וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"לא נצא לקרב עם חיילים מתעללים"

אהרל'ה ויסברג

13.7.2012 / 6:02

לוחמי גדוד צבר של גבעתי תופסים קו בעזה, אך מלקקים את הפצעים ממעשי הזובור שנחשפו בחודשים האחרונים. חיילים הורשעו והודחו, והמג"ד מבטיח: "הצלחנו לשבור את קשר השתיקה"

חטיבת גבעתי חזרה לסיר הלחץ המבעבע של רצועת עזה. על הזירה החמה והתובענית, שגבתה בחודש שעבר את חייו של לוחם גולני סמ"ר נתנאל מושיאשוילי, ישלטו החיילים בכומתות הסגולות - ואיתם לוחמי גדוד צבר. זהו אותו הגדוד ששמו עלה בחודשים האחרונים לכותרות בנסיבות אחרות לגמרי: הזובור האלים בפלוגת החוד ובפלוגה המבצעית. עשרה מהלוחמים הוותיקים בצבר לא יצאו "לתפוס קו". העשרה - ובהם גם סגן מפקד הפלוגה המבצעית - שירתו בגדוד תקופה ארוכה. הם הודחו ונותרו מאחור, ריצו עונשי מאסר ונשללו מהם הזכויות השמורות ללוחם בצה"ל.

חלקם נותרו תחת השם המכובס "חיילי מנהלה", והם גורפים עלים, מפנים פסולת ומנקים את השירותים בבסיס; האחרים השתחררו לאחרונה ויצאו לאזרחות. "אני לא סומך עליהם ולא מוכן שהם יעמדו איתי בשורה אחת ביציאה לקרב", מבהיר מפקד גדוד צבר, סא"ל עידן כץ. "להיות חייל ומפקד זה לא רק להסתער, אלא גם לכבד את האנשים. הם פגעו בערך הרעות, ומקומם לא איתנו. מעשים כאלה עלולים אחר כך לסכן את חיי כולנו בשטח".

הלוחמים המודחים הורשעו בהתעללות קשה. הם קשרו את עיניהם של חיילים והלקו אותם במוטות עץ וברצועות גומי, קיללו אותם, השפילו אותם, בעטו בהם והצמידו דרגות לגופם באמצעות אקדח סיכות. בתחילה נענשו על ידי מפקד הגדוד ומפקד החטיבה, אולם לאחר מכן עבר הטיפול בפרשה למשטרה הצבאית החוקרת ולפרקליטות הצבאית. כל המעורבים נשלחו לכלא צבאי וניצלו מרישום פלילי הודות להסדר טיעון.

"אין כאן קרבות איגרוף"

בצה"ל יודעים כי תופעת הזובורים לא עומדת להיעלם בקרוב. "זאת לא הפעם הראשונה ולא הפעם האחרונה שזה קורה", הודה הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, כשהתייחס לפרשה. שני האירועים בגבעתי חשפו את חוסר האונים של המערכת נגד היחסים המורכבים הקרויים בז'רגון הצבאי "יחסי ותיקוּת?צעירוּת" - פגיעה של לוחמים ותיקים בחיילים חדשים שהגיעו ליחידה. לפעמים מדובר בטקסי חניכה חד?פעמיים, לפעמים זאת מסכת של עונשים. עכשיו, לראשונה מאז המקרה, מדברים מפקדי הגדוד והחיילים על מה שקרה.

גדוד צבר שהה בקו לחימה חורפי בגזרת החרמון כשהאירועים הקשים התרחשו. באחת השבתות, בשיחה עם קצינים, רמזו חיילים ממחלקת הבני"שים (בני ישיבות) בפלוגת החוד שדברים קורים מתחת לאפם של המפקדים. כשנושא ההתעללויות והזובורים עלה במקרה בשיחה, אמר אחד הלוחמים: "זה לא רחוק מאיתנו, ואל תתפלאו אם תגלו שדברים כאלה יכולים לקרות גם אצלנו". הוא וחבריו לא הסכימו לפרט, אבל הקצינים דחקו אותם לפינה עד שהם סיפרו. כעבור שבוע התברר שמקרה נוסף, חמור לא פחות, התרחש גם בפלוגה המבצעית.

