"זה כואב ששחקנים משתבחים במכבי - ועוזבים"

37 ספורטאים ישראלים ישתתפו הערב (יום שישי) בטקס הפתיחה של האולימפיאדה. אחריהם יעלה עוד אחד, חבר המשלחת הרוסית, שמתגורר באזור נתניה - דיוויד בלאט שמו. הנער היהודי, שגדל במסצ'וסטס ועלה לישראל, יתמודד בשירות האימפריה ממוסקבה. "השילוב הזה מדהים, כמעט בלתי נתפס. אני מרגיש שעשיתי היסטוריה, וזאת המורשת שארצה להשאיר אחריי. נגעתי בתרבויות שונות, והגעתי למקומות מגוונים. אני מקווה שבזכות הדברים האלה יזכרו אותי, הם יותר חשובים מעוד גביע או ניצחון. זאת ההצלחה הכי גדולה בקריירה שלי, לא התארים שבהם זכיתי".

בלאט עדיין זוכר איך ישב בגיל 13 מול הטלוויזיה בבית ובכה כשבריה"מ ניצחה בנקודה את ארה"ב ולקחה ממנה את הזהב. האמריקנים כבר חגגו ניצחון, ואז שינו השופטים את ההחלטה. השנה היתה 1972, בשיאה של המלחמה הקרה. "הרגשתי שהסובייטים גנבו את המשחק ברמאות. עד היום, 40 שנה אחרי, אף אחד לא שוכח מה היה שם. מי בכלל היה יכול לדמיין אז שיבוא יום ואני אאמן את נבחרת רוסיה".

"קואוץ' בלאט" (53) הוא המאמן הזר הראשון בתולדות הנבחרת הרוסית, על גלגוליה השונים. בשש שנותיו בתפקיד הצעיד את רוסיה לזכייה סנסציונית באליפות אירופה ב?2007 - הישג שלא היה כמותו מאז התפרקות בריה"מ, זכה עימה במדליית הארד אשתקד ביורובאסקט והוביל אותה להופעה בשתי אולימפיאדות ובאליפות העולם. חוץ מזה הוא מאמן, כמובן, את מכבי תל אביב, שמנסה בקיץ הזה להשתקם לאחר שאיבדה את רוב שחקניה.

כמו בכל סיפור סינדרלה קלאסי, גם אם הוא מסופר בשפה הרוסית, בלאט לא היה אמור להיות במקום שאליו הגיע. אחרי שכבר זכה באליפויות ובגביעים עם מכבי והעפיל עם נבחרת ישראל לאליפויות אירופה כעוזר מאמן, הוא קיבל את הג'וב הנחשק של אימון נבחרת ישראל. אלא שהוא אולץ להתפטר עוד לפני המשחק הראשון, משום שלא היתה בידו תעודת מאמן. ישראל לא הגיעה מאז אפילו לרבע גמר היורובאסקט, ובלאט פרש כנפיים והצליח עם הרוסים.

"אני חושב על זה לפעמים", הוא מודה, "ומה שקרה לי מוכיח שמכל דבר רע יכול לצמוח טוב. צריך רק למצוא את הדרך. אני מניח שלא הייתי מגיע לפסגות כאלה עם נבחרת ישראל. רוסיה היא כנראה המקום שבו הייתי צריך להיות".

אין לך איזה חלום נסתר לצעוד באולימפיאדה מאחורי דגל ישראל?

"את ישראל כבר ייצגתי, גם בעבר עם הנבחרת, וגם בכל יום שאני עם מכבי, כך שלא חסר לי שום דבר. יצא לי אפילו לסגור מעגל כשאימנתי את רוסיה במשחקים נגד ישראל וארה"ב באליפות אירופה ובאליפות העולם. אלה היו רגעים מיוחדים. קשה לתאר את ההרגשה כשאתה עומד מול המדינה שלך, שאתה כל כך אוהב, זו שאתה חי בה או זו שגדלת בה, ואתה צריך לנצח אותן".

ואיך האמריקנים מקבלים את זה שמישהו "משלהם" עובד דווקא ברוסיה?

"אני חושב שהם צריכים להתגאות בי. כשהגעתי לנבחרת רוסיה, פגשתי את איבן אדשקו. הוא מסר את הכדור המכריע שהביא לבריה"מ את הניצחון ההוא על ארה"ב באולימפיאדה ב?1972. מובן שהמשחק הזה עלה בכל שיחה עם מכר חדש, ואיבן הביא לי קלטת שמוכיחה שהסל שהם קלעו היה חוקי. זה עירער אותי. פתאום הבנתי שאולי לא הכל קרה בדיוק כמו שתמיד חשבתי. איך אומר השיר, 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן'. לאמריקנים עדיין קשה לקבל את זה, אבל ברשת HBO כבר הקרינו תוכנית שמציגה את הצד השני. בפרספקטיבה של זמן, הכל נראה אחרת".

מה הרגשת כששמעת השבוע שהוועד האולימפי שוב סירב לערוך דקת דומייה לזכר י"א הספורטאים?

"בסיפור הזה לא תעזור שום פרספקטיבה של זמן. את הזוועה, האימה והאכזריות אי אפשר להבין ולהכיל גם במרחק של 40 שנה. העובדה שלא תהיה הערב דקת דומייה בטקס הפתיחה רק ממחישה שאנשים לא השכילו לנצל את הזמן שעבר כדי להבין מה זה טרור. חבל שהעולם החופשי עדיין לא הפנים עד כמה הטרור הוא זה שמאיים עליו".

בלאט הוא מאמן הכדורסל הכי עסוק בעולם. לפני שלושה שבועות, אי שם בוונצואלה הרחוקה, הופיע בטורניר הקדם?אולימפי. הניצחון על ניגריה במשחק המכריע, שהעניק לו ולנבחרתו את הכרטיס ללונדון, היה - כמה סמלי - הניצחון ה?100 שלו בשנה האחרונה. בפרק הזמן הזה הוא הפסיד רק ב?17 משחקים. זה אומר שבלאט נוהג לנצח בממוצע שני משחקים בשבוע, ורק פעם בשלושה שבועות הוא "מרשה לעצמו" להפסיד. ל?85 אחוזי הצלחה גם טובי הקלעים בעולם מתקשים להגיע, אפילו בזריקות חופשיות לסל.

"המספרים האלה באמת יוצאי דופן", הוא מודה. "תזכור שבכל משחק, מאמן נדרש לקבל בערך 150 החלטות קריטיות. השנה הזאת היתה שיעור לחיים בשבילי. למדתי שאסור לי לוותר לעצמי, ושחשוב שאקיף את עצמי באנשים הנכונים. אני תמיד אומר לשחקנים שלי שכדי להצליח אין תחליף לחמישה דברים: חינוך, תשומת לב, מחויבות, ביקורת עצמית ואישיות".

אתה רוצה להגיד לי שלא נשחקת? שאתה לא זקוק לחופש?

"בטח שאני זקוק לחופש, והוא יגיע בקרוב מאוד, מייד אחרי האולימפיאדה. למרות הכל, אני מקווה שנגיע רחוק בלונדון, גם אם זה אומר שהחופשה שלי תתקצר בשבוע. לפני כמה שנים לא האמנתי שאני אאמן עד היום, אבל התברר לי שזה חלק בלתי נפרד ממני. אני עוסק במשהו שאני אוהב, אז אסור לי להתלונן. אבל אני מרגיש שהפרק הזה של רוסיה צריך להיגמר. אני מעריך שזה הקמפיין האחרון שלי. הגיע הזמן שאחתום בנבחרת אחרת, הנבחרת של הבית".

הבית הוא נושא רגיש אצל בלאט. "אני לא רוצה אפילו לחשב כמה ימים הייתי עם המשפחה שלי מאז שהסתיימה העונה. אין ספק שזה החלק הפחות יפה בסיפור שלי. הקרבתי הרבה, וגם אשתי וארבעת הילדים שלי הקריבו הרבה בשבילי. אם יש דבר שאני מתחרט עליו, זה זה. לא יודע מה הייתי יכול לשנות, אבל הייתי רוצה לעשות את זה אחרת".

הדיבורים על כך שהעבודה בנבחרת רוסיה מפריעה לו בעבודה במכבי מרגיזים אותו. "זאת שטות אחת גדולה", הוא עובר לירי אוטומטי. "אני ברוסיה מאז 2006, ותמיד הצלחתי במקביל גם לבנות קבוצות, להביא תוצאות ולזכות בתארים. הדבר היחיד שחסר לי זה שעות שינה. אני ישן בערך חמש שעות ביממה. קח דוגמה: אתמול, אחרי שחזרתי מאימון הנבחרת, צפיתי במשחקים מארה"ב עד 1 בלילה, ואחר כך קמתי ב?4 בבוקר כדי לעשות שיחות טלפון טרנס?אטלנטיות בנוגע לשחקני חיזוק אפשריים למכבי".

