הכלב מכרסם רהיטים ומציק בזמן האוכל? שיטות אילוף לבעיות נפוצות

בעלי כלבים מכירים בכך שהתנהגות הכלב הופכת לבעייתית בעיקר כשנחצה גבול כלשהו: הכלב אכל את הספה החדשה, עשה צרכים על המיטה של הילד, נשך אדם זר ברחוב וכו'.
מאחר וההכרה בכך שיש בעיה מגיעה בזמן בו בעלי הכלב מוצפים רגשית, הם כועסים על הכלב ועל עצמם ומרגישים חוסר אונים. הדרך להימנע ממצב כזה היא התמודדות מיידית עם ההתנהגות הבעייתית. שני מאלפי כלבים מפרטים את בעיות החינוך הנפוצות בקרב כלבים ודרכי הטיפול בהן.

קפיצה על אנשים, אומרת עינב צחובוי, מאלפת ראשית מ"אילוף בחיוך", מתרחשת בעיקר כשמגיעים הביתה. כשהכלב גדול, זה לא נעים ואף מכאיב, עלול ללכלך ולקרוע את הבגדים, ולהוות סכנה לילדים קטנים ולאנשים מבוגרים.

פתרון: ללמד את הכלב שברגע שנכנסים הביתה הוא מקבל את פנינו בישיבה.

אילוף: ללמד את הכלב לשבת בכניסה במרחק חצי מטר לפחות מהדלת, לצאת מהבית עם חטיפים ולסגור את הדלת. להיכנס ומיד להגיד לכלב "שב", להושיב אותו, לתת לו חטיף ולהגיד לו "כלב טוב". דאגו שיהיה עליכם תמיד חטיף כשאתם מגיעים הביתה, היכנסו והגידו לכלב "שב". אחרי מספר שבועות, הכלב מתרגל שברגע שמישהו נכנס הביתה הוא מחכה בישיבה, כי הוא מאוד רוצה לקבל את החטיף. אחרי כמה שבועות של תרגול אפשר להפסיק עם החטיף בכל יום. עם זאת יש לתת לו חטיף פעם בשבוע, ואחר כך פעם בחודש כדי לשמר את הפקודה.

מאלף הכלבים שוקי קדוש טוען כי הדרך לגמול כלב מקפיצות על אנשים היא דווקא קישור הקפיצה לחוויה לא נעימה.

אילוף: הכלב קופץ ומיד מתיזים ספריי אוויר או מים ישירות לפניו של הכלב עם גערת "לא!" (ספריי נתפש אצל הכלב כמשהו לא ברור, מצד אחד בעל נפח אך תוך רגע נעלם. אוויר דחוס הוא קר ומוסיף לחוסר הנעימות). במקום ספרי אפשר לזרוק מכסה של סיר על הרצפה או ליצור רעש חזק אחר בליווי "לא". חשוב לא לצחוק או להפוך את הסיטואציה לבדיחה, הכלב קורא אותנו מיד. לאחר כמה התנסויות לא נעימות עם אנשים קרובים ואנשים זרים, בנוסף לתגמול של ליטוף ויחס חם ואוהב כשהכלב לא קופץ, הוא ייגמל מהצורך לקפוץ.

עינב צחובוי מודעת לכך שזו בעיה מאוד נפוצה, המפריעה לרוב בעלי הכלבים, המרגישים נשלטים על ידי הכלבים.

פתרון: יש מגוון שיטות וגישות לבעיה זו, ולכל כלב מתאימה גישה אחרת. רצועות חנק לכלבים גדולים לא מומלצות באף מקרה. המומלצים הם רתמת הפה "האלטי", או רתמת הגב "איזי ווקר" שמחוברת לחזה הכלב ומונעת ממנו למשוך. בזמן שהולכים עם האביזרים האלה צ'פרו את הכלב בחטיפים כשהוא הולך יפה ואל תענישו אותו כשהוא עושה משהו רע.

