עתידנות בתחום המדיני היא עיסוק מפוקפק, כי היא מתבססת על ספקולציה שמכילה יותר מדי מרכיבים וגורמים בלתי ידועים. איש אינו יכול לקבוע בוודאות באילו סוגי נשק וחימוש יגיבו האיראנים ובעלי בריתם על תקיפה ישראלית. איש אינו יודע לחזות את מספר הטילים שיפגעו בערי ישראל וביישוביה השונים, ואיש - גם לא שר הביטחון - אינו יכול לנבא את היקף ההרס ואת מספר הקורבנות שתגרום תגובה כזאת בישראל. לכך נוספת אי ודאות בנוגע לתגובתם של המשטרים האיסלאמיים החדשים השולטים כיום במצרים, בלוב ובתוניסיה. איש אינו יכול לאמוד את משך המלחמה שישראל עלולה להסתבך בה ואת מספר החזיתות שצה"ל ייאלץ להילחם בהן בו בזמן.
כל מלחמה מסתיימת במעבר משדות הקרב לזירה המדינית, שבה נקבעות במידה רבה תוצאות המלחמה. גם חיזוי ההתרחשות שתתחולל בזירה המדינית בעקבות המלחמה מבוסס כולו על ספקולציות של הסתברות.
השמאל חרד יותר מכל לגורל המדינה
יש הסתברות גבוהה לאפשרות שהמלחמה תופסק על ידי המעצמות רק כאשר הצדדים הלוחמים ישכבו על הקרשים, כי זה המצב שבו יוכלו המעצמות להכתיב תנאים ליריבים המותשים תמורת הצלתם מחורבן ושיקומם מהריסותיהם. יש הסתברות גבוהה לאפשרות שוועדת אגרנט תצטייר כמשחק ילדים לעומת מה שתחולל ועדת חקירה שתקום בעקבות המלחמה, שמומחים רבים מגדירים אותה כבר עכשיו כמלחמה מיותרת ומזיקה למחולליה.
יש הסתברות גבוהה לכך שכל האחראים למלחמה הזאת יגמרו את הקריירות שלהם בעקבותיה, ויתפנו סוף סוף לעשות לביתם עד אחרית ימיהם. יש הסתברות גבוהה מאוד לכך שכל אלה המזלזלים היום במושג "שלום" יזחלו על גחונם להתחנן על הפסקת אש. ויש הסתברות גבוהה לאפשרות שהפסקת האש שהקוורטט יכפה על הצדדים כדי להצילם מקריסה תכלול חזרה ללא תנאי של ישראל לגבולות 67'.
יש, אפוא, הסתברות גבוהה להנחה כי אחרי המלחמה הזאת שום דבר - ממש שום דבר - לא ידמה עוד למה שהיה לפניה.
לכן אילו השמאל הישראלי היה מקיאווליסטי, אכול שנאה עצמית ומכוער נפש, הוא היה מייחל לכך שממשלת ישראל תסבך את המדינה במלחמה המסוכנת אשר תמוטט את שלטון הימין. אבל מאחר שהשמאל, המכונה בצדק "יפה נפש", חרד לגורל המדינה ולעתידה יותר מכל שיקול אחר - הוא מגייס את כל יכולת השכנוע שלו כדי למנוע את המלחמה המיותרת, בתקווה שחילופי שלטון בישראל יבואו בדרכי שכנוע ולא בעקבות אסון לאומי שיהיה פרי באושים של מלחמה מיותרת.