פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ואם זו הייתה בתכם, כבוד השופטים?

      בית המשפט הרשיע את בחירי אבו סולב במעשים מגונים לאחר שתקף את אמו וזוגתו של חברו ב-2009. רמי שני סבור כי בית המשפט הקל בעונשו של התוקף בכך שנצמד להגדרות החוק היבש

      אם עבריין המין בחירי אבו סולב, היה מבצע את מה שהוגדר בפיכם, כבוד השופטים, כמעשה מגונה – באחד מיקיריכם, האם גם אז היה מוגדר האירוע כמעשה מגונה? בחירי אבו סולב השליך אישה אחת, אם חברו הטוב, על המיטה בביתה בעת שהיה שיכור, והנה הציטוט מתוך גזר הדין שלכם: "הפשיל הנאשם את בגדיה התחתונים וחיכך בכוח את איבר מינו באיבר מינה, שלא בהסכמתה החופשית ותוך שימוש בכוח. לאחר שהגיע לפורקן, ניגב עצמו בנייר טואלט שהיה מונח על השידה שליד המיטה ויצא מביתה של המתלוננת ... היות ובמעשיו אלו ביצע הנאשם במתלוננת מעשה מגונה בכוח לשם גירוי וסיפוקו המיניים, שלא בהסכמתה החופשית ותוך שימוש בכוח, הוא הורשע בביצוע עבירה של מעשה מגונה".

      המקרה חזר על עצמו גם עם בת הזוג של חברו

      המסמך המשפטי, כפי שנרשם בידי השופטים רוויטל יפה-כץ, אריאל ואגו ויורם צלקובניק, ממשיך ומתאר "מעשה מגונה" נוסף שביצע אבו סולב, הפעם בבת זוגו של אותו חבר, שאפשר רק לשער את מעמדו החברי ברגע זה. הנה הציטוט (עם השמטות מתחייבות): "במחצית השנייה של חודש ספטמבר 2009, ולאחר שהתארח בביתם של עזרא (להלן – החבר. ר.ש) והמתלוננת כפי שנהג לעשות באותה התקופה, ולאחר ששלושתם ישבו ושתו משקאות אלכוהוליים, בסביבות השעה 23:30, נרדם עזרא. הנאשם והמתלוננת נותרו בסלון הבית, והמתלוננת פנתה לחדר השינה, סגרה את הדלת ונרדמה. הנאשם נכנס לחדר השינה, נשכב לצידה של המתלוננת וביצע בה מעשה מגונה שלא בהסכמתה החופשית, בכך שחיכך את איבר מינו באיבר מינה. בשלב כלשהו, התעוררה המתלוננת, הבחינה במעשיו של הנאשם, דחפה אותו וצעקה עליו. מיד לאחר מכן, הגיע הנאשם לפורקן, קם, התלבש ויצא מהבית. היות ובמעשיו אלה ביצע הנאשם במתלוננת 2 מעשה מגונה לשם גירוי וסיפוק מיני שלא בהסכמתה החופשית, הוא הורשע בביצוע עבירה של מעשה מגונה". בחירי אבו סולב הוא בן 38, תושב הפזורה הבדואית שליד דימונה. מדובר באדם נשוי, אב לשמונה ילדים, שנהג לבלות עם חברו בשתייה ואף ביקר מספר פעמים בביתו. שני המקרים בהם ביצע את המעשים בהם הורשע, היו בקיץ 2009.

      בית משפט, דצמבר 2011 (דרור עינב)
      המסמך המשפטי מתאר מקרה "מעשה מגונה" נוסף (אילוסטרציה) (צילום: דרור עינב)

      במאמרה "סיפור של אונס, לא יותר" [משפטים, לא[3] תשס"א], מנתחת דוקטור יופי תירוש את התמליל המשפטי של תיק פלילי 3031/98, מדינת ישראל נגד דן שבתאי. ראוי לקרוא את המאמר המלומד הזה, לקראת כל מתן של הכרעת דין בתיקים שעניינם עבירות מין, תהא חומרת העבירה אשר תהיה. להלן מספר קטעים מהפתיח של המאמר: "טקסט שיפוטי, אינו רק מכשיר טכני למסירת אינפורמציה משפטית. ככל טקסט, הוא מתווך בין 'המציאות' לבין הקוראת, ומבנה מציאות זו דרך אופן מסירת הסיפור... באמצעות ניתוח טקסטואלי של פסק הדין הנדון במאמר, עומדת המחברת על האופנים שבהם שולל הטקסט השיפוטי ייצוג ממשי מאירוע אונס. דעת הרוב מצטמצמת ומנמיכה את מה שהתרחש לכדי אוסף פרטים טכניים המנויים בחוק הפלילי. הזווית של קורבן האונס מודחקת באמצעות הדרתה מהדיווח על סיפור האונס, הצגתה המובלעת כמי שהביאה על עצמה את אינוסה....האונס מתואר כתגובה טבעית 'לפגיעה בכבודו' ולקינטורו על ידי הנאנסת. האנס מוצג כאיש כבוד, אזרח למופת, שאירוע האונס פגע בו קשות. כך, באמצעות בחירות טקסטואליות, המבטאות עמדות אידיאולוגיות, מחזק הטקסט השיפוטי באופן סמוי תפיסות המקבעות את מושגי הגבריות והנשיות במסגרת התפקידים המגדריים המסורתיים. בנוסף, הוא יוצר אצל הקוראת תחושה, שהעונש הקל שנגזר על האנס הוא התוצאה המשפטית המתבקשת. דוכן השיפוט מוצג כנקודת אמצע, המאפשרת מבט אובייקטיבי ומאוזן, המפיק תוצאות משפטיות מדויקות. אולם למעשה, מאפשרת ההעמדה המרוחקת השתקה והדחקה נוספת של אירוע האונס".

      העונש בהסדר הטיעון - שש שנות מאסר

      גילוי נאות: ההכשרה המשפטית של כותב שורות אלו, מסתכמת בקורס בדיני תקשורת בהנחיית הפרופסור זאב סגל ז"ל, במסגרת בית הספר לעיתונות ותקשורת "כותרת" בתל אביב. הדעה מנוסחת על סמך תחושות פנימיות של עוול נוראי בחסות החוק היבש, שנעשה לקורבנות עבירות מין.

      הרכב השופטים שדן בתיק תפ"ח (תיק פלילי חמור) 24768-08-10 מדינת ישראל נגד בחירי אבו סולב, הסכים לקבל הסדר טיעון בעבירות המין שביצע האיש – מעשים מגונים, ואף הסכים לעונש של ארבע שנות מאסר, אם יצליח האיש לגייס סכום כסף לתשלום פיצויים של 90 אלף שקלים לכל אחת מקרבנותיו. הוא לא הצליח לגייס את הכסף והסדר הטיעון שונה לשש שנות מאסר. הפיצויים ירדו ל-25 אלף שקלים לכל אחת מהמתלוננות. על נסיבות ההגעה להסדר הטיעון החדש, כתבו השופטים: "התובעת הסבירה, כי הגיעו להסדר הטיעון בין היתר כדי לחסוך את עדותה של אחת המתלוננות, שהיא אישה מבוגרת שלא הייתה מעוניינת להעיד ולחוות את הטראומה פעם נוספת, וכן בשל הקושי לאתר את המתלוננת השנייה, המוכרת כחולת נפש. הצדדים ביקשו לראות בהודאתו של הנאשם גם משום חרטה על מעשיו וסברו, כי העונש המוצע תואם את רף הענישה לאור התיקון שנעשה בכתב האישום. הסנגור הוסיף והדגיש, כי ניסיונותיו של הנאשם לאסוף את סכום הפיצוי נשוא הסדר הטיעון לא עלו יפה, אך הדגיש, כי הנ"ל ביצע מאמצים רבים כדי לפצות את המתלוננות על הפגיעה בהן".

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      "התובעת הסבירה, כי הגיעו להסדר הטיעון בין היתר כדי לחסוך את עדותה של אחת המתלוננות" (אילוסטרציה) (צילום: ShutterStock)

      החוק הישראלי היבש, מגדיר אונס (במובן של עבירת מין), "כהחדרת איבר מאיברי גופו של אדם או החדרת חפץ כל שהו בידי אדם לאיבר מינה של האישה ללא הסכמתה החופשית". שלא כלשון החוק, אונס מוגדר גם "כביצוע יחסי מין תוך כפיה בניגוד לרצונו של הקרבן". בתי משפט בישראל, ראו כמעשי אונס גם מקרים שבהם אחד הצדדים (ברוב המכריע של המקרים – האישה), אינו מוכן לקיום היחסים. נוכח הגילוי הנאות בגוף המאמר, יהיה קשה להביע עמדה הנשענת על יתדות משפטיים. אולם נוכח ההיכרות עם מקרים רבים שבהם חומרת המעשה לא תאמה את התוצאה הסופית של ההליך המשפטי, ניתן לומר כי בית המשפט חייב להתחשב בקרבן העבירה, כצד ייצוגי בעל השפעה מכריעה ביותר בהליך. קיימת בוודאי הסכמה, כי נוכח עיניו של קרבן העבירה, לא מונחים מקרים רבים שבהם הוא אמור להתחשב, כדי להעמיד את דעתו לעניין הענישה. התחושה היא בהתאם לנסיבות הפרטיות. המכלול הזה נתון בידי השופטים, כדי ליצור בין היתר איזון בין משקל השינוי שחל בקרבן העבירה לבין היקף העונש.

      אבו סולב ביצע פעמים אונס. גם אם בחוק היבש מוגדרת ההתחככות של אבר המין שלו באיבר המין של שתי הנשים, כמעשה מגונה, אלו הם מקרי אונס לכל דבר וכך יש לגזור את ענשו. מכאן ההתייחסות לשאלת הראשית: האם סעיף העבירה היה נשאר כזה, אם למי משופטי ההרכב המכובד, היה קשר אישי עם הרשום בסעיף "המתלוננת".