דווקא בקיץ, בו נוטות תנועות מחאה לפרוץ בעוצמה רבה יותר, בחר נתניהו לתת את ה"זבנג" למעמד הביניים. כל אסטרטג היה מניח אינסטינקטיבית כי עדיף לנתניהו לחכות לחורף הקר והגשום שיבריח מפגינים משדרות רוטשילד, אבל ראש הממשלה הפעם החליט להכות בעוצמה רבה במעמד הביניים הנשחק ממילא, למרות הסימנים האלקטורלים המדאיגים.
אלא שבמחשבה שניה אפשר להבין את שיקוליו של ראש הממשלה. בשבועות האחרונים הוא נהנה מרוח גבית חזקה מאוד שמאפשרת לו לבצע את המהלך הזה של העלאת מע"מ ומסים - בינתיים, כמעט ללא נזקים מצטברים לקראת הבחירות בשנה הבאה. הרוח הגבית החזקה ביותר הגיעה מהחבר פרופ' מנואל טרכטנברג, שעשה בשנה החולפת שעות נוספות כדי למצוא פתרונות למעמד הביניים, אלא שכל המלצותיו של פרופ' טרכטנברג נשחקו עד עפר מבלי שמישהו פצה פה ממש. שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון לא ממש הזיזו לנתניהו ומרוטשילד לא עלה אפילו ציוץ קל.
אין מה לחשוש מקדימה
רוח גבית נוספת הגיעה מכיוונה של קדימה. אם עד היום ביבי עוד חשש שקדימה תהיה אלטרנטיבה לליכוד, הרי שהמהלך המוזר של מופז - כניסה לממשלה ויציאה ממנה לאחר 70 ימים - הוכיחו לביבי שאין לו מה לחשוש מכלום, בטח לא מקדימה. גם אם המהלך הנוכחי של הנגבי לפצל את קדימה לא צלח, הוא כבר ידאג בעוד כמה חודשים שמקדימה יישארו פירורים.
כשיש לך תמיכה כל כך חזקה משני הכיוונים האלה ובשטח אין שום תזוזה אמיתית ולא רואים אפילו התחלה של נעיצת יתדות לאוהלים בשדרות רוטשילד, יכולים ראש הממשלה ושר האוצר שלו להביט בסיפוק איך דפני ליף וחבריה לא מצליחים להביא יותר מכמה אלפי מפגינים לרחוב, כפי שקרה לפני עשרה ימים. פרט למקרה המצער באמת של משה סילמן ז"ל, לא ממש הצליחו המפגינים להשמיע קול חזק וברור מול ביבי.
רוח גבית הנוספת היא בדמותו של יו"ר ועדת הכספים משה גפני שדי מרוצה מכך שנתניהו מכה במעמד הביניים. זה הרי מסיט את האש מהחרדים ומונע לפי שעה כל מחשבה על קיצוץ בקצבאות הילדים למשל או קיצוץ בתקציב הישיבות.
אבל נתניהו נתון בבעיה קשה שאולי הוא טרם מודע לה. נתניהו עובד על סיפוקים מידיים לטווח קצר. כלומר, אם צריך לרצות את החרדים (חוק טל והמשבר עם קדימה), או את המתנחלים (פינוי מגרון והאוניברסיטה באריאל) או את הציבור הרחב (הורדות מיסים), אז זה נעשה כאן ועכשיו. אבל זה עובד גם הפוך, כלומר אם צריך לקמוץ את היד זה יהיה מיד.
הסיפוקים המידיים הם אלה שהובילו את נתניהו מיד כשעלה לשלטון להגדיל את התקציב בלי חשבון ולחלק הטבות וכסף. במשך שלוש שנות שלטונו היה כסף לכל דבר כמעט שלא קשור לרווחה האמיתית של מעמד הביניים. ההבטחות לקצץ בתקציב הביטחון נמוגו על רקע "הסכנה מאירן", במיגרון נשפכים מיליונים, כך גם האוניברסיטה באריאל, צהרונים בחינם לאימהות לא עובדות - לא אימהות ממעמד הביניים אלא חרדיות, ועוד שורה ארוכה של סעיפים תקציביים, לכל זה היה ויש כסף.
הבעיה של נתניהו תגיע בעוד שנה, לקראת הבחירות. הסיפוקים המידיים ייאלצו אותו לשנות כיוון, הפעם לקיצוצים חדים וכואבים שמתחילים כבר השבוע בהעלאת המע"מ ובהעלאת המיסים. נתניהו יגיע לקלפי עם רקורד של קיצוצים קשים, הרבה בזכות אזהרותיו של סטנלי פישר. אבל אולי אני מגזים, הרי בסוף כשעם ישראל מגיע לקלפי, איזו אלטרנטיבה יש לו? שלי יחימוביץ? זהבה גלאון? שאול מופז? בסוף העם שם את "הפתק הנכון" ומושיט את הלחי השניה.