גדעון סער - זאב בעור של כבש

אנחנו אוהבים לאהוב את שר החינוך גדעון סער. הלוק הצעיר, התדמית הליברלית והשפה הרהוטה והעכשווית הביאו את שר החינוך למעמד של כוכב-על בפוליטיקה הישראלית, גם בקרב מי שנמנים על מחנהו האידיאולוגי הקוטבי. למען האמת, יש משהו חיובי בהצלחה של מנהיג פוליטי לזכות לאהדה בקרב מתנגדיו, אולם עושה רושם שבעניינו של שר החינוך, האהבה לה הוא זוכה נובעת במקרים רבים ממבט ראשוני, שלא לומר שטחי, המתעלם באופן מופגן ומקומם משהו, מבחינה אמיתית ומהותית של עמדותיו ומעשיו.

בחינה אמיתית של עמדותיו תלמדנו מדוע הוא זוכה לתמיכה גדולה בתוך הליכוד העמוק ובמחוזות הגרעין הקשה של הימין האידיאולוגי, אך תתקשה להסביר את האהדה לה עושה רושם שהוא זוכה גם בקרב חוגי השמאל, שכן עמדותיו מאפיינות באופן מובהק תפיסת עולם ניאו-שמרנית וימנית, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מדינית. אבקש להתייחס לשלוש דוגמאות.

הראשונה שבהן היא חברות האמת של סער עם המתנחלים. אין מדובר בתמיכה רפה במפעל ההתנחלויות או שמא בפעילות לשמירת גושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון. השר סער מקפיד להפגין לכל אורך הדרך תמיכה הדוקה במפעל ההתנחלויות כולו לרבות ההתנחלויות המבודדות ביותר. תמיכתו במתנחלים שהשתלטו על בית המכפלה בחברון, השתתפותו בטקס בהר ברכה לציון חניכת שכונות חדשות ובצוותא עם הרב אליעזר מלמד (שישיבתו הוצאה על ידי משרד הביטחון מחוץ להסדר עקב תמיכתו בסירוב פקודות) והרב דב ליאור (שחיבר הקדמה לספר "תורת המלך" והתחמק לו מלהגיע לחקירת משטרה), מלמדים על נקיטת עמדות מדיניות הרחוקות מרחק רב מהדמות המתונה המצטיירת מבעד למשקפיו המודרניים של כבוד השר.

נושא אחר הוא הפקרת מורי הקבלן. הפגיעה המתמשכת במורי היל"ה, המועסקים על-ידי משרד החינוך באופן קבלני דרך החברה למתנ"סים, לא עושה רושם מיוחד על כבוד השר. מדובר במורים המועסקים בתנאים פוגעניים על ידי המערכת שבראשה עומד שר החינוך, וראוי ואף ניתן היה לצפות כי מר סער, נאמן לתדמיתו החיובית, לא יאפשר למצב בלתי סביר זה להתרחש ולהתמשך יתר על המידה. אולם, במקום טיפול שיטתי וחד משמעי להפסקת ההעסקה הקבלנית של מורים במשרד החינוך, לאחרונה התבשרנו על כך כי המשרד הוציא מכרז חדש להעסקה נוספת של אלפי מורי קבלן חדשים במערכת החינוך לשם יישומו של יום לימודים ארוך.

דוגמה שלישית היא התנהלותו של סער עם החרדים. אחת ההמלצות העיקריות של ועדת טרכטנברג בפרק החינוך נוגעת לקיומו של מבחן הכנסה במסגרת הקריטריונים לקבלת סבסוד לצהרונים, וזאת כדי למנוע העדפה אוטומטית של החרדים ולעודד את תהליך יציאתם לעבודה. טרכטנברג המליץ? אז מה - בכל זאת יש קואליציה ובעלי ברית טבעיים. שר החינוך הצביע כמובן בוועדת השרים לכלכלה וחברה בעד ביטול הצורך במבחן ההכנסה ובשונה מהמלצות ועדת טרכטנברג והחלטת הממשלה מחודש ינואר האחרון לאמצן. הצבעה זו הזכירה את החלטת הממשלה שלא להכליל בקריטריונים של הדיור למשתכן את מיצוי כושר ההשתכרות, שוב בניגוד להמלצות טרכטנברג, ומהווה כניעה נוספת לחרדים - ויריקה בפרצופו של הציבור העובד בישראל.

גם הרפיסות שמגלה שר החינוך כנגד התופעות המצמררות שנחשפו בדבר אפליה גזענית במערכת החינוך החרדית בדמות מכסות לקבלת תלמידים ממוצא ספרדי לא נעלמה מעיני. אמנם, סער הקפיד להתבטא בחריפות כנגד התופעה, אולם בפועל משרד החינוך לא עשה כמעט דבר והמשיך לעצום עיניו, זאת בשעה שביכולתו להפסיק לאלתר את תקצובם של אותם מוסדות מפלים, להשעות את מנהליהם וכיוצא בזה. ברם פעולות אלו עלולות לסבך את מר סער וממשלתו עם החרדים ולייצר משבר קואליציוני - ומה זה לעומת פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות ואנושיות של ילדים קטנים אשר מופלים בגין מוצאם? ברי כי גם בעניין זה, עולם כמנהגו נוהג והכסף שלנו ממשיך לממן את אותם מוסדות מפלים.

ראוי לעשות סדר: השר סער הוא איש פוליטי וזכותו להחזיק ולהביע אילו עמדות שיחפוץ ויש אף להעריכו על עצם העובדה שהוא מחזיק באמתחתו תפיסת עולם אידיאולוגית ברורה ומגובשת - דבר שאינו שכיח דיו במערכת הפוליטית בימים אלו. אולם, בחינה מדוקדקת ואמיתית בעמדותיו של השר סער מלמדת על איש פוליטי אשר אוחז בעמדות ימניות ביותר בפן המדיני, עמדות ניאו-שמרניות בפן הכלכלי והתרפסות מוחלטת בפני החרדים בסוגיות מהותיות וחשובות לכולנו. למעשה, השר סער מהווה דוגמה מצוינת לברית המשולשת והמקודשת שמוביל ראש הממשלה נתניהו בין הליכוד, המתנחלים והחרדים.

זו כמובן זכותו לנקוט בעמדות אלו, אך ברם ראוי כי הציבור הישראלי יעניק לכך התייחסות נאותה, יביט אל תוך הקנקן ולא רק על עטיפתו הזוהרת, וישפוט את השר סער על-פי עמדותיו ופעולותיו ולא רק על-פי נחמדותו החיובית לכשעצמה. אמר מי שאמר כי את המקל לא ניתן לאחוז בשני קצוותיו. יידע השר סער שלא ניתן גם להיות האיש החביב על המיינסטרים הישראלי וגם להתבטל בפני החרדים והמתנחלים. לכל עמדה יש מחיר ובסופו של יום לא ניתן להימנע מחדות עיניו של הציבור, וטוב שכך.

הכותב הוא יו"ר קבוצת "קול ישראלי" לציונות וסוציאל-דמוקרטיה, וכיהן בתפקיד יו"ר המשמרת הצעירה במפלגת העבודה בשנים 2004-2008.