: 'אם גדול הדור יכול לחיות ככה, אז גם אני יכולה'".

במרפסת הקטנה בביתו של שטיינמן שמורים בערימות פתקים מהרצפה ועד התקרה. אלה 'קוויטלים', פתקים שאנשים העבירו לרב כדי לבקש ממנו דברים, והוא אומר שאסור לזרוק אותם.
לאותה מרפסת מוגבהת נכנסים בדילוג דרך החלון בכירי המדינה. מדי פעם בפעם נראים שם שר הפנים אלי ישי ושר הביטחון אהוד ברק, וזו דרכם היחידה לחמוק מההמון פנימה כדי להיפגש עם הרב. אחד מבני הבית אומר כי "מצחיק לראות אותם קופצים מבעד לחלון, משתחלים בין התריסים, אבל זה טוב גם לרב וגם למאבטחים, שהם נכנסים ויוצאים בשקט".

תלמידיו ומקורביו מקפידים שלא תהיה נטושה לרגע. דירתו של הרב שטיינמן (צילום: יהושע יוסף)

שטיינמן נולד ב?1914 בבריסק, שנמצאת כיום בשטח בלארוס. "הוא בריסקאי מלידה, ומרגישים את זה בקשיחות האופיינית שלו", אומרים אנשיו. אביו, אמו וחמשת אחיו נרצחו בשואה, והרב ברח לשווייץ עם שני חברים. הם הגיעו למחנה פליטים עם יהודים אחרים, ושם הוא גזר על עצמו גזירות לכל חייו. במקום לא היתה חמאה כשרה, ומאז הוא לא אוכל חמאה.

הרב התיישב בעיירה מונטריי, החל ללמוד בישיבה מקומית
ולימים גם עמד בראשה. הוא הקפיד שתלמידיו לא יידעו מתי בדיוק חל יום הולדתו. "הוא אומר שלפרעה עשו יום הולדת, והוא לא אוהב סגידה לבני אדם", מסביר רוזנשטיין.

בשווייץ הוא הכיר את אשתו, תמר קורנפלד ז"ל, חסידת גור שהיתה מבוגרת ממנו בחמש שנים וברחה מבלגיה בזמן המלחמה. השידוך ביניהם היה נגוע בהנהגה חסידית מחמירה. "הם נפגשו פעם אחת, ובמהלך כל הפגישה הוא ישב עם הראש למטה בעצימת עיניים", מספר רוזנשטיין, "בסוף הפגישה הוא שאל אותה מה דעתה, והיא אמרה שאפשר להתחתן. הוא אמר 'מזל טוב' והרים את הראש".

הרב מעולם לא ערך קניות במכולת ולא עזר במשימות הבית - אבל בין בני הזוג שררו לאורך השנים יחסים של כבוד. "כשהוא היה יוצא מהבית, הוא לא שלח את הגבאים כפי שאחרים עושים, אלא התעקש ללכת אליה ולהגיד שלום", משחזר אחד מבני המשפחה. "הוא התעקש תמיד שבזמן האוכל היא תהיה איתו. הוא ישב עם דפים והיא הפריעה ומשכה לו אותם, אבל היה חשוב לו שהם יישבו יחד. הוא היה מתקשר אליה בכל יום, ופעם אחת, למרות שחי בצמצום ונזהר מכסף, קנה לה במתנה מטחנת בשר חשמלית, כדי שלא תצטרך להתאמץ".

לשניים נולדו שני בנים ושתי בנות, עשרות נכדים ונינים, ובני נינים. בנם, הרב שרגא שטיינמן, נישא לחנה קנייבסקי - נכדתו של הרב אלישיב ז"ל. לפני שלוש שנים נולד בן נינו של שטיינמן (דור חמישי שלו), שהוא גם נכד נינו של אלישיב (דור שישי). כשהוא מקבל קהל, נשים לא נכנסות אליו לחדר, ומקורביו מספרים שהוא לא מסתכל גם על הכלות שלו. "הן עומדות מאחורי גבו. רק בבנותיו וברבנית הוא הביט, זה חלק מהקדושה שלו".

האיש הקרוב ביותר כיום לרב הוא נכדו - דוד שפירא, בן 30, נשוי ואב לשישה ילדים. שפירא קנה לעצמו שם של הסמכות העליונה והחזקה ביותר בבית, ומלבדו אין לשטיינמן בן משפחה שקרוב אליו כל כך. גורם בסביבת הרב אומר: "הוא כל יכול בבית, הרב סומך עליו בכל תחום וכמעט הכל עובר דרכו. כשח"כים צריכים לשאול שאלה דחופה מהכנסת, הם מתקשרים לדוד. הוא לא מחליט בלי הרב, והוא כל כך מכבד אותו שהוא לא קורא לו סבא אלא ראש הישיבה. הוא אמנם מנסה לא להתבלט, אבל אין דבר שלא עובר דרכו".

