לפני שנים אחדות הוקרן בישראל סרט קומי בשם "האקדח מת מצחוק". האובייקט של הבדיחה היה השוטר נושא האקדח. מה שהתרחש בשבועות האחרונים במפלגת קדימה הזכיר לי את שם הסרט הנ"ל. אז צחקנו, וצחקנו עוד פעם - אבל מגיע הרגע שבו גם הבדיחה המצחיקה ביותר הופכת לתפלה.
כל בר-דעת מבין שמדינת ישראל ניצבת בימים אלה בפני שורה של בעיות, שלא יהיה מוגזם לכנותן "גורליות": בראש ובראשונה הגרעין האירני, שעלול לחייב אותנו להחלטות מכריעות כבר בשבועות או בחודשים הקרובים; שנית, אף שבזכות המדיניות הכלכלית המצליחה של הממשלה ובנק ישראל, המשק הישראלי נמצא במצב טוב לאין ערוך מזה השורר במרבית העולם - אין ספק שהעננה השחורה המרחפת מעל לכלכלות האירופיות (אפילו הצפי לגבי גרמניה הורד על ידי סוכנות מודי'ס מ"חיובי'" ל"שלילי") עלולה להגיע גם אלינו; וכאילו לא די בכך, על מצרים, שותפתנו לשלום, השתלטו האחים המוסלמים, וגם תוצאותיה של הקלחת הסורית רחוקות מלהיות ברורות.
ובדיוק ברגע הזה, כשאחדות לאומית ופוליטית היא צו השעה אולי יותר מאי פעם, בא מר מופז ומפרק את ממשלת האחדות! היה לו סיכוי להיות שותף לא רק להחלטות מרכזיות וחשובות ביותר בסדר היום הלאומי, אלא גם לשינוי היסטורי בנושא שוויון הנטל - והוא נכשל בשניהם ובזבז את מעט הקרדיט הציבורי שנותר לו, וחבל. ראש הממשלה נתניהו, על הרקע הביטחוני והאישי שלו, רואה בגיוס הנוער החרדי לשירות צבאי או לאומי (ולשילובו בכוח העבודה) משימה לאומית ממדרגה ראשונה, והוא זוכה לתמיכה רחבה, כולל מחלקים במגזר החרדי, אך הוא ער לכך שצריך לעשות זאת בשכל ובהתחשבות, כולל בהיבטים שעוד דוד בן-גוריון התחשב בהם.
מה שיקרה אינו מעניין איש
אמת, המתווה שהגיש המשנה לראש הממשלה יעלון טעון כמה תיקונים, בייחוד לגבי גיל הגיוס, אך במאמץ משותף היה סיכוי אמיתי לערוך שינויים בכיוון זה. מופז היה בזמנו רמטכ"ל מוערך, ובצדק. הייתי נוכח בדיונים שהשתתף בהם בוושינגטון בתקופת כהונתו, וגישתו הייתה אחראית וממלכתית לתפארת. אז מה קרה שמעד הפעם? במקום שיגלה מנהיגות, כפי שעשה בתפקידו הקודם, הוא הניח לסכסכנים ולתחמנים להוביל אותו אל מחוץ לממשלת האחדות. מרגע הקמת הממשלה ניצלו גורמים במפלגתו של מופז את חוסר ניסיונו הפוליטי כדי לחבל באחדות הלאומית. ואין הסבר אחר להתנהלותו של ח"כ פלסנר, שעשה כנראה הכל כדי שיעד השוויון בנטל לא ימריא.
מה שיקרה עכשיו בקדימה כבר אינו מעניין איש, ממילא זו תנועה מרוסקת ואין לה מה לתרום לדיון הציבורי. לממשלה יש רוב בציבור, והיא תמשיך להתרכז במשימות הלאומיות החשובות בלי להתחשב במניפולציות ובפרובוקציות.