לפני שבוע סיימתי, בשעה טובה, את השנה השנייה בלימודיי לתעודת הוראה במכון "כרם" בירושלים. הלימודים כללו קורסים בחינוך, היסטוריה, אזרחות ופסיכולוגיה וכן קורסים במקרא, ספרות וקולנוע. התנסיתי בשלוש סדנאות מעשיות ואין ספור שיחות ודיונים. כל אלה נועדו להעניק לי כלים רבים ולעזור לי לגבש את דמותי כמורה. לפני כמה שבועות - ממש כשכבר יכולתי להריח את סוף שנת הלימודים, גיליתי שעל מנת לסיים את לימודיי, אצטרך לעבור קורס עזרה ראשונה וגם השתלמות בזהירות בדרכים. שתי הודעות מייל שנשלחו אליי בנושא בישרו לי כי מדובר ב"חלק מהחובות לקבלת תעודת הוראה", וכי הקורסים "מהווים תנאי לקבלת תעודת הוראה.
לרגע לא פקפקתי בחשיבותם של שני הנושאים וברלוונטיות של אלה עבור מורים לעתיד. על קורס עזרה ראשונה אין בכלל מה לדבר, הרי מאז שהוצאו האחיות מבתי הספר, מן הראוי שכל מורה יידע מה לעשות וכיצד לפעול במקרה חירום. גם נושא הזהירות בדרכים רלוונטי מאוד לחיי התלמידות והתלמידים - מספיק להקשיב למהדורות החדשות בימי ראשון בבוקר כדי לשמוע על כל תאונות הדרכים שבני הנוער מעורבים בהן.
אחד מכל שישה ילדים נפגע מינית
אין ספק - שני הקורסים היו מעשירים ומעניינים. אמנם הם לא הפכו אותי למומחית באותם תחומים אבל הם עזרו לי להיפתח כלפי מסרים חשובים ולשים לב לדגשים שנוטים להיעלם בבלגן הבית-ספרי היומיומי. מאז אותם קורסים, מצאתי את עצמי תוהה: איך נבחרים כל אותם נושאים שמורים ומורות חייבים לעבור בדרכם לתעודת ההוראה?; מי בוחר מה חשוב יותר ומה חשוב פחות?; מה ייכלל ומה יישאר מחוץ לחובות בהכשרת המורים?; הרגשתי בעיקר בחסרונן של סדנאות בנושא גילויי אלימות מינית, שאינן כלולות בתוכנית ההכשרה של המורים לעתיד.
כולנו מכירים את הנתונים - אחד מכל שישה ילדים בישראל נפגע מינית. במרבית הפניות למרכזי הסיוע מדובר בפגיעה מינית שהתרחשה לפני גיל 18. מדוע אין הכשרה למורים שתעזור להם לשוחח על התופעה ולזהות אותה במקרה הצורך? אם על פי הסטטיסטיקות בכל כיתה יש יותר מתלמיד אחד שעבר פגיעה מינית - או מכיר אחר שעבר, מדוע משרד החינוך לא הוציא הוראה לכלול סדנאות או השתלמויות בנושא? הרי מודעות ודיבור על תופעת האלימות המינית, שכוללת הטרדה מינית, מעשה מגונה, תקיפה מינית, אונס, אונס קבוצתי או גילוי עריות, הם צעדים ראשונים בדרך לחברה מודעת יותר לנגע האלימות המינית ונקייה ממנה.
כמתנדבת במרכז סיוע, הדברים שאני זוכרת בבירור הם התחושות שהיו לי אחרי כל מפגש הכשרה. נהגתי לצאת לרחוב ולהרגיש שאני רואה הכול אחרת, כאילו ניתנו לי משקפיים חדשים לראות את העולם. פתאום הרבה דברים שהסתתרו מתחת לפני השטח התגלו בפניי. נעשיתי רגישה לדברים שלא הייתי מודעת לקיומם - וזו בדיוק המטרה של ההכשרות המיועדות למורים לעתיד.
המורה נמצא בקשר יומי עם הילדים ובני הנוער, לעיתים אף יותר מהוריהם. הוא עשוי להיות זה שיזהה סימנים שיעידו על פגיעה שחווה אחד מתלמידיו במקרה של פגיעה מינית. המודעות לנושא יכולה להציל חיים. נכון, העיסוק בנושא לא פשוט, הוא דורש מאיתנו להתמודד עם עצמנו אבל חשוב לזכור שהמטרה אינה הפחדה, אלא העלאת מודעות שיכולה לחזק ולהעצים. אם נתעלם זה לא ייעלם, זה רק יחמיר וירחיב את מעגל ההשתקה שמחזק את התופעה וחוסם את הדרכים להתמודד עמה. באחרונה הונחה בכנסת הצעת חוק שמקדמות חברות הכנסת רחל אדטו וציפי חוטובלי.
על פי ההצעה, אנשי מקצוע מתחומי הבריאות, הרווחה והחינוך יחויבו לעבור הכשרה בנושא זיהוי מקרי התעללות בילדים ודרכים להתמודד עמה. מדובר בהצעה שנוצרה בזכות שיתוף פעולה עם איגוד מרכזי הסיוע, ואני מקווה שכבר בשנותיי הראשונות כמורה, אשמע על הטלת חובה חדשה לכלל המורות והמורים לעבור השתלמות בנושא אלימות מינית.
קווי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית: לנשים 1202 לגברים 1203
הכותבת היא מנהלת פיתוח משאבים באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מתנדבת במרכז סיוע ירושלים ןסטודנטית שנה שנייה לתעודת הוראה, מכון כרם, ירושלים.