בשעות אלה ממש המחאה החברתית של קיץ 2012 משנה כיוון. מחאת הקיץ שעבר היתה מחאתו של מעמד הביניים, שחש כי הוא נושא על גבו נטל כבד. בקיץ הנוכחי המחאה הפכה להיות מנת חלקה של קבוצה קטנה בחברה הישראלית, חלשה מבחינה סוציו-אקונומית, שנקלעה לדרך ללא מוצא ולדעתה אין לה מה להפסיד.
במדינת ישראל נוצר תו תקן של פעיל חברתי: מקצוע חדש שמטרתו ללבות מחאה חברתית, להוציא אנשים לרחובות ולשסות את המוחים נגד השלטון הלגיטימי הנבחר. העיתוי הנבחר הוא תמיד הקיץ, שאז למוחים יש זמן פנוי. הפעילים החברתיים מעוניינים יותר במחאה מאשר במוחים עצמם, שהרי ארגון מחאה הוא המומחיות שלהם. עובדה היא שאותם פעילים חברתיים שהובילו את המחאה הקודמת הם מפעיליה של המחאה העכשווית.
איני מכיר אישית את הנהגת המחאה, אולם לא התרשמתי שברקורד שלה יש פעילות למען אותם רעבים ומיואשים שממלאים את שורות המחאה המתחדשת לאחר קריסתה של זו הקודמת.
המחאה של הקיץ שעבר, שזכתה ברוח גב אדירה של התקשורת - נכשלה. היא נכשלה כיוון שבמדינת ישראל חיים אנשים חכמים מאוד, שחיש מהר הבינו את האג'נדה הפוליטית של מנהיגי המחאה. כשהתברר כי מאחורי ההתכנסות העממית לכאורה עומדים פרופסורים בעלי השקפת עולם קומוניסטית, פעילים אנרכיסטים, כסף זר, תקשורת מניפולטיבית ופרחי פוליטיקאים, בסיס המחאה התפורר ונמוג; על הציבור בישראל אי אפשר לעבוד פעמיים.
מהפכנות במקרים רבים זקוקה לסמלים. סמלים שהם הדלק שמלהיט את היצרים, מעורר תחושה של סימפתיה ומנגן על מיתרים עדינים בתת-המודע הקולקטיבי של החברה. אנשים שמוכנים להסתער בידיים חשופות מול צבא, להתאבד אל מול פני האומה או להישרף לדעת היו מאז ומעולם משאת נפשם של מהפכנים. צדיקים שכאלה מלאכתם נעשית על ידי פיסות עור של אחרים.
משה סילמן היה אדם קשה יום. כבר שנים שהוא נאחז בציפורניו בחיים, עד שנמאס לו. מדובר בטרגדיה נוראה, בטוחני שצנעת הפרט שלו תופר והתקשורת תמסור לנו מידע רב על חייו ועל משפחתו. בישראל יש לא מעט אנשים שירדו מנכסיהם וזקוקים לעזרה, אך מכאן ועד ניסיון פומבי של אדם להצית את עצמו הדרך ארוכה.
עתה המהפכנים יאמצו אל לב מחאתם את תמונות הזוועה של משה סילמן הבוער. הדלק ששפך על עצמו יהיה במהירות דלק שלו נזקקים מהפכנים לצורך הפחת חיים במהפכה שלהם. זהו שימוש ציני באסונו של אדם שחייו מחמת בדידותו נמאסו עליו.
ראשי המחאה והתקשורת יעצימו את המעשה ההרואי לכאורה לצורכיהם. הם יציגו את ניסיון ההתאבדות כהישג מרשים של המהפכה. אני רק מקווה שאנשים אחרים, שאף מצבם שלהם קשה, לא יתפתו לשרת את המהפכה השקרית ולשים נפשם באדי הדלק שלהם.
חובה על רשויות המדינה לטפל באותם יחידים נואשים. אך חובה יותר גדולה מוטלת על המשפחה, על השכנים ועל החברים לזהות ולסייע לאנשים במצוקה. אם הפעילים החברתיים יעסקו פחות בפוליטיקה ויותר בפעילות חברתית יהיה אפשר למנוע את מעשי הייאוש והחידלון.