אולי עדיף צבא מקצועי

בסכסוך הלוהט סביב ועדת פלסנר נשכחה חלופה אחת, שאולי כדאי לשקול גם אותה ברצינות. במקום לגייס את החרדים מגיל 23 בעלויות אדירות לצבא ובעצם לקופת המדינה, במקום לנהל צבא ענק של גיוס חובה שבו גדודים על גדודים של מזכירות שמכינות קפה ושל ג'ובניקים מסוגים שונים ומשונים, אולי כדאי להוסיף לדיון הציבורי את רעיון המעבר לצבא מקצועי.

נכון שבהצעה זו טמונה סכנה לא מבוטלת. ייתכן שהצבא ייאלץ להסתפק באוכלוסיות פחות איכותיות. ישראל נמצאת במצב ביטחוני קשה, בוודאי יותר מזה של ארה"ב ובריטניה למשל, ויש לנו צורך בצבא איכותי שיכול להגן על ביטחוננו.

אבל למרות המורכבות הרבה, לא נכון לבטל כלאחר יד את רעיון הצבא המקצועי. צבא כזה ישלם בוודאי לחיילים משכורת נאה ואמיתית מגיל 18. המדינה גם תהיה חייבת להעניק הטבות של ממש למי שיבחר לשרת - אולי דירה לכל חייל שישרת, נניח, חמש שנים? או לימודים אקדמיים עד תואר שני חינם? אבל גם בלי הטבות חריגות, אני מאמין שבסופו של יום הצבא יוכל ללמוד לגייס את כוח האדם הדרוש לו בדיוק, לפי צורכי הביטחון המורכבים של מדינת ישראל.

זו כמובן מחשבה מרחיקת לכת. היא עומדת במידה מסוימת בניגוד לאמונות יסוד שהשתרשו בחברה שלנו, אבל פירותיה רבים: יהיה קל יותר לשלב את החרדים בעבודה, ולמעשה גם חלקים נכבדים מהציבור החילוני. מדובר בסוגיה כלכלית קריטית לעתיד המדינה. המדינה תרוויח ידיים עובדות, ועם הזמן נטל ההוצאה הביטחונית יצטמצם. הצבא יהפוך ליעיל יותר בשל המהלך כי הוא יצטרך לממן את העלות האמיתית של כל חייל שהוא לוקח לשורותיו. חשוב להדגיש כי בתחילתו יהיה כרוך המהלך בעלויות גבוהות, ולכן חשוב לנהל אותו היטב.

אבל בואו נדבר רגע בכנות. מעבר לכל אלה שמשתמטים בציבור החילוני, גם בצבא עצמו יש שירות משמעותי ויש שירות פחות משמעותי. אני, לצערי הרב, שירתי שירות פחות משמעותי. אמנם סיימתי שירות מלא בדרגת סמ"ר, אבל להגיד שאני לא מתחרט על שלוש שנים כאפסנאי ביחידה עורפית? היום, לו יכולתי, הייתי מתאמץ להגיע לתפקיד יותר משמעותי. אבל זה דיון תיאורטי בלבד, וכל מי ששירת בצה"ל יודע שיש המון ג'ובניקים שמפטרלים בלילות בבסיסים, והחשש הגדול ביותר שלהם הוא שהשליח של הפיצה לא יקפוץ מעל הגדר... שלא לדבר על הזינוק האדיר ב"תחלואה" של בני ה-18, תופעה צה"לית ידועה. מייד אחרי שהם מתגייסים, פתאום הצעירים שרצים אחרי בחורות בחוף הים מדווחים על כאבי גב קשים במיוחד, האלרגיות פורחות אצלם והתיק הרפואי שלהם מתמלא בעדויות "מצמררות".

יש היגיון ב"החלפת הדיסקט" לציבור בעניין האתוס של גיוס החובה. ברור שהמחיר לחברה גדול, ויש כאן סוגיה ערכית של שירות לחברה ולתועלת הציבור. אבל, זו בדיוק הסוגיה; שירות בכפייה לכלל הוא לא בהכרח הדבר היעיל ביותר, ואפשר לנתב את רוב הצעירים להתנדבות משמעותית לא פחות בתפקידים אחרים בקהילה. התנדבות אמיתית ללא שכר, שאינה חייבת להיות תחומה בזמן.

בכל מקרה, התמורות ממעבר לצבא מקצועי, בדומה לזה של ארה"ב למשל, אינן מעטות, והגיע הזמן לבחון ברצינות את החלופה הזאת, שלא צצה ועולה כאלטרנטיבה במהלך הדיון הסוער הזה. במדינה שבה הצבא יהיה מקצועי, האזרחים יוכלו תמיד להתנדב לפעילות ערכית של שירות לקהילה בדרכים אחרות. אולי כחלק מהמהלך הזה, אם אי פעם יקרום עור וגידים, יהא על המדינה אף לעודד שירות אזרחי בצורת התנדבות טהורה. בלי עידודים, תמיכות ושאר גזירות תקציביות.

עידוד הציבור להתנדב לבתי החולים, למשטרה, למכבי האש, למערכת החינוך וכדומה יסתמך על רצונם הטוב של הצעירים. פעילויות שכאשר יבוצעו בהתנדבות טהורה, תהיה בהן תרומה גדולה לקהילה.