מומלץ להיעזר במאלף לצורך שימוש באביזרים אלה, כי הם עלולים לגרום לכאב ולאי נוחות לכלב בשימוש לא נכון או לא מבוקר. אם האלטי מתהדק על הפה, הכלב לא יסכים לשים אותו בעתיד. בנוסף, קחו בחשבון כי לכלב לוקח שבוע-שבועיים להתרגל לאביזרים.

אילוף: בכל יציאה לטיול עם הכלב התחילו את ההליכה הנכונה כבר מפתח הבית, והקפידו עליה עד החזרה הביתה באמצעות צ'ופרים וחיזוקים חיוביים, למשל מילה טובה וליטוף בכל פעם כשהוא הולך רגוע ויפה ולא מושך.

יש כלבים שאוכלים זבל ואפילו צואת כלבים ברחוב (יש גזעים שנחשבים קצת יותר "שואבי אבק" מאחרים). לדברי עינב צחובוי, הדבר עלול לגרום להיפוך קיבה, שלשולים, הקאות וחנק.

פתרון: מה שעושים זה "לעבוד על הכלב" כדי שהכלב ילמד לכל אורך הטיול להתעלם מכל מה שעל הרצפה.

אילוף: לפני שיוצאים עם הכלב, מפזרים חתיכות בשר או צ'ופרים במסלול הרצוי. בזמן הטיול שמים לב לצ'ופרים, ובכל פעם שהכלב מתעלם ממנו, מחזקים אותו בחטיף שלוקחים מראש. אם הכלב מתכוון לקחת את הצ'ופר מהרצפה, אומרים "לא", מושכים טיפה ברצועה וחוזרים כמה צעדים לאחור. ממשיכים ללכת, ורק כשהכלב מגיע למצב שהוא מתעלם מהחטיף ברגע ששמע את המילה "לא", נותנים לו חטיף. כלב צריך ללמוד שהוא מקבל חטיף רק מהיד שלכם ולעולם לא מהרצפה.

אם כלב בן שנה ומעלה עושה צרכים בבית, ונשללה בעיה פיזיולוגית, מדובר בבעיית התנהגות והרגל לא נכון, ויש להתמודד איתה בייעוץ מקצועי. אם זה גור, לדברי המאלפת עינב צחובוי, יש כמה שיטות לגמלו.

הפתרון: קודם כל יש להבין כי אצל גור האיברים הפנימיים והשלפוחית עדיין מאוד רגישים והוא לא יכול להתאפק הרבה זמן. לכן יש לתרגל איתו איפוק, ואיפה מותר ואסור לעשות צרכים. מומלץ לצאת עם גור בן חודשיים עד חצי שנה כמה שיותר פעמים ביום, כדי שכמה שיותר פעמים יצליח לעשות צרכים בחוץ ולא בבית.

אילוף: הכי נפוצה היא שיטת העיתונים. מפזרים המון עיתונים בימים הראשונים בכל רחבי הבית, ונותנים לגור לבחור איפה הכי נוח לו לעשות. אחרי כמה ימים מזהים את האיזור המועדף עליו, ומשאירים עיתונים אך ורק בו. כעבור כמה שבועות, כשהכלב לומד לעשות על העיתון, מתחילים להזיז את העיתון לכיוון הדלת. אחרי הדלת לוקחים את העיתון למטה ונותנים לגור לעשות את צרכיו עליו. בהדרגה מוותרים על העיתון. בכל פעם שהכלב עושה בחוץ נותנים לו צ'ופר ואומרים לו "כלב טוב", גם כשהוא עושה על העיתון. מגיל חצי שנה אפשר לצאת עם הכלב שלוש פעמים ביום, וממשיכים לתת חיזוקים עד גמילה מלאה. אם הכלב עשה בבית, פשוט אמרו לו "לא" וקחו אותו מאותו מקום. אם תופסים אותו על חם, אומרים "לא", מרימים אותו מאותו אזור ולוקחים אותו החוצה. אפשר להוסיף את המילה "פיפי" בכל פעם שהכלב עושה בחוץ, כדי שיתרגל לפקודה.