על החיילים שנפלו קורבן להתעללות הופעל לחץ לספר. "אחד הקצינים ישב עם כל אחד מהם בנפרד וביקש שיכתבו בדיוק מה עבר עליהם", מספר לוחם בגדוד. "הוא הבטיח להם שאף אחד לא יפגע בהם. צריך להבין שהחיילים משלימים עם הזובורים ומקבלים את זה בצורה חברית. יחסי ותיקוּת?צעירוּת הם חלק מההוויי הצבאי, זה לא משהו אישי, השאלה היא איפה עובר הגבול". סא"ל כץ: "הם היו תחת לחץ חברתי מטורף, חששתי שיתנכלו להם ויקראו להם 'שטינקרים'. חייל שלא שיתף פעולה עם נושא הוותיקוּת והצעירוּת מצא את עצמו מנודה. אני רוצה להאמין שהיום זה כבר אחרת, שמנדים אותך אם אתה בכלל מדבר במונחים כאלה. אני שמח שלא קרה להם כלום ושהם מתפקדים היום כלוחמים מן השורה, בלי שום הבדל בינם לבין כל אחד אחר".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
"חייל שלא שיתף פעולה עם נושא הוותיקוּת והצעירוּת מצא את עצמו מנודה"/מערכת וואלה!, צילום מסך

בתוך ימים ספורים עמדו החיילים המתעללים למשפט אצל המג"ד והמח"ט, ונשלחו למחבוש. אלא שאז הועברה הפרשה לטיפול הפרקליטות הצבאית והודלפה לתקשורת. אחר כך התברר שהיה גם מי שדאג לתעד את המעשים, וסרטוני הזובור הופצו באינטרנט: נראים בהם נראים חיילים ותיקים מעמידים חייל צעיר שפניו מכוסות ל"משפט פז"ם", והוא אפילו לא מנסה להתגונן. הם הולמים בו, מגדפים אותו, ומאחור נשמעים צחקוקים. הטלפונים מהבית החלו לזרום.

"היינו תקועים באמצע שום מקום, בקושי הצלחנו למצוא מקומות עם קליטה בסלולרי ובעיקר לא היינו מעודכנים בכותרות", מספר סמל שלו רצון (21), לוחם בפלוגה המבצעית. "פתאום ההורים התקשרו, ואנחנו בכלל לא ידענו על מה המהומה. אבא שלי אמר שדיברו עלינו בחדשות, ושאל אם קרה לי משהו. אחר כך, ליתר ביטחון, הוא רצה לוודא שאני לא עשיתי לאחרים שום דבר". סמ"ר דדה לנקרי (21), רב הסמל הפלוגתי (רס"פ): "מרגע שהעסק התפוצץ אפילו לא ראינו את החיילים שהתעללו. אני לא כועס עליהם, הם שילמו על הטעות שעשו. אבל אתה מוצא את עצמך במגננה כשאנשים מבחוץ מדברים איתך. לפי מה שסיפרו, זה נשמע כאילו מתנהלים פה קרבות איגרוף על בסיס יום?יומי".

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

ביחידות אחרות מכנים אתכם גדוד "זבר"

"זה מתסכל שאנשים מתעסקים רק בדברים האלה, כי אנחנו לא נותנים לזה לגיטימציה. מדובר בכמה חבר'ה שסטו מהדרך, וטיפלו בהם. אנחנו יודעים טוב מאוד מה הגדוד שלנו שווה, אילו הישגים היו לו בלחימה ועם אילו משימות דורשים מאיתנו להתמודד".

רצון: "הסברתי להורים שלי שאלה היו מקרים נקודתיים. זה לא שכל חייל קם בבוקר ומייד חוטף מקל בראש. אבל קשה להעביר את המסר, כי התמונה שהצטיירה בכל הדיווחים היתה מאוד עגומה. וזה קשה, אני לא אכחיש. אתה עובד, משקיע, נלחם, החיילים שלנו מצטיינים בכל התחומים המבצעיים, ובסוף מדברים רק על הזובור".

האירועים שנחשפו, מתברר, לא היו חסרי תקדים. "מדובר במסורת", מספר לוחם ששירת בצבר. "היה מין תג מחיר. ככל שהתקדמת בסולם הפז"ם, הדרגות או הכבוד - ככה היית 'חוטף' יותר. חייל שקיבל פאוץ' עם סמל של הגדוד היה סופג רק כמה כאפות. בקבלת דרגה היה מתנהל טקס רציני יותר, ואם 'ניצנצת' ולא עשית את המוטל עליך, היית משלם מחיר אחר לחלוטין. בכל מקרה, משפט הפז"ם שהופיע בסרטונים לא ממש היה הראשון שנעשה אי פעם בגדוד".

