משפט אולמרט: וידוא הריגה למערכת המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים וידא אמש הריגה. בירייה אחת מכוונת, חיסל בית המשפט את שיירי היכולת והנכונות של הפרקליטות להתמודד עם הנגע הממאיר הקרוי שחיתות שלטונית. אין לי דבר וחצי דבר נגד אהוד אולמרט, נהפוך הוא - אולמרט היה ראש ממשלה מצוין, קר רוח, נחוש, מנהיג ומוביל, ואפילו מצטייר כאדם נעים הליכות. בית המשפט קבע שאין די ראיות להרשעתו בפרשת ראשונטורס והרשיע את שולה זקן, ששתקה עמו לאורך כל הדרך. בית המשפט קבע כי ראש ממשלתנו לא ידע דבר על התנהלותה של בעלת בריתו, על אף שכתב במו ידיו הערות לרייצ'ל ריסבי-רז, לשעבר מתאמת הנסיעות שלו. בית המשפט קבע כי שולה זקן שימשה כיד ימינו, המוציאה והמביאה בשערו, אשר על פיה יישק דבר.

אולם ראה זה פלא: בדיוק לפני שלושה שבועות קבע השופט חיים לי-רן כי יוטלו על אותה שולה זקן עבודות שירות בלבד, בגין הרשעתה בפרשת רשות המיסים, מכיוון שהיא "רק מזכירה". כך בדיוק. אם שני הרכבי בתי משפט אינם מסוגלים אפילו להגדיר את עיסוקה של הגברת זקן, כיצד אנו מצפים שיגיעו לחקר האמת? כיצד אנו מצפים לשיקול דעת משופטים?

משפט אולמרט: סיקור מיוחד בוואלה! חדשות

דוגמא לכך היא שהשופטת לשעבר בבית המשפט העליון דליה דורנר קבעה כי אחזקת רכוש גנוב, אחזקת מסמכים מסווגים באופן לא מוגן העלול לסכן חיי חיילי צה"ל, הונאת המדינה, בריחה לחו"ל עם המסמכים והפרת הסכם עם השב"כ - כל אלו אינן עבירות שבגינן ראוי כי מר בלאו, אביר הדמוקרטיה, יבלה מאחורי סורג ובריח. למעשה, דורנר טענה כי העבירה האמיתית שאין עליה כפרה, הינה חשיפתה והסגרתה של ענת קם לשלטונות.

במשך שעה התעלל תושב ירושלים באביו בן ה-81, היכה אותו במחבת, בעט בו, ניפץ אגרטל על ראשו - וגם שפך מלח, סוכר וקפה על פצעיו. הסיבה: האב ביקש להנמיך את המוזיקה הרועשת שהשמיע. בית המשפט שלח את התוקף לשנת מאסר. כן, יש לקרוא זאת שוב: שנת מאסר אחת בלבד.

מנגד, במקרה אחר נחפז השופט חיים לי-רן להטיל עונש מאסר חסר תקדים: 30 חודשי מאסר על שני שוטרים שהפקירו גנב רכב פלסטיני במחסום, שכתוצאה מכך מת מהתייבשות. אין ספק כי המעשה פסול וראוי לגינוי, אולם מעולם לא הטיל כבוד השופט עונש כה חמור על אף נאשם - גם לא על נהגים שנהגו במודע בשכרות, פגעו, הרגו ונמלטו. זהו אותו שופט הנוהג כל פעם "להעניש" את המשטרה על "מחדליה" באמצעות זיכוי נאשמים או הקלה משמעותית בעונשים. אך מה לנו כי נלין, מספיק לשמוע את תלונת עמיתתו השופטת תמר בר-אשר-צבן על התנהלותו.

פעם אחר פעם מפגינים חלק ניכר מהשופטים רפיסות, מורך רוח וחוסר יכולת בסיסית להשתמש בכלים שהחוק מעניק להם במטרה להילחם בנחישות חסרת פשרות בתופעות המכוערות המאיימות לפורר את המרקם השביר של החברה הישראלית. זיכוי אולמרט ממרבית הסעיפים איננו רעידת אדמה של הפרקליטות, אלא קריסתה של מערכת המשפט לתוך חור שחור. בבת אחת חזרנו במנהרת הזמן לשנות התשעים האפלות. "יש שופטים בירושלים", קבע בזמנו מנחם בגין, אולם היכן השפיטה?

הכותב הינו בכיר לשעבר במשרד הביטחון