הספרות המחקרית מעלה ממצאים מפתיעים בנוגע לחשיבות לימוד מקצועות שונים ולהשפעתו על השתלבותם של מיעוטים אתניים בשוק העבודה. מחקרים קובעים כי חשיבות לימודי השפה המקומית, ובפרט לימוד המדגיש חשיבה מילולית, עולה על חשיבות לימודי מתמטיקה או שפה זרה.
תלמידי הקמפוס החרדי אצלנו בקריה האקדמית אונו מוכיחים ממצאים אלה. במסגרת זו ניכר כי בראשית לימודיהם סובלים הסטודנטים והסטודנטיות החרדים מפיגור ניכר ברמת המתמטיקה והאנגלית שלהם, ומנגד יכולת החשיבה המילולית שלהם מרקיעה שחקים. ואולם הסטודנטים מצליחים לגשר היטב על הפערים במהלך שנות לימודיהם, ולראיה, שיעור המעבר שלהם בבחינות מועצת רואי החשבון, המחייבות חשיבה מתמטית בלתי מבוטלת, הוא גבוה במיוחד. גבוה אף בהתחשב בעובדה כי זה שנים שיעור המעבר של כלל תלמידי הקריה האקדמית אונו נמצא בשלישייה המובילה של המוסדות בארץ (87 אחוז, נמוך רק מאוניברסיטת בן-גוריון ודומה לשיעור המעבר של האוניברסיטה העברית).
ברם שיעור המעבר של הסטודנטים החרדים גבוה מ-90 אחוז ולעיתים קרובות מגיע גם ל-97 אחוז ואף ל-100 אחוז. גם בציוני המעבר בולטים הסטודנטים והסטודנטיות החרדים, וחלקם אף זכה במדליות הצטיינות מלשכת רואי החשבון.
הצלחתם המרשימה של הסטודנטים והסטודנטיות החרדים בבחינות מועצת רואי החשבון אינה סוף פסוק. לאחר סיום לימודיהם הם ממשיכים להצטיין במשרדי רואי החשבון, ברשות המסים ובחברות העסקיות. דומני כי העובדות מדברות בעד עצמן, הן ביחס לרצונה של האוכלוסייה החרדית להשתלב בשוק העבודה והן ביחס לאיכות הדיון הפופוליסטי על לימודי הליבה.
מוטב, אפוא, שבמקום להאשים את האוכלוסייה החרדית בחוליים, שרובם ככולם הם פרי באושים של מדיניות כלכלית וחברתית שגויה, יחליפו קובעי המדיניות דיסקט ויחלו לעסוק בעידוד לימודיהם הגבוהים של החרדים. זאת כאמצעי ראשון במעלה להשתלבותה של האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה.
ראוי, אפוא, שהמדינה תתחיל לתת את חלקה במימון לימודיהם האקדמיים של החרדים הזקוקים למלגות. לקריה שלנו יש אפשרות לסבסד את לימודיהם של 2,500 סטודנטים וסטודנטיות בלבד, אולם הביקוש במגזר החרדי מגיע לאלפים רבים נוספים. האם הם יוסיפו להמתין בעוד אוזניהם נצלות בדיונים דמגוגיים, או שמא המדינה תרים את הכפפה?
לעיתים נדמה לי כי קובעי המדיניות והפוליטיקאים מעדיפים להותיר את הבעיה הכאובה הזאת לוהטת, במקום לפעול לפתרונה במתינות, ביעילות ובהסכמה שוברת שוויון.
הכותב הוא דיקן הפקולטה למנהל עסקים בקריה האקדמית אונו