גם סמ"ר (מיל') א', עוד חייל לשעבר מהגדוד, לא הופתע לשמוע על מה שהתרחש לאחרונה. כשהוא וחבריו הגיעו למחלקה כחיילים צעירים, הם למדו את התופעה על בשרם. "היה ברור שאנחנו הולכים 'לטחון צעירוּת' כמו בכל מקום אחר בצבא", הוא מספר. "השמירות הגרועות בשעות הלילה נפלו עלינו, הורשינו להיכנס לחדר האוכל רק אחרי שכל הוותיקים כבר ישבו לאכול".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
נדרשו לנקות את השירותים חמש פעמים ביום/מערכת וואלה!, צילום מסך

אלא שא' וחבריו התמרדו כשחשו כי הגבול נחצה. "נדרשנו לעשות דברים שאין בהם שום צורך, למשל לנקות את השירותים חמש פעמים ביום כשאנחנו לובשים אפוד ששוקל שבעה ק"ג. אנשים היו מותשים. הם הגיעו לשמירות בלילה ונרדמו, ואני לא רוצה לחשוב מה היה עלול לקרות. באיזשהו שלב פשוט סירבנו לעשות את הדברים האלה. "הרס"פ איים שנעמוד למשפט על סירוב פקודה, אבל לא נרתענו. היה ברור שאם זה יגיע למשפט ויעורבו גורמים חיצוניים, אף אחד לא ייגע בנו. מפקד הפלוגה עוד נתן גב לוותיקים, אבל הכל נפסק כשהמג"ד שמע על זה".

הייתם נתונים גם לאלימות?

"שמענו על זה, אבל לא חווינו בעצמנו. אולי התגובה החריפה שלנו גרמה לוותיקים לא להתעסק איתנו. אנחנו לא עשינו את זה לצעירים שבאו אחרינו".

א' מתאר אירוע נוסף, שהתרחש ב?2008. חיילים ותיקים אסרו על הצעירים להיכנס למועדון בבסיס, והצליחו להרגיז את מפקד המחלקה שלהם. המ"מ הודיע שיש ישיבה מחלקתית במועדון, ועל כולם להתייצב בפקודה. "החבר'ה הוותיקים התעצבנו, וזה הגיע לפיצוץ גדול. הם איימו לקחת את הדברים וללכת הביתה, גם במחיר של מאסר, אבל מהר מאוד הם נאלצו להתקפל". ט', שלחם בצבר לפני כעשור, התרגז מאוד כששמע על הזובור האחרון. "הדברים האלה הורסים את השם של היחידה, ולא נעים לשמוע את זה. בימים שלנו צעירים היו טוחנים מטבחים ושמירות, אבל לא יותר מזה. אני לא חלק מהחיים בגדוד כבר הרבה שנים, אבל ההוויי נשאר. אני שמח שהעיפו את החיילים האלה".

לאחר התפוצצות הפרשה, הנושא עלה בשיחות פנימיות רבות בין החיילים לבין עצמם. היו כאלה שחשבו כי מדובר בחלק בלתי נפרד מחיי השיגרה בצבא, ואחרים התנגדו לתופעה. "לא התעלמנו ולא טיאטאנו את זה מתחת לשטיח", אומרים לוחמים. קצין ששירת בגדוד אומר: "זה נושא שמעסיק לא מעט את החיילים ואת המפקדים. "הצעירים מסכימים לעבור את זה, מתוך מחשבה שגם הם יוכלו 'ליהנות' מהסיטואציה כשהם יהיו ותיקים. אבל יש הבדל בין איסור ישיבה על ספה ששמורה לוותיקים בלבד, לבין השפלות ומכות. צריך להיות גבול מאוד ברור".

"אסור שיהיה קשר שתיקה"

השאלה הנשאלת היא איך הגבול הברור הזה נפרץ בצורה כל כך בוטה. סמל אוריאל סולטן (22), חובש בפלוגה המבצעית, מנסה לתאר מה עבר על החיילים בחרמון: "התנאים היו קשים. 12 מטרים של שלג, בלי אפשרות לזוז, ומשעמם, כלום לא קורה. אנשים התחילו לטפס על הקירות ולהשתגע. זה הוציא מהם דברים לא טובים. אבל הרוב המכריע פשוט לא כאלה. המ"פ והסמ"פ לקחו את כולנו לשיחה, ועודדו אותנו לדבר על הנושאים האלה. הבהירו לנו שאסור שיהיה קשר שתיקה בדברים מהסוג הזה".