הקפיד שתלמידיו לא יידעו מתי בדיוק חל יום הולדתו. דירתו של הרב שטיינמן (צילום: יהושע יוסף)

הרב שטיינמן עלה לארץ בשנת 1946 והתיישב בבני ברק. הוא עזב לתקופה קצרה לכפר סבא כדי לעמוד בראש ישיבת "חפץ חיים", ואז חזר לישיבת פוניבז'. הוא שימש ראש ישיבת הצעירים וראש הכולל. אנשיו יודעים לציין כי כשהיה צריך לשאת את דבר התורה הראשון שלו בפוניבז', הוא רעד מהתרגשות. "הוא אמר שלומדים שם אריות של עולם התורה, אנשים בני 60 ו?70, וחשש שאם יטעה במשהו זה יהיה אסון נורא".

לשטיינמן מיוחסת גם עבודה בתחום היהלומים לתקופה קצרה, אך אנשיו לא יודעים לומר אם מדובר באמת. "לא שמעתי על זה ממנו", אומר רוזנשטיין. "במשך כל חייו הוא היה בישיבות ומזה הוא התפרנס. למרות שהוא הסתפק בשכר מועט, הוא היה מגיע בסוף כל חודש לגזבר הישיבה ומחזיר לו כסף - כי הוא קנה מה שצריך ונשאר לו. הוא חי בדלות מחפירה, אבל בשבילו זו היתה רווחה תמידית. היתה לו ולרבנית חצר שבה גידלו קישואים, וזה מה שהם אכלו כל הזמן. הם לקחו את זה כל כך בקלות, שתמיד אמרו שהיום נאכל דגים מקישואים, מרק מקישואים ועופות מקישואים. מבחינתם, היה להם הכל".

אחד הנעלמים הגדולים בקורות חייו של הרב שטיינמן ושל רבנים נוספים הוא הסוד שהופך בחור ישיבה או אברך מן השורה - נבון ומוכשר ככל שיהיה - למנהיג. "ההסבר היחיד שאפשר לתת לזה הוא חוש ריח", מנתח בכיר בתנועת דגל התורה. "אנחנו לא כמו החסידים, שמעבירים את ההנהגה מאב לבן. הציבור שלנו מריח את הגדולה. שיחה אחת עם הרב שטיינמן מספיקה בשביל שיקסים אותך. אתה לא מאמין שזה אדם בן 98. הוא חכם, הוא מתוחכם. איש נדיר. הרב שך היה אסטרטג, והוא טקטיקן, מנהיג. היהודים האלה מורמים מעם. הם לא חשים בטעם כשהם אוכלים קוגל, ואין להם כלום עם העולם הזה".

"יש לו שליטה עצמית יוצאת דופן", מעיד רוזנשטיין. "בעבר הוא היה צריך לעבור ניתוח קטרקט. שמו לו טיפות להרחבת העפעפיים, ופתאום המאפרה מתחילה לרעוד והכל זז מרעידת אדמה. ניסיתי להתכופף, שלא ייפול עלי שום דבר - והוא באינסטינקט קם ובירך ברכת 'שכוחו וגבורתו מלא עולם'. אתה מבין? אתה חושב להתגונן, והוא חושב על הכוח של הקדוש ברוך הוא. זה מדהים".

"מסתכל ארבעה צעדים קדימה"

זה לא הכל. "לפני שנה היו לו כאבים ביד שמאל וחששנו שזה משהו שקשור ללב. הקפצנו את הרופא שלו, ובעוד הוא שוכב במיטה - הדבר היחיד שהטריד אותו זה שנדע איפה הוא שם את הכספים שמיועדים לצדקה. כשהגיע הרופא, הרב אמר לו שלא צריך כלום, שהוא חזר בתשובה ושעכשיו הכל בסדר".

בניגוד לרבנים אחרים, נושא הצדקה הוא אחד הדברים החשובים אצל הרב שטיינמן, ולא רבים יודעים שהוא מנהל לבדו ובכתב ידו גיוס כספים ורשימות. לפעמים הוא גם נושא עימו בכיסו עשרות אלפי דולרים שהוא מגייס בחו"ל ומעביר לצדקה ולישיבות בארץ. "הוא חי בדלות, לא קונה ולא מרשה שיקנו לו כלום, אבל לפעמים בכיסים יש לו אלפי דולרים שהוא מקבל מגבירים בחו"ל לצורך תרומות", אומר אחד מאנשיו. "יש לו רישום בכתב ידו והוא מחלק לכוללים לפי ראות עיניו. אף אחד לא נוגע בכסף, מדובר במאות אלפי דולרים שהוא מביא מחו"ל".

בעולם החרדי נהוג לכנות את הרבנים בכינויים מוכרים שהשתרשו. הרב אלישיב ז"ל כונה "פוסק הדור", ואילו הרב שטיינמן מכונה בפשטות "ראש הישיבה". לפני 40 שנה הוא הקים את ישיבת גאון יעקב בבני ברק, ובראשה הוא עומד עד היום. גורמים חרדיים מסבירים כי זה בדיוק ההבדל בין שני המנהיגים של הציבור האשכנזי. "לשניהם היו אותן דעות ואותם פתרונות, רק הדרך אליהם שונה", מסביר אחד מאנשי דגל התורה. "הרב אלישיב היה איש הלכה, פוסק. הגישה שלו היתה: 'יש סוגיה הלכתית? מה אומרת ההלכה - כן או לא'.