בלאט לא מכחיש את העובדה שהקיץ הזה מתסכל במיוחד מבחינת אנשי מכבי. כמעט כל כוכבי הקבוצה עזבו: על סופוקליס סחורצאניטיס הצהובים ויתרו; קית' לנגפורד וריצ'רד הנדריקס נטשו לטובת הכסף הגדול במילאנו; דיוויד בלו הודיע על פרישה מכדורסל; יותם הלפרין היה מועמד להצטרף וסגר לבסוף בבאיירן מינכן; אלכס טיוס המתאזרח העדיף את קאנטו; ג'מונט גורדון נחטף מתחת לאף על ידי גלאטסראיי; ואפילו יוגב אוחיון - הרכז הישראלי שפרץ מאלמוניות לכוכבות תחת הדרכתו של בלאט - עזב בטונים צורמים, שעשויים עוד להגיע לבית המשפט סביב טענות הדדיות להפרת חוזה.

אחרי שבועות ארוכים של שתיקה, בלאט מדבר לראשונה על הקשיים. "ידעתי שיהיו לנו בעיות להשאיר שחקנים במערכת, אבל גם אני לא הבנתי עד כמה זה הולך להיות קשה. חשבתי שהדברים ייראו אחרת. זה אירוני ששחקנים מקבלים במה ומשתבחים אצלנו, ואז אנחנו משלמים על זה את המחיר ומאבדים אותם. זה לא התחיל עכשיו, כי בעונה שעברה עזבו אותנו ג'רמי פארגו וצ'אק אידסון. זה כואב, אבל הבמה הזאת היא מה שמושך שחקנים להגיע למכבי".

אבל פארגו, אידסון, לנגפורד והנדריקס הם שחקנים זרים. אוחיון הוא ישראלי.

"הקפדתי לא לדבר עד עכשיו על יוגב, כי זה מקרה מכאיב במיוחד, שמצביע על הצד הלא יפה בתהליך שלנו במכבי. אין ספק שהאמוציות יותר חזקות מפני שהוא ישראלי. אני לא רוצה להיכנס לשאלה מי צודק ומי לא. רציתי וקיוויתי שיימצא הפתרון ותימצא הדרך שהוא יישאר במכבי, אבל לצערי זה כנראה לא יקרה. שוחחתי איתו לא מעט בתחילת הקיץ, ובאיזשהו שלב הבנתי שעדיף לכולם שאקח צעד לאחור ונדבר פחות.

"עבדנו קשה כדי לשמור על יוגב, ובחזון שלנו אנחנו רוצים לראות את השחקנים המקומיים מובילים את מכבי, מייצגים אותה ומייצרים הזדהות עם הקהל. בשביל זה הם מקבלים תנאים טובים, ומצידם הם צריכים לרצות להיות חלק מאיתנו. אני מבין שכדורסלנים מקצוענים רוצים לנצל את המירב מבחינת שידרוג כלכלי, כי הקריירה שלהם מוגבלת בזמן. השאלה היא איפה עובר האיזון".

החתמתם במקום יוגב את מורן רוט מהפועל חולון, אבל רק יומיים לפני כן הצהרת שהוא לא בעדיפות הראשונה שלך.

"זה לא סוד שרצינו את יוגב ואת יותם, ואני לא מתבייש להגיד שרציתי מאוד גם את טיוס והוא לא הגיע. זה לא אומר שום דבר רע על מורן. גם יוגב לא היה בעדיפות הראשונה שלנו בעונה שעברה, וראית לאן הוא הגיע".

בעונה החולפת זכו בלאט ומכבי באליפות ישראל ובגביע המדינה, ולקחו גם את אליפות הליגה האדריאטית. אבל משחק אחד עדיין לא עוזב אותו: ההפסד הצורב לפנאתינייקוס 86:85 במשחק החמישי ברבע גמר היורוליג, שמנע מהצהובים את העלייה לפיינל פור.

"משהו שם לא היה הוגן. אני נזכר לפעמים בהחמצה הזאת ומשחזר אותה בראש. את ההזדמנות האמיתית פיספסנו כשהפסדנו במשחק מספר 4 בתל אביב, אבל המשחק האחרון כואב במיוחד. הדברים שקרו שם לא יושבים טוב אצלי. אני יכול להתנחם בעובדה שהיינו חלק מהסידרה הזאת. זו היתה אחת מסדרות הפלייאוף הגדולות אי פעם, היא תיזכר עוד הרבה שנים".

