כרוניקה של אלימות: התקפי זעם ושתייה

"אני בן 16 וכבר עם חוויות קשות כתוצאה מאלכוהול, ובגלל שאני עברתי את החוויות האלה על הגוף שלי, אני רוצה היום לקום ולצעוק חזק לכולם, לכל הנערים במיוחד, 'מספיק!'". נאה דרש אבל לא קיים. זמן קצר לאחר שהנער כתב מכתב זה, כחלק מפעילות שיקומית של משרד הרווחה שבה הוא השתתף, הוא ביצע בהשפעת אלכוהול את אחד ממעשי הזוועה הכי קשים בתקופה האחרונה, המתועדים רגע אחר רגע במצלמת אבטחה.

בסרטון נראה הנער כאשר הוא בועט ללא רחם בראשו של רושל אבדורחמנוב, גבר בן 68, בשכונת הארגזים בתל אביב, ופוצע אותו קשה מאוד. הוריו של הנער, שהוגש נגדו בשבוע שעבר כתב אישום חמור בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אמרו השבוע ל"ישראל השבוע": "זו לא קלישאה, אבל אם לנו זה קרה, בעוד היינו מודעים לבעיה וטיפלנו בה, באמצעות גורמי רווחה ועמותות לגמילה מאלכוהול, זה יכול לקרות לכל אחד".

אירוע התקיפה התרחש שבוע לאחר שהחל החופש הגדול. נ', תלמיד שהיה אמור לעלות לכיתה י"א, ועל פי הוריו, בדרך כלל יושב בביתו עם החבר'ה וצופה בטלוויזיה, יצא להיפגש עם חבר. נ', שסבל מבעיה של שתיית אלכוהול, הלך בכל זאת לבית בשכונת הארגזים ויחד עם חבר שתה שם לשוכרה. הוא לא שתה זמן רב ואמר לחברו שהוא יסתפק רק ב"שלוק קטן", אבל זה הגיע לארבע כוסות. ארבע כוסות יותר מדי.

בשתיים וחצי לפנות בוקר נ' יצא מהבית שבו הוא שתה וחשב לחזור לביתו. בדרך הוא ראה את אבדורחמנוב עומד ליד פח אשפה, מחפש בקבוקים. הוא ביקש ממנו סיגריה ובתגובה אבדורחמנוב ענה לו דבר מה. נ' אפילו לא הבין מה נאמר לו, וכאן, וללא סיבה נראית לעין, הוא התעצבן, איבד את השליטה על עצמו ואבדורחמנוב, שנבהל מהנער גדול המידות, ניסה לברוח עם השקית מלאת הבקבוקים שהיתה לו ביד. לרוע מזלו, הוא פגע בנ' וחתך את ידו. נ' החל לרוץ אחריו ודקר אותו פעמיים בגבו. אבדורחמנוב איבד את השליטה ונפל. מנקודה זאת כבר בלתי אפשרי להתייחס בסלחנות למעשיו של נ' ולפתור זאת כ"התקף זעם" או להתחשב בגילו הצעיר.

במצלמות האבטחה, ולאחר שכבר דקר אותו, אפשר לראות את נ' בועט ללא רחם בראשו של אבדורחמנוב. כאשר נ' התעשת, זה היה מאוחר מדי, הגרב שלו היה מגואל בדם, ורק אז הוא הבין כי עשה טעות. טעות שככל הנראה תשלח אותו למשך השנים הקרובות אל מאחורי סורג ובריח.

לפי עדות הנער, רק כשהוא ראה את כל הדם, הוא התעשת והזמין אמבולנס של מד"א, כדי שיעזרו לאבדורחמנוב. לאחר טיפול במקום, הוא הועבר לבית החולים איכילוב בתל אביב, שם הידרדר מצבו בתוך שעות והוא הובהל לניתוח בראשו. נכון לשבוע האחרון, הוא אמנם יצא מסכנת חיים, אבל הוא עדיין לא התעורר. נ' חזר לביתו והלך לישון, לא לפני שהשליך את הגרב המגואל בדמו של אבדורחמנוב.

לפני שבוע וחצי, לאחר ששיחזר את אירועי אותו הלילה, הוגש נגד נ' כתב אישום חמור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הסעיפים כוללים חבלה בכוונה מחמירה, גניבה ושיבוש הליכי משפט. אם יורשע, הוא צפוי לעונש מאסר ממושך.

נ' גדל בבית חם בתל אביב, הוריו בשנות ה?40 לחייהם. האב מנהל בחברת היי?טק ואילו האם עוסקת בריפוי הוליסטי ולאחרונה אף החלה בלימודי קבלה. משיחה עם זוג ההורים אפשר לראות שהם מודעים היטב לבעיות הכעס שמהן סובל בנם, עוד מגיל 11. כעת הם נחושים בדעתם לקבל עזרה נוספת. "בגיל 12-11 הרגשנו שיש לנ' בעיית התנהגות. הכנסנו את מחלקת הרווחה לעניין", מספר א', אביו, ומוסיף: "בהתחלה אפילו במחלקת הרווחה לא הבינו אותנו, אבל הם זרמו איתנו ואז החלטנו שהוא ילמד בפנימייה. לאחר מכן היו לו כמה הסתבכויות קטנות, גניבה, איומים, אבל לאחר שנתיים הוחלט שהוא יחזור לגור בבית".

ההסתבכויות האלה לא הדליקו אצלכם נורה אדומה?

"הוא התקבל לתוכנית 'מעטפת' (מטעם משרד הרווחה, שנועדה לטפל בבני נוער בסיכון גבוה תוך התערבות חינוכית סוציאלית, א"כ), והיה בפיקוח קבוע. פעם בשבוע הייתי עוזב את העבודה בשעה שתיים ומגיע לשבת עם כל אנשי המקצוע, העיקר לא להזניח ולהיות מעורבים בכל. הם עשו עבודה טובה ואפילו ראינו התקדמות מדהימה מצידו".

ההורים היו רגועים, הם הרגישו שמה שהם עושים עוזר לנ'. יש לו חברה, הוא אינו שותה אלכוהול ולאט לאט הכל מסתדר. "זה היה בסוף כיתה י'. הוא עלה לכיתה י"א. היתה לו חברה ורוב הזמן הם ישבו בבית וראו טלוויזיה", שיחזר האב את הימים שלפני האירוע. "הוא כמעט לא יצא, מקסימום הלך ללוות אותה לתחנת האוטובוס. לא חשבנו שהוא יכול ליפול".

אבל באותו הזמן שחלה לכאורה אצל הנער התקדמות מבחינה רגשית, הבינו הוריו שהוא החל גם לשתות אלכוהול ושקיימת אצלו בעיה חמורה מכפי שצפו. זה החל לפני שנה בערך, ההורים קיבלו טלפון להגיע לאסוף את בנם מתחנת המשטרה. נ' עוכב לחקירה, לאחר ששהה עם חברים בגינה ציבורית סמוך לביתו במרכז תל אביב והחל להשתולל כאשר שכן ביקש ממנו לעזוב את המקום בגין הרעש שהקים עם חבריו, ואף השליך לעברו בקבוק זכוכית.

הוריו של נ' נחרדו. הם כלל לא הבינו איך הוא הגיע לשתיית אלכוהול. אצלם בבית שתו כוסית יין פעם בכמה ימים וזה הכל. כאשר הגיעו לתחנת המשטרה, הם לא הכירו את בנם, הם לא האמינו שהשפעה של אלכוהול יכולה להיות כל כך הרסנית.

תתאר לי את ההרגשה שלכם.

"זמן קצר לאחר תחילת כיתה י"א נפרד נ' מהחברה שלו, החל לשתות אלכוהול, וכנראה זאת גם היתה הסיבה שהוא שתה באותו היום. כשקראו לי למשטרה, לא האמנתי שזה הבן שלי. זה מישהו שלא ראה אף אחד ממטר, הוא צרח והשתולל".

ההורים החליטו לא להתעלם מההידרדרות השנייה שחלה במצבו, ודיווחו על כך למשרד הרווחה. משם לקחו אותו לעמותה שמתמחה בטיפול בבני נוער שסובלים מבעיות אלכוהול וסמים. "הכנסנו אותו לעמותה לטיפול בבעיית האלכוהול וגם ביקשנו שיבדקו סמים, אבל לא מצאו אפילו שיירי סם", סיפרה האם והוסיפה: "כל שבוע הוא הגיע לבדיקה בעמותה וטופל שם ולא מצאו כלום בבדיקות. אפילו לא העלינו על הדעת שהוא יכול להישאב לשתיית אלכוהול, בייחוד כשהוא בטיפול". לתחושה החיובית התווספו התכנון לעבוד עם שף גדול במהלך החופש הגדול וכן בילוי עם האם במסגרת לימודיה.

ואז הגיע הלילה שבין שלישי לרביעי, שבוע לאחר תחילת החופש הגדול, השבוע ששינה את כל חייהם. מאותו הלילה הם כמעט לא ישנים.

"נ', שבדרך כלל ישב בבית, אמר לי שהוא יוצא לחבר. אמרתי לו 'תיזהר בחוץ', והא ענה לי 'אל תדאג, אתה לא סומך עלי?' באחת בלילה הוא דיבר עם אמו ואף שלח מסרון שבו כתב שהוא בדרך ואין מה לדאוג", משחזר האב. "שכבתי לישון ובבוקר כשקמתי, ראיתי שהדלת שלו סגורה. הבנתי שהוא ישן והלכתי לעבודה. כעבור שעה אשתי התקשרה אלי ואמרה לי ששוטרים דופקים בדלת. אמרתי לה להכניס אותם, והם אמרו שהיה איזה ריב ושהם לוקחים את הילד לחקירה במשטרה. אני חשבתי שזה משהו קטן, ריב בין נערים, ולא היה לי מושג לאיזו צרה הוא נכנס".

שוטרי משטרת השכונות במחוז ת"א שהגיעו לבית המשפחה, ביקשו גם מהאם להתלוות אליהם, כשאין לה עדיין מושג לשם מה היא נקראה לתחנה. "אחרי שבע שעות בערך הם אמרו לי 'כנסי פנימה, חבקי אותו, תגידי לו שלום, אבל אל תדברי איתו בכלל'", משחזרת האם, "נכנסתי לחדר והיה נראה לי שמשהו לא טוב קרה, חיבקתי אותו והלכתי, והשוטרים אמרו לנו שמחר הוא יגיע לבית המשפט".

האב חזר מהעבודה באותו הערב. "לא ידענו כלום, ובערב לא ראיתי חדשות. שיחקתי עם הילד הקטן ולמחרת, כשהתעוררנו, העורך דין התקשר אלי ואמר לי להביא חולצה כדי לכסות לנ' את הפנים, ושאל אותי אם עיתונאים התקשרו אלי. לא היה לי מושג מה קרה. מבחינתי, משהו קטן קרה, למה הם צריכים להתקשר אלי?"

מתי הבנת שקרה משהו חמור יותר?

"נכנסתי לאינטרנט ופתאום ראיתי ידיעה, 'שני בני 16 תקפו קשיש'. לידיעה היה מצורף סרטון והלב שלי התחיל לדפוק חזק מאוד, לחצתי play וראיתי נער רץ. עצרתי את הסרטון בנקודה הזאת ואחרי שתי שניות התחלתי לצעוק. אתה מרגיש כאילו העולם נגמר לך, כל הגוף שלי רעד. זה לא רק הבן שלך, זה גם הפחד שקרה למישהו זר משהו נורא. זאת לא קלישאה, אני באמת גם חושש לזולת".

האם, שעמדה באותו הזמן ליד המחשב, מוסיפה: "עצרנו את הסרט מהר מאוד. מאז זה לא יוצא לי מהראש. עד סוף החיים הסרטון הזה לא ייצא לי מהראש. אני חושבת שהערתי את כל הבניין בצעקות ובבכי. מה שקרה לבן אדם המסכן הזה הוא נורא; בן אדם שהיה חי מלאסוף בקבוקים. זו טראומה גדולה".
כעבור זמן מה הם הגיעו למפגש הבלתי נמנע עם התקשורת, שהמתינה להם בבית המשפט. "אני חזק מאוד נפשית. אין לי שום עבר פלילי. נקי לגמרי. אני אוהב להיות אנונימי, לא אוהב להיות בפרונט. זה משהו שגדול עלינו. אנחנו מגיעים לשם רועדים ונפגשים עם העורך דין, והוא אומר לי שכל התקשורת מחפשת אותנו".

מה עבר לך בראש באותם רגעים?

"רק אז הבנתי שכל החיים שלנו עומדים להשתנות. פתאום מכל הקומות התחילו לצאת אלינו עם פלאשים ועם מיקרופונים. התחלתי לבכות על הפצוע, שיכול להיות סבא של נ', ועל הילד. על הכל יחד. לא ידעתי איך להתמודד עם זה, ובשלב מסוים אשתי התעלפה".

בבית המשפט נכנסו ההורים לדיון, ובמהלכו קם נ' ואמר לשופטת בית משפט השלום בתל אביב, דניאלה שריזלי, שהוא מתחרט, שזה לא היה הוא, וברגע שהוא קלט מה הוא עושה לזקן, הוא עצר את עצמו והפסיק, עוד לפני שהזמין את האמבולנס. אבל ההתנצלות של נ' כבר לא עזרה לו. השופטת האריכה את מעצרו בחמישה ימים נוספים שלאחריהם, כאמור, הוגש נגדו כתב האישום החמור.

השבוע הוריו של נ' נפגשו עימו במעצר. הם לא משלים את עצמם שאפשר לצאת מזה בקלות, הם יודעים שהוא ישלם מחיר כבד על מה שעשה, אבל הם יודעים דבר נוסף, שהם עשו הכל כדי למנוע מדבר כזה לקרות.

א' מתאר את הרגשתו: "אתה שבור טוטאלית, סמרטוט. לא ישן, רק חושב שוב ושוב על העונש ועל הילד, ומשם על הפצוע וחוזר חלילה".

מה אתה חושב שיכולת לעשות כדי למנוע את האירוע?

"יש בי כעס נוראי ופחד עמוק. אתה מרגיש שיתוק ומצד שני חמלה, אני לא אומר 'איפה טעיתי' כי כל בעיה שהיתה - טיפלנו בה. פנינו לרווחה וביקשנו טיפול. יותר ממה שעשינו אי אפשר לעשות. אם אנחנו נפלנו ככה, כל אחד יכול".

האם אומרת כי מעתה היא תקדיש את זמנה למטרות הסברה נגד שתיית אלכוהול. "אני מאמינה שזה השיעור של החיים שלנו. בפגישה איתנו נ' כל הזמן חוזר ואומר 'זה לא הייתי אני, אלא השתייה'. מה שנותר לנו לעשות הוא לנסות לעודד אותו".