כלבתי בת ה-13 במצב טוב, אך מקיאה פעם בחודש/חודשיים. הלילה היא פרכסה מתוך השינה, ניסתה לקום אך החליקה. היא רעדה, הזיזה עיניה ללא הפסקה והתנשפה. זה נמשך כשעה, והמצב משתפר. אקח אותה בבוקר לווטרינר, אך ברצוני לדעת איך לפעול בעתיד ואם זה עלול לעלות בחייה.
תשובה: התנהגות הכלבה נמשכה יחסית זמן ארוך לאפשרות של אפילפסיה. יש סיכוי שמדובר בבעיית לב או בעיית כבד או סוכרת או מחלה אחרת מטבולית. הדבר הנכון יהיה לקחת אותה בהקדם האפשרי לבדיקות מקיפות כולל בדיקות דם שתן וצילומי חזה. יתכן והיא נכנסה להיפוקסיה, כלומר חוסר חמצן הנובע מבעיה בחלל החזה כמו למשל בעיית ריאות או לב. נשמע כי בהחלט עלול להיווצר מצב של סכנת חיים. גש לאבחון בהