אני מודה: כאשר לקראת תום כהונת הכנסת הקודמת הועלה הרעיון לחוקק חוק שימנע חקירת ראש ממשלה והעמדתו לדין, הייתי מסויג מאוד מכך. זה היה חוק שנועד לאיש מסוים, אהוד אולמרט, וחוקים אישיים הם, כמעט תמיד, בלתי רצויים. חששתי גם ממצב הזוי שבו ראשות הממשלה תהפוך אטרקטיבית דווקא לחשודים למיניהם. בנוגע לשימוש בכנסת כבעיר מקלט - זה כבר קרה לנו.
אני מודה. לאחר הכרעת הדין במשפטו של אהוד אולמרט השתכנעתי שיהיה נכון לאמץ את החוק המכונה "החוק הצרפתי", אף שהוא קיים גם בכמה מדינות אחרות (לא ברוב הדמוקרטיות). זה חוק האומר כי מרגע שאדם נבחר לראשות הממשלה, קופאת ההתיישנות לגבי כל עבירה שהוא עלול להיחשד בה והיא מתחדשת רק לאחר שהוא מסיים את תפקידו, להוציא כמה עבירות (למשל, בגידה במולדת) שמהן לא יהיה חסין.
החוק הזה מאפשר לאיש החשוב ביותר במדינה לעסוק בנושאי המדינה ולא לבלות את זמנו, ובעיקר את מחשבותיו, בהתגוננות משפטית. מי שזוכר את ביל קלינטון מעיד בפני מצלמות העולם כולו על יחסיו עם מוניקה לוינסקי, במקום לטפל בבעיות הבוערות של העולם, יכול להזדהות עם חקיקתו של חוק חריג שכזה. כיוון שבישראל סיום תפקידו של ראש הממשלה מביא להתפטרות הממשלה כולה, ועשוי להביא לשינוי פוליטי דרמטי, יש הצדקה לכך שרק ראש הממשלה ייהנה מחסינות זמנית שכזאת.
כולם נהגו כמצופה מהם
באין חוק שכזה, עשו הגורמים השונים בתוך המערכת את מלאכתם נאמנה. לא שאי אפשר להעביר ביקורת על התביעה הכללית ועל מי שעומד בראשה. גם הוא עצמו נאלץ להתנצל על דברים שאמר על אולמרט. לא שאי אפשר לבוא בביקורת על הכרעת הדין (בעיקר בהתייחסות לנושא ועדת אשר לכללי התנהגות שרים ולמשמעות הפלילית של ההתנהגות בניגוד לכלליה), אבל בהיעדר "החוק הצרפתי" התנהגו כולם כמצופה מהם: המשטרה חקרה ומצאה שיש מקום להעמיד לדין, כי הרי יש "מבחן בוזגלו" וראש הממשלה אינו שונה מכל חשוד אחר. הפרקליטות בחנה את חומר הראיות והתרשמה כי יש מקום להעמיד לדין, כי הרי יש מבחן בוזגלו והשופטים שפטו ומצאו את ראש הממשלה לשעבר זכאי ברוב ההאשמות נגדו. אף אחד אינו חייב לאכול את הכובע, ועוד חסר שמישהו עכשיו יימנע מלהגיש כתבי אישום נגד בכירים רק מתוך חשש שאמנון דנקנר יתנפל עליו.
התחושה הלא נוחה, משום שהמערכת הפוליטית שלנו קפאה למשך תקופה ארוכה בגלל חשדות פליליים שנמצאו, ברובם, בלתי מבוססים, מוצדקת, מעבר לעוול שנגרם לחשוד עצמו. במקום לבוא בטענות לשחקנים, צריך לשנות את כללי המשחק, והשינוי הפשוט והמתבקש הוא חקיקה המעניקה לראש הממשלה חסינות זמנית אך מלאה.