אצלו הכל היה שחור או לבן. הרב שטיינמן מסתכל ארבעה צעדים קדימה, הוא פוזל ימינה ושמאלה, ולפעמים גם מחליט לא להתערב בכל דבר. הוא מתמקד בהשקפה, בהנהגה, במימד החינוכי. הוא שואל כיצד הציבור ינהג ויקבל את הדברים.

"לשניהם היו אותן דעות ואותם פתרונות, רק הדרך אליהם שונה". הרב אלישיב

"אם, למשל, יופר הסכם קואליציוני בגלל חילול שבת - הרב אלישיב היה חושב אם זה מותר או אסור מבחינת ההלכה, והרב שטיינמן היה חושב מה ילמד מזה הדור הצעיר ואיך זה ייתפס בציבור. בסופו של דבר, אגב, שניהם היו מגיעים כנראה לאותה מסקנה".

על אף השוני בגישה, מקורבים לרבנים מספרים על אידיליה ששררה בין השניים. "הרב אלישיב לא רצה להיכנס לניתוח בלי שהרב שטיינמן יאשר ויברך אותו", מספר אחד מקרוביהם.
חיים כהן, עוזרו הוותיק של הרב אלישיב ז"ל, מסכים: "הוא תמיד אמר על הרב שטיינמן שהוא 'יהודי טהור'. לגבי כל שאלה שהגיעה אליו בעשור האחרון, הוא היה מברר אם דיברו קודם עם הרב שטיינמן. בעניינים ציבוריים כבדי משקל הוא תמיד אמר לשאול קודם את דעתו - כמו ההחלטה על מי יהדות התורה תמליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה או באיזה מועמד לבחור לנשיאות המדינה".

כהן טוען בגילוי לב שבציבור החרדי הליטאי כלל לא עלתה שאלת הירושה. "כשהרב אלישיב היה בבית חולים, הרב שטיינמן לקח אחריות. אני בכלל לא מבין על מה הבלאגן. זה לא סוד שהרב אלישיב החשיב את דעתו ושהוא סומן כזה שבא אחריו. שירתתי את הרב אלישיב 20 שנה, ואני יכול לומר בוודאות שזו היתה דעתו".

התנהלות "שטיינמנית" נוספת התרחשה סביב המחאה החרדית נגד הכרת המדינה בזרמים שאינם אורתודוקסיים. "הוא טען שהם כרגע שוליים מאוד במדינה, וחשש שאם נכה בהם ונצא במחאה המונית - הם רק יקבלו תהודה גדולה. הוא המשיל את זה למכת צפרדע במצרים: ככל שהכו בה, היא רק הוציאה יותר צפרדעים", אומרים אנשיו. "הוא אמר שצריך למחות אבל לא להשתולל, וזה בדיוק מה שהיה נכון לעשות".

אז אולי הוא כן פשרן, שחושש מעימותים עם החילונים.

"אי אפשר לומר את זה, הרי הוא היה מהתומכים הגדולים בהפגנה הענקית נגד בית המשפט העליון. פשוט צריך להיות חכם ולדעת מתי התזמון הנכון ונגד מה להילחם. הרב מתנגד להכנסת לימודי ליבה למוסדות החינוך החרדיים, גם במחיר של לא לקבל כסף. הרעיון המרכזי הוא שלא תגידו לנו מה ללמוד וללמד, ואל תתערבו לנו בחיים. זה כמו שהחרדים תמיד אומרים שאם החילונים יחייבו אותנו ללמוד גמרא, אנחנו נסרב ונלמד משנה. העניין הזה של הכפייה הוא בנפשו של הרב. אנחנו פה כי אנחנו יהודים. אף אחד לא עושה טובה שאנחנו פה, אנחנו לא נמצאים בגלל החילונים, אלא למרות החילונים".

הבדל ניכר בין הרבנים הגדולים התגלה בגישתם ליחסים עם העולם החילוני. "הציבור החרדי תחת הנהגתו של הרב שטיינמן 'מסוכן' יותר לחילונים", אומר גורם בתנועה. "אם הרב אלישיב הסתגר במאה שערים ולא עניין אותו העולם החילוני, אז הרב שטיינמן הוא ההפך. חשוב לו קירוב יהודים, הוא אקטיבי בעניין ונכנס למקומות שלא היו בהם בעבר. הוא מקים עשרות כוללים ומעוזים של היהדות החרדית בכל מקום בארץ, מקריית שמונה ועד אילת - הוא רוצה שיהיו עוד שיעורי תורה, מניינים וחברותות. הוא בעצמו נפגש עם יהודים בכל העולם ומנסה לקרב אותם". √

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully