הקדמה מאת שגריר צרפת בישראל, כריסטוף ביגו: הנאום שנשא ביום ראשון נשיא צרפת, פרנסואה הולנד, במלאות 70 שנה למצוד וול ד'היב, שבו נעצרו ושולחו למחנות ההשמדה 13,152 יהודים צרפתים, היה נאום היסטורי. הנשיא הדגיש כי פשע המצוד "בוצע בצרפת ועל ידיה". ההכרה באמת האכזרית הזאת היא מהותית. היא מהותית להנצחת השואה, והיא מהותית כדי שנזכור שהיו בצרפת גם לוחמי מחתרת וחסידי אומות עולם, גיבורים שהצילו את כבודה של ארצנו. היא מהותית גם למלחמתנו חסרת הפשרות באנטישמיות, שלובשת צורות חדשות ללא הרף.
המאבק באנטישמיות יישאר חיוני כל עוד ימשיכו יהודים להירדף ולהירצח רק משום שהם יהודים. מתקפת הירי שהתרחשה בטולוז בחודש מארס הזכירה לנו עובדה מרה זו. הפיגוע בבורגס הוא ביטוי נוסף לכך. לאחר הפיגוע הדגיש הנשיא את נחישותה של צרפת להבטיח את ביטחונם של אזרחיה היהודים ואת הזדהותה עם ישראל. זהו המסר שביקשתי להעביר כאשר ביקרתי בעכו את בנימין ורות, הוריו של מאור הרוש בן ה-26, שנהרג בבורגס עם ארבעה אזרחים ישראלים נוספים.
ביטחון יהודי צרפת הוא עניינם של כל אזרחי צרפת
נשיא צרפת, פרנסואה הולנד: לפני 70 שנה, בשעות הבוקר המוקדמות של 16 ביולי 1942, נעצרו בבתיהם 13,152 נשים, גברים וילדים. הרווקים והזוגות חסרי הילדים נכלאו בדראנסי (פרבר של פאריס), בשעה שהאחרים נלקחו לוולדרום ד'היבר, "איצטדיון החורף" הפאריסאי ששימש למירוצי אופניים. הם הוחזקו שם במשך חמישה ימים בצפיפות ובתנאים תת-אנושיים עד שהועברו למחנות הריכוז פיטיוויה ובון-לה-רולאן. משם שולחו למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שבו נרצחו אך ורק על שום היותם יהודים.
הפשע הזה התרחש כאן: בבירתנו, ברחובותינו, בחצרות הבתים, בחדרי המדרגות ובבתי הספר שלנו. הוא סלל את הדרך למצודים דומים נוספים, במרסיי ובכל רחבי צרפת.
זוועת וול ד'היב היתה חלק מתוכנית חסרת תקדים שאין להשוותה לשום מאורע היסטורי אחר: השואה, הניסיון להכחיד את כל היהודים ביבשת אירופה. 76 אלף מיהודי צרפת שולחו למחנות ההשמדה. רק 2,500 מתוכם שבו מהם בחיים. אנשים אלו, גברים, נשים וטף, לא יכלו לנחש את הגורל הצפוי להם. הם אפילו לא יכלו לדמיינו. היה להם אמון מלא בצרפת.
הם האמינו שארץ המהפכה ועיר האורות יגוננו עליהם. הם אהבו את צרפת בכל מאודם וחשו כלפיה הכרת תודה. ההבטחה הזאת והאמון הזה היו לפני 70 שנה למרמס.
אנו חבים למרטירים היהודים מוולדרום ד'היבר את האמת על מה שהתרחש כאן לפני 70 שנה. האמת היא שהיתה זו משטרת צרפת שקיבלה על עצמה ב-16 ביולי 1942 לעצור אלפי חפים מפשע על בסיס רשימות שהיא עצמה הכינה. האמת היא שהיתה זו הז'נדרמריה הצרפתית שליוותה אותם עד למחנות המעצר. האמת היא שאפילו חייל גרמני אחד לא נדרש להשתתף במבצע. האמת היא שהפשע הזה בוצע בצרפת, ועל ידי צרפת.
את כבודה של צרפת הצילו חסידי אומות העולם, ונוסף עליהם - כל אותם אזרחי צרפת אשר התמרדו נגד הזוועה; כל אותם גיבורים עלומי שם, שכאן הסתירו שכן אחד ופה סייעו לשכן אחר; שסיכנו את חייהם כדי להציל אנשים חפים מפשע. כל אותם צרפתים שבזכותם ניצלו שלושה רבעים של יהדות צרפת.
היום, אני הוא זה שעליו מוטל להמשיך את שרשרת ההיסטוריה הקולקטיבית שלנו ולקדם את עבודת הזיכרון המשותף, את חשיפת האמת ואת מתן התקווה. לא ייתכן שיהיה בצרפת ולו בית ספר אחד, יסודי, חטיבת ביניים או תיכון, שבו לא ילמדו על השואה. לא ייתכן שיהיה בצרפת מוסד לימודים אחד שבו אירוע זה לא יובן במלואו ולא יזכה ליראת כבוד ולמחשבה. אין ולא יהיו בצרפת זיכרונות אבודים ונשכחים. אני אדאג לכך באופן אישי.
ביטחונם של יהודי צרפת אינו רק עניינם שלהם אלא של כל אזרחי צרפת. בכוונתי לדאוג שביטחון זה יובטח בכל המצבים ובכל המקומות. לפני ארבעה חודשים נרצחו ילדים בטולוז בדיוק מאותה הסיבה שנרצחו ניצודי וול ד'היב: משום שהם היו יהודים. כל אידיאולוגיות ההדרה וכל הצורות של חוסר סובלנות, של פנאטיות ושל שנאת זרים ימצאו מולן את צרפת, שתחסום את דרכן.