לפחות מיריב אחד הוא הצליח להיפטר - ז'ליקו אוברדוביץ'. המאמן המעוטר ביותר בכל הזמנים, שזכה שמונה פעמים בגביע אירופה, עזב את פנאתינייקוס אחרי 13 עונות רצופות ויצא לשנת שבתון. מבחינת בלאט, זאת הקלה גדולה מאוד. בשלוש מארבע עונותיו כמאמן הראשי של מכבי, אוברדוביץ' היה זה שהדיח אותו מהיורוליג: ב?2002 בחצי הגמר, ב?2011 בגמר, והשנה בשלב ההצלבה.

"זאת לא בושה להפסיד לאוברדוביץ', הוא באמת המאמן הכי גדול בהיסטוריה. אני שמח בשבילו שהוא סוף סוף נח, אני יודע מה עבר עליו".

בשלהי העונה, דווקא לפני הזכייה באדריאטית, ספג בלאט מכה תדמיתית לא קלה. דיוויד פדרמן, אחד מבעלי מכבי והאיש החזק במועדון, מתח עליו ביקורת נוקבת בראיון ל"ישראל היום" ואמר, בין השאר, כי "הוא חלש בהתנהגות מול שחקנים בזמן לחץ". המאמן הפגוע השהה במשך שבועות ארוכים את חתימתו על חוזה חדש במועדון, וגם עכשיו - אחרי שכבר חתם לשנתיים עם אופציה לעונה נוספת - נראה כי לא הכל עובד בצורה חלקה. הסאגה סביב שאלת חזרתו של שרונאס יאסיקביצ'יוס ממחישה את זה: בלאט, וגם שאראס, מקפידים להכחיש את האפשרות שהמהלך יקרה, אבל התקשורת מלאה בדיווחים על מגעים בין הצדדים, וראשי המועדון אינם פוסלים את הנושא בראיונות.

מן הסתם לא אהבת לקרוא את הדברים שפדרמן אמר עליך.

"זה נגמר, אני לא חושב על זה. היחסים בינינו מצוינים עכשיו, ומה שהיה זה מים מתחת לגשר".

מי בוחר את השחקנים במכבי? רק המאמן, או שמתערבים לך בהחלטות המקצועיות?

"לא רק אני בוחר את השחקנים. אני לא חדש במכבי. זאת העונה השמינית שלי במועדון, ואני יודע בדיוק איפה אני נמצא. יש כל מיני גורמים ונסיבות שצריך להביא בחשבון, ואנחנו מנסים לעבוד כצוות. אנחנו עוברים שינויים במערכת, וגם אם מתעוררים ניגודי דעות ואינטרסים - יש רצון משותף להשתפר. כולנו עובדים קשה כדי לבנות את הקבוצה הטובה ביותר שאנחנו יכולים, וחשוב שהאוהדים שלנו יידעו את זה. בסוף תהיה לנו קבוצה טובה".

ברוסיה, לפחות, בלאט נהנה משקט ומהערכה. הוא קיבל את עיטור הכבוד למאמן, ובאיגוד הכדורסל המקומי לא מסתירים את הרצון להאריך שוב את חוזהו לאחר המשחקים האולימפיים. אתרי ההימורים מדרגים את הנבחרת הרוסית כאחת מחמש המועמדות לזכות במדליה בלונדון. נבחרת החלומות של ארה"ב היא הפייבוריטית הברורה לזהב, ספרד נחשבת ליחידה שמסוגלת לעצור אותה - ועל פי המהמרים, על הארד ייאבקו ארגנטינה, צרפת ורוסיה. אבל בלאט, כמנהגו, מתעקש להנמיך ציפיות. "אני לא יודע למה לצפות, כי הוגרלנו לבית 'משוגע' עם הרבה נבחרות שוות ברמתן. אני מקווה שנצליח לעבור שלב".

היית כבר באולימפיאדה אחת, בבייג'ין 2008. מה הופך את האירוע הזה למיוחד כל כך?

