עם עלייתו לגנזי מרומים איבד העם היהודי את אחד מגדולי המנהיגים הרוחניים, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, זכר צדיק וקדוש לברכה, שהקדיש את כל חייו ללימוד התורה וקיום המצוות. הוא כיהן במשך שנים רבות כחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים של מדינת ישראל, ומעבר לכך, קהילות רבות בארץ ובעולם שאלו לדעתו ועצתו בכל נושא הלכתי סבוך שבו נזקקו להכרעה. פסיקתו הייתה בבחינת "המילה האחרונה".
במהלך תפקידיי הציבוריים השונים, ובמיוחד מאז שהתחלתי לכהן בתפקיד הרב הראשי לישראל, זכיתי להתקרב אליו וללמוד מהנהגותיו. הייתי רוצה בשורות אלו להתמקד באחת מתוך מעלותיו הרבות של הרב אלישיב, שהותירה עלי רושם כביר שלא ימחה מזיכרוני.
בפעם הראשונה בה הועלתה האפשרות שאפגש עם האפיפיור, היו לי לבטים אם להיענות לבקשה זו. מצד אחד, סברתי שיכולה להיות מכך תועלת רבה לאינטרסים של היהדות, ומאידך, היו מי שטענו באוזניי שהדבר יציג את הנצרות כדת השווה ליהדות, ובפרט לאור המשקעים ההיסטוריים עלול הדבר להביא ל"חילול השם". נטיית הלב שלי הייתה להסכים לקיום הפגישה, אולם רציתי לשאול לדעתו של הרב אלישיב.
כאשר הצגתי בפניו את הצדדים, שאל אותי הרב אלישיב כדרכו בצורה עניינית, מה מטרת הפגישה? סיפרתי לו שבכוונתי לבקש ממנו לקדם הצעה לפיה בכל הכנסיות יוקדש יום בשנה בו ידברו בשבחו של העם היהודי ויזכירו את התכונות החיוביות שלו. האמנתי כי לו תתקבל הצעתי יעזור הדבר לצמצם את גילויי האנטישמיות הקיימים בעולם. נענה הרב ואמר בתמיהה, אם כך, הרי זהו "קידוש השם", ומדוע לא לעשות זאת.
הפשטות שבה הסיר הרב את הספק, תוך התייחסות עניינית לגופו של דבר - מה הרווח ומה הנזק העלולים להיגרם ממנו, ללא התחשבות בשאלה "מה יאמרו על כך אחרים", וכן הפסיקה הברורה שלו לאור שיקולים אלה, הצביעו בפניי על דמותו כפוסק הלכה ללא חת, שהקווים המנחים שלו הם אך ורק העקרונות ההלכתיים.
הבטחתי לעצמי לאמץ גישה זו, לבחון כל עניין לגופו וללכת עם האמת הפנימית שלי גם היא לא תמיד פופולארית. כשאני סופג ביקורות לא פעם, אל מול עיניי ניצבת דמותו של הרב אלישיב שקנה את עוצמתו מההצמדות לאותה אמת.
קו זה עבר לאורך כל הוראותיו הציבוריות. לדוגמה, כאשר התייעצתי עמו על מועמדים שונים לדיינות, שחלקם היו חרדים וחלקם דתיים לאומיים, אף שלגורמים מסוימים הפריעה ההשתייכות שלהם לזרם זה אמר לי הרב בבהירות: "כשרוצים למנות דיין, עלינו לבדוק אם הוא יודע לפסוק כהלכה, אין אנו צריכים לבדוק לאיזה חוג הוא משתייך".
פוליטיקאים רבים באו לחדרו לשמוע ולהתייעץ, ואף להציג עמדה ולבקש תמיכה. הוא תמיד חקר ודרש, ולא קיבל את מה שאמרו לו כעובדה מוגמרת. כל באי ביתו ידעו, כי אם אדם מסוים נהג בחוסר יושר, וניסה להעלים ממנו מידע ולהטעות אותו, דלתו תהיה סגורה בפניו.
ברוח ימים אלו, ימי "בין המצרים", בהם אנו אבלים על בית המקדש שנחרב בגלל שנאת חינם, אני קורא לכל העם היהודי - בואו ונלמד משהו מתכונה זו, לבדוק כל נושא ביושרה עניינית, ללא שיקולים זרים. או אז, תתרבה בוודאי אהבה ואחווה בינינו, ונוכל לגשר על המחלוקות השונות בין חלקי העם.