שוקי קדוש מתייחס גם הוא לבעיית עשיית הצרכים בבית, ומדגיש כי כלב הוא חיה נקייה ולרוב לא יעשה את הצרכים במקום בו הוא רובץ. אם כך, למה כלבכם עושה את צרכיו בבית? התשובה היא כי אפשר. לדבריו, כלבים הם אופורטוניסטים. כלומר אם קיימת האפשרות לעשות את הצרכים בצד אחד של החדר וללכת לרבוץ בצד השני, למה לא?

פתרון: כדי לגמול את הכלב מעשיית צרכים בבית יש לצמצם את מרחב המחייה שלו, כך שאם יעשה את צרכיו באותו מקום, תיגרם לו חוסר נעימות, והוא יפסיק.

אילוף: יש להכין לכלב מקום המותאם לגודלו, ולא גדול יותר. לדברי שוקי קדוש, נוח, יעיל ובטיחותי לקנות כלוב הטסה ולהשתמש בו כמרחב של הכלב. חשוב שתפישת הכלב ובעליו את המתחם הסגור תהיה כאל פרס ולא כאל עונש, מקום בו הכלב מרגיש בטוח ונעים.
לאחר סידור המקום, בונים תוכנית יציאה לטיולים, כך שתחילה יוצאים עם הכלב מספר גדול ככל האפשר של פעמים. היציאה נעשית ישירות מהכלוב החוצה (בלי להסתובב בבית) לעשיית צרכים. ככל שההרגל הופך להיות חזק יותר, מחזירים את הכלב הביתה ומשחררים אותו בבית לזמנים קצובים, הולכים ועולים.

מדובר בכלבים הגרים בחצר והורסים את הגינה. אם כלבכם חופר מדי פעם בגינה ציבורית, אין בכך בעיה.

עינב צחובוי מפרטת שלוש שיטות אילוף שונות העונות על בעיה זו:
שיטת אילוף 1: טמנו קקי שהכלב עשה בבור שהכלב אוהב לחפור, וכסו. ברגע שהכלב יחפור וימצא את הקקי של עצמו, הוא לא ירצה לחפור שם יותר.
שיטת אילוף 2: תפסו את הכלב על חם. ברגע שיתחיל לחפור אמרו לו "לא" וקחו אותו משם.
שיטת אילוף 3: נפחו בלון, שימו אותו בתוך הבור, וכסו. כשהכלב יחפור, הבלון יתפוצץ ויבהיל אותו. זה עשוי להתרחיקו מאותו בור.

פתרון: לדברי עינב צחובוי, האילוף מתחיל מגיל צעיר. עדיף לא לתת שום דבר לכלב משולחן האוכל. אם כבר החלטתם לפנק את הכלב, שימו את הפינוק בצלחת רק אחרי שכולם סיימו לאכול, לא תוך כדי הארוחה.

אילוף: ברגע שהכלב בוכה, מתרומם לעבר השולחן או מציק, התעלמו ממנו, גם אם זה קשה. רק ברגע שהכלב ישנה כיוון ויעבור לעשות משהו אחר, אמרו לו "כלב טוב" ותנו לו חיזוק על כך שהוא לא מפריע. בסוף הארוחה, אחרי שהוא התנהג יפה, שימו לו צ'ופר בקערה. אם זה ממשיך, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע וללמד את הכלב ללכת למקום ולחכות עד שהארוחה מסתיימת.

המאלף שוקי קדוש אומר שכלבים צעירים ממש נהנים לכרסם את רגלי השולחן, הספה, נעליים וכו', אך הכרסום יכול להיפסק בצורה פשוטה.

פתרון: שימוש במתחם סגור/כלוב הטסה. אפשר גם "לעקוב" אחרי הכלב, לתפוס אותו על חם ולגעור בו - זה מתאים לבעלי כלבים שנרתעים מרעיון המתחם הסגור.