"קודם כל טקס הפתיחה. צפיתי בו כל כך הרבה פעמים בטלוויזיה, ולפני ארבע שנים התרגשתי להיות חלק ממנו. כשהדליקו את הלפיד בבייג'ין, היה לי דז'ה וו: נזכרתי בכל הטקסים שראיתי כילד וכנער, וזו היתה הגשמת חלום. לא האמנתי שאני חלק מזה.

"אבל זה לא רק הטקס. באולימפיאדה הכל יותר גדול ומרשים. אתה מתהלך בידיעה שאתה חלק מההיסטוריה. זאת החגיגה ה
כי גדולה שיש, ואתה מרגיש את הייחודיות הזאת בכל רגע. אתה פוגש את הספורטאים הכי גדולים בעולם, ולהבדיל מאליפויות אירופה ואליפויות עולם - פה אין רק שחקני כדורסל, אלא אתלטים בכל הענפים, וכמעט כולם מסתובבים עם כולם בכפר האולימפי. אני מתכוון ללמוד מהטעות שעשיתי ב?2008".

איזו טעות?

"אני רוצה לטעום מהכל. ללכת לראות תחרויות ומשחקים בענפים אחרים, בכל זמן שאוכל. בבייג'ין לא עשיתי את זה מספיק, ואחר כך הצטערתי. אני מניח שזאת תהיה האולימפיאדה האחרונה שלי, ואני רוצה לנצל את זה".

דווקא השבוע, רגע לפני שהשלים את ההכנות לאולימפיאדה עם שחקני רוסיה, לקח בלאט פסק זמן וטס לבוקרשט. לשליחות הזאת הוא לא יצא כמאמן; הוא בא כאבא, כדי לצפות מקרוב בבנו תמיר (15) משחק במדי נבחרת הקדטים של ישראל באליפות אירופה דרג ב'. הילד לא איכזב. הוא קלע שלשה קריטית והוביל את הכחולים?לבנים לניצחון דרמטי על חודה של נקודה, 52:53 מול פינלנד.

"תמיר גדל לתוך המשחק הזה, כי גם אני וגם אשתי כנרת שיחקנו", מספר האב הגאה. "אנחנו מדברים הרבה על כדורסל בבית. אני עובד איתו, אבל הוא שחקן בזכות עצמו. הוא לא קיבל שום דבר בחינם. החלום הגדול שלי הוא לאמן אותו, ככה הייתי רוצה לסיים את הקריירה שלי. ביום שזה יקרה, אוכל לפרוש בראש שקט".

דיוויד בלאט אינו הספורטאי הישראלי הראשון או היחיד שמייצג מדינה זרה במשחקים האולימפיים. השייט לשעבר אודי גל, שהתחרה במפרשיות 470 עם גידי קליגר באתונה 2004 ובבייג'ין 2008, מאמן באולימפיאדת לונדון את נבחרת הנשים של ארה"ב בשיט.

גם בעבר היו מקרים דומים. הקיאקיסט רמי צור, שהתחרה מטעם ישראל בסידני לפני תריסר שנים, עבר אחר כך לייצג את ארה"ב. הג'ודוקא דניאלה קרקובר היתה במשלחת הארגנטינאית בשלוש אולימפיאדות, על אף שעלתה לישראל בגיל צעיר והחלה את הקריירה בארץ. והיה נציג נוסף, אפילו בענף הכדורסל: רלף קליין ז"ל אימן את נבחרת מערב גרמניה במשחקים בלוס אנג'לס ב?1984, והגיע איתה למקום השמיני.

שני ישראלים הצליחו גם להביא מדליות למדינות שאותן ייצגו. הראשון הוא המתאגרף ויקטור זילברמן, שעלה לארץ מבריה"מ בתחילת שנות ה?70, וזכה בארד דווקא מטעם רומניה באולימפיאדת מונטריאול ב?1976; והשני - ה"יורד" המצליח ביותר - הוא מאמן הכדורעף אריה זלינגר, שבאמתחתו שתי מדליות אולימפיות. לפני 28 שנים הוא הצעיד את נבחרת הנשים של ארה"ב לזכייה בכסף, ובברצלונה 1992 הגיע להישג דומה עם נבחרת הגברים של הולנד, שבשורותיה שיחק בנו, אביטל.

כשזליגר לקח על עצמו את אימון נשות ישראל ב?2007, הציב את ההעפלה למשחקים בלונדון כיעד - אבל לא עמד בו, וגם באולימפיאדה הזאת לא יהיה לישראל ייצוג בענפי הכדור הקבוצתיים.