בכיר המוסד שהבריח את ואנונו לארץ נדרס למוות

גיורא וייס-צחור ממייסדי "כידון", יחידת החוד של המוסד, ומי שעמד גם בראשה, מת אתמול (שני) בתאונת אופניים באזור השרון בגיל 70. וייס-צחור נפגע ממשאית בעת שרכב את רכיבת הבוקר היומית שלו על אופני השטח שלו וחצה את הכביש בין השדות שבין הקיבוצים עין החורש והמעפיל.

וייס נולד באחת ממדינות מערב אירופה ב-1941, וביקר בישראל לראשונה בגיל 17. בעקבות זאת, החליט להשתקע בה. כעבור שנה הוא עלה בגפו לארץ, שירת בחיל השריון, ועל אף מבטאו הזר הכבד וקשייו בעברית, סיים בהצלחה קורס קציני שריון. בהיותו במילואים, בעת מלחמת ששת הימים, נפגע קשה בקרב ליד שכם, ורופאיו לא העניקו לו סיכויים ממשיים לשרוד, בשל הפגיעות הקשות. עם זאת, הוא החלים מפצעיו, וקיבל את עיטור העוז מידי הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף יצחק רבין.

מאוחר יותר הוא התגייס לעבודה ביחידה מבצעית של שירות הביטחון הכללי. ב-1974, בעקבות כישלון המוסד בעיירה לילהאמר שבנורבגיה, אז חוסל מלצר מרוקאי בשם אחמד בושיקי בשל טעות בזיהוי, לאחר שנחשד כי הוא בכיר אש"ף עלי חסן סלאמה, הוקפאה במוסד מלאכת חיסולם של פעילי אש"ף ברחבי אירופה, במסגרתם נהרגו שישה פעילים, על פי פרסומים זרים. במוסד הוחלט בעקבות זאת להקים יחידה מיוחדת באגף המבצעים "קיסריה", שתתמחה במבצעים מיוחדים בעלי סיכון גבוה, הדורשים מיומנות מיוחדת. כך הוקמה יחידת "כידון", שלפי פרסומים זרים עוסקת במבצעי מודיעין מורכבים ובין השאר גם חיסולים ופעולות חבלה. וייס, שהחליף את שמו עוד קודם לכן לצחור, היה ממייסדי היחידה, והעובדה שנולד במדינה זרה וידע את שפתה על בוריה, סייעה לו לביסוס סיפורי הכיסוי שלו במבצעים החשאיים ביחידה.

לימים הוא התמנה לסגן מפקד "כידון", ואחר-כך גם למפקדה. את תפקיד זה מילא במשך שמונה שנים, יותר מכל אדם אחר בתולדות היחידה. בנו, רן צחור, במאי ומפיק בעבודתו, הינו רוכב אופניים חובב כמו אביו. הבוקר סיפר לוואלה! חדשות כי הכין סרט על אביו שבמסגרתו רואינו חבריו ליחידה ולדרך. אחד מהם, שבתי שביט, שפיקד על "קיסריה" ובהמשך גם כיהן כראש המוסד בשנות ה-90, אמר בסרט כי בתקופת פיקודו של וייס-צחור, היחידה פעלה "עם אפס תקלות". ב-1993 פרש וייס-צחור מהמוסד, אך המשיך לפעול בארגון במסגרת שירות מילואים. חבריו ליחידה סיפרו כי הוא נחשב בעיניהם ל"אגדה חיה", וגם לאחר פרישתו עם המשיכו להיוועץ בו, ולהיעזר בניסיונו. רן צחור הוסיף: "אבי היה כה צנוע, שסירב לספר אפילו לנו על מה שעשה, והתוודעתי למעט ממעשיו רק במסגרת הסרט הקצר שהכנתי". גיורא וייס-צחור דחה את ההצעה להכין סרט מקיף על חייו גם לאחר שהובטח לו שהסרט יישמר בכספת ולא יתפרסם.

בתקופת שירותו בכידון, הן כלוחם והן כסגן מפקד היחידה, ובעיקר כשהיה מפקדה, הוא השתתף בכל המבצעים המיוחדים שבהם הייתה היחידה מעורבת. לפי פרסומים זרים, מיוחסים למוסד חיסולים של נציג אש"ף בבריסל ב-1981, חיסול נציג אש"ף ברומא והתנקשות שלא צלחה במוחמד עודא (אבו דאוד), ממתכנני טבח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972. ניסיון ההתנקשות היה בוורשה, בירת פולין. בסוף שנות ה-80 יוחסו למוסד מבצעי התנקשות באנשי אש"ף בקפריסין, ופיגוע באוניה "ספינת השיבה" שהייתה אמורה להפליג לישראל ועליה פליטים פלסטינים מ-1948. מבצע אחר שאירע תחת פיקודו היה איתורו של טכנאי הכור הגרעיני בדימונה, מרדכי ואנונו, שמסר את סודות עבודתו לעיתון "סאנדיי טיימס". הוא אותר בלונדון, ולוחמת המוסד, שריל חנין בן-טוב ("סינדי"), פיתתה אותו להגיע עמה לרומא, ושם הוא סומם על ידי אנשי כידון, שהביאו אותו בספינה לישראל, בה הועמד לדין ונידון ל-18 שנות מאסר.

יצחק ויזל, המתגורר בסמיכות למשפחת צחור, סיפר כי "גיורא היה איש ענו וצנוע. שכן טוב, שקט מאוד, מכבד את הזולת ומעולם לא הפריע לאיש". ויזל סיפר עוד: "ידענו מרכילות שהוא בעל תפקיד ביטחוני בכיר, אך הוא מעולם לא דיבר על זה, או התרברב בזה. גם משפחתו צנועה ושקטה, מדי פעם ניסינו לגלות איפה הוא עובד, אך הוא תמיד התחמק באלגנטיות".

הלוויתו של צחור תתקיים הערב בשעה 19:00 בבית העלמין החדש בחדרה, עיר מגוריו. הוא הותיר אחריו אישה בשם עדה, וארבעה ילדים – שלושה בנים – רן, גל וחן, ובת אחת, הילה. בשל איסור הצנזורה, לא ניתן לפרסם את תמונתו של צחור, גם לאחר מותו.

בהכנת הידיעה השתתף שלומי גבאי