שיטת אילוף נוספת: קנו ספריי (לא רעיל!) נגד כרסום בחנות ציוד בעלי חיים (אפשר להשתמש גם בלק מרה ששמים לילדים על האצבעות כדי שלא יכססו ציפורניים). זכרו: לכלבים יש מעט מאוד חיישני טעם, כך שסחוג, טבסקו, ספריי, מרה או כל טעם אחר חסר משמעות בלי שנעש הקשר לחוויה לא נעימה.
מהי חוויה שתגרום להקשר לא נעים אך יהיה מלמד? כל בוקר קחו את הספריי ורססו פעמיים-שלוש לפיו של הכלב. אחרי הריסוס סגרו את פיו שניות מועטות עד שיראה מצוקה וחוסר נעימות (ניסיון להשתחרר ובכי). עזבו את הכלב וגשו לרסס את המקומות בהם הכלב כרסם. חוזרים על הטקס במשך כמה ימים ולאט לאט תראו שהכלב מזהה את הריח (ריח=טעם), מתרחק ונרתע.

לדברי שוקי קדוש, לנשכנות סיבות רבות ומגוונות: פחד, משחק, יצרים היסטוריים ועוד. קשה לאפיין את הטיפול בנשכנות באופן כללי, לכן הוא מתייחס לנשכנות של גורים וגם בוגרים שלא לימדו אותם אחרת. כלבים אלה נושכים פעמים רבות נשיכות קטנות ומציקות ולרוב גם כואבות - לגורים יש שיני חלב חדות כמו מחטים ולפעמים הם שייכים לגזע ענק והנשיכה עוצמתית. בדרך כלל הנשיכות מלוות בריצות בבית, התלהבות לא פרופורציונלית.

האילוף: בכל פעם שהגור נושך גורמים לו לחוויה של חוסר נעימות (ספרי אוויר, קופסאת רעש וכו') ברגע שהכלב מפסיק לנשוך, תגמלו אותו על ידי שליפת צעצוע נשיכה (כדור, כרית נשיכה, חתיכת סמרטוט וכו'). אם תקפידו על כך לאורך זמן, הכלב יבין שאין לגיטימציה לנשכנות של בני אדם אך יש לו שותף למשחק עם צעצוע.

בסיס חרדתי אצל כלבים גורם לאינסוף בעיות, כמו בריחה מזיקוקים, מרעמים או מרכב חולף; נשכנות של הכלב המגיב בנשיכת ילד שבא ללטף אותו או נלחץ מאדם מבוגר שנעזר במקל הליכה; נבחנות היסטרית של הכלב מהרגע שבעליו יוצא מהבית עד חזרתו.

פתרון: אין מרשם שיכלול את כל הטיפול בפחדים. עם זאת שוקי קדוש מעניק עצות לבעלי כלב שסובל מפחדים ספציפיים. ראשית יש לאתר את מושא הפחד ואז לחשוף את הכלב בהדרגה איטית לגירוי המפחיד ומלווה בהצלחות גם אם מלאכותיות.

אילוף של כלב שמפחד מרעשים חזקים: אם רוצים להיטיב עם איכות חיו של הכלב ושלנו, אין לחכות עד שיגיע יום העצמאות, והמסכן יהיה בהיסטריה. התחילו בהתמודדות עם הפחד בהקדם. ראשית, דאגו במשך כמה ימים לתת קצת פחות מכמות המזון הרגילה כדי שיהיה מאוד מאוד רעב. כשמרגישים שהכלב ממש רוצה לאכול, תנו לו מזון מהיד כתגמול במקומות בהם יש מעט רעש - אפשר להשמיע בווליום נמוך קולות פיצוצים. בכל פעם שהכלב עסוק במזון ומתעלם מהפיצוצים, תגמלו אותו. בהדרגה העלו את מינון הפיצוצים ואת הווליום והמשיכו לתגמל. כך, יום העצמאות ייתפס אצל הכלב כשעת הארוחה. מובן שאפשר לעשות את התהליך עם כל דבר שנתפש אצל הכלב כחיובי - כדור, ליטוף.