"היה קשר שתיקה, והצלחנו לשבור אותו", מתגאה סא"ל כץ, שאת דרכו הצבאית עבר בכלל בחיל האוויר. הוא התגייס ליחידת שלדג ושירת בה עד מינויו למפקד גדוד צבר. "גם אני בצעירותי סחבתי ציוד בשביל חיילים ותיקים, ולא ממש הבנתי למה. אי אפשר להגיד שאנחנו נקיים לחלוטין בגדוד, אבל אנחנו נמצאים היום במקום ערכי הרבה יותר משהיינו לפני זמן לא רב. התאכזבתי מהחיילים האלה באופן אישי. לא מדובר באנשים רעים, אבל הם הגיעו למקומות מאוד רעים, ומהרגע הראשון היה ברור לי שאנחנו גמרנו איתם. היום אין אצלנו דברים כאלה. כבר אין פה 'שופוני'".

ואיך הוותיקים מגיבים לזה?

"חלק מהם שבוזים, כי הם 'טחנו צעירוּת' וקיוו שזה ישתלם להם בעתיד ושהם בעצמם יזכו לפריבילגיות בהמשך השירות. הסברתי להם שאין בזה כבוד גדול. הם חונכים את הצעירים ומטפלים בהם במקצועיות. הם הבינו שהמכנה המשותף בין כל החיילים הוא אחר". חייל בגדוד מעיד: "מערכת היחסים בין הוותיקים לצעירים השתנתה לחלוטין. אז נכון שאת השמירות בשעות הפחות נוחות ימשיכו לתת לצעירים, אבל לאף אחד אין טענות על זה. כבר לא מטילים עליהם משימות שאין בהן שום צורך וכל מטרתן היא לסנג'ר אותם, וגם הוותיקים מבינים את המצב החדש".

"ההורים סירבו להאמין"

מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר לוי, התאכזב כשהמערכת הצבאית לא איפשרה לו להשלים את הטיפול בפרשה ולהעניש בעצמו את החיילים המתעללים. "אם אני רוצה להוביל את החיילים האלה לקרב, אני צריך לטפל גם במקרים כאלה. הייתי שמח לעסוק רק בדברים מקצועיים שקשורים ללחימה, אבל אני מבין שזה חלק מהחיים. "הכי נוח להתעלם מהדברים האלה, וגם הכי גרוע. כמעט כל החיילים שנעצרו - נשלפו מתוך מאסר שכבר הטילו עליהם המפקדים בגדוד ובחטיבה. שני האירועים אותרו וטופלו בחומרה עוד לפני שהעניין נחשף".

מאז גיוסו לצה"ל שירת לוי בגבעתי ושימש בה בשלל תפקידים. הוא פיקד על גדוד שקד, היה סגן מפקד החטיבה, ובתפקידו האחרון פיקד על החטיבה הצפונית של אוגדת חבל עזה. "אף אחד לא יוכל לעצור אותי על תמימות. הדברים האלה קיימים, הם קרו בעבר, ויקרו גם בעתיד. לכן זה מתסכל, ואפילו מכעיס במידה מסוימת. מתוך 4,500 חיילים בחטיבה, מדובר בסך הכל בעשרה עשבים שוטים. זה נשמע כמו קלישאה, אבל הם באמת עשבים שוטים, ואני יכול לומר בביטחון שהפרט אינו מעיד על הכלל. אצלנו זה קורה הרבה פחות מאשר במקומות אחרים. גם בקורס טיס נהגו לבצע זובורים, והם היו אלימים, אבל היום מסתפקים רק בשפיכת דליי מים - וזה מה שצריך להיות".

זה מה שטענו החיילים המתעללים - שמדובר בתופעה שחוצה את כל היחידות בצבא.

"ואם יתפסו אותך עובר ברמזור אדום, גם תגיד ש'כולם עושים את זה'? אני לא מוכן להשלים עם הטענה הזאת. לא, לא כולם עושים את זה. נכון שיחסי ותיקוּת?צעירוּת היו וגם יהיו, אבל זה לא תירוץ. לא בכל מקום זה מגיע לממדים כאלה. בסופו של דבר, החיילים הפוגעים הם אלה שהפסידו מכל המקרה הזה. הם קיבלו מה שמגיע להם, ואני מקווה מאוד שהמסר עבר".

שוחחת עם ההורים של החיילים הנפגעים?

"בוודאי. אני לא מתבייש לדבר איתם על זה. יש לי שלושה ילדים, ובתור הורה ברור לי כמה זה מלחיץ".

וכמה זה משפיע על ההתגייסות לגבעתי?

"אם חיילים היו מרגישים שמתעללים בהם, הם היו מצביעים ברגליים. היתה פגיעה בגאוות היחידה, ואני מניח שגם לחיילים לא היה נעים. אבל גבעתי הייתה ונותרה חטיבת החי"ר שמתגייסים הכי רוצים לשרת בה".

המג"ד כץ מספר שהשיחות עם ההורים לא היו פשוטות. "הרגשתי שאני אחראי לילדים שלהם, וגם השיחות עם ההורים של החיילים הפוגעים לא היו קלות. בהתחלה הם אמרו: 'מה פתאום, זה לא יכול להיות'. הם סירבו להאמין, ניסו לטעון ש'מחפשים' את הבנים שלהם ומפילים עליהם תיק. אני מבין אותם. גם אני לא הייתי רוצה לגלות דברים כאלה על הילדים שלי. הם הרי לא רעים מטבעם.

"יש כאן תסכול לצד סיפוק. מצד אחד אתה רותח מזעם כשדבר כזה קורה מתחת לרדאר שלך, ומצד שני אני שמח שהצלחנו להתיר את הפלונטר הזה. בחרנו להכניס ראש פנימה ולהרכיב את הפאזל הסבוך. החיילים יודעים עכשיו שיש להם עם מי לדבר ושהם יכולים לסמוך על המפקדים. אנחנו כבר לא בלחץ שבכל רגע עלול לקרות משהו, ואני חושב שבסופו של דבר, מה שקרה רק חיזק את הגדוד".

מה גורם לך לחשוב שזה לא יקרה שוב?

"אני מקווה שאני כבר יודע לזהות את הסימנים. יחסי ותיקוּת?צעירוּת הם לא דבר שאפשר להעלים, אבל יש קו אדום שאסור לעבור. אני לא מוכן שיתעמרו בשום חייל, יפגעו בכבודו ויקללו אותו, ושחיילים עוד יעשו את זה בזדון רק כי הם יכולים. זו תופעה של 'עבד כי ימלוך'". לוחמי העבר של הגדוד משוכנעים שהזובורים עוד יחזרו. "בחודשים הקרובים יהיה שקט, אבל לאט לאט ישתחררו כל החיילים שהיו מעורבים בפרשה או עדים לה, ואז יקום דור שגדל על מורשת הוותיקוּת וידאג לחדש את המסורת. זה מעגל שאי אפשר לשבור".

"גבעתי תהיה בין הכוחות שיובילו הלחימה"

גבעתי זכתה בצה"ל לכינוי "חטיבת עזה". היא זו שהתמחתה בגזרה הדרומית, כפי שחטיבת גולני קיבלה את האחריות ללחימה בגבול הצפון וכפי שהצנחנים והנח"ל פעלו ביהודה ושומרון. במסגרת הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השנייה, שבה הוקפצו כוחות לזירות שכלל לא הכירו, הוחלט בצה"ל שכל החטיבות יפעלו בכל הגזרות. זה כשנתיים שלוחמי גבעתי לא היו בעזה. הם פעלו בחברון, בצפון ובאימונים, ורוב החיילים המשרתים בחטיבה לומדים כעת בפעם הראשונה את הגיזרה שאמורה להיחשב למרחב המחיה הטבעי שלהם - אבל "גם היום ובעתיד, אם הצבא יידרש לצאת למבצע בעזה, חטיבת גבעתי תהיה בין הכוחות שיובילו את הלחימה", מבהיר המח"ט לוי.

בחודש שעבר ערך גדוד צבר תרגיל נרחב במדבר יהודה, והחטיבה כולה קיימה תמרון ענק בבקעת הירדן. התרחישים שעל פיהם פעלו הכוחות ואופי השטח שבו נעו הכינו אותם ללחימה ברצועה וגם בלבנון. "אנחנו בתקופה רגישה", מסביר לוי, "עזה לא שוקטת על שמריה, ובשטח מתנהלת כל הזמן פעילות עוינת נגד כוחותינו. אנחנו מוכנים לכל הסלמה שעלולה להתרחש. עלינו להיות ערוכים ליום שבו ניקרא למלחמה. על הזובור אף אחד כבר לא מדבר. האירועים האלה מאחורינו".
וחיילי החטיבה? הם רק רוצים לחזור לאלמוניותם. "אנחנו מקווים שלא תשמעו עלינו", הם אומרים. "הלחימה והמגע עם האויב הם חלק משגרת החיים בעזה, אבל מדברים על זה רק כשמשהו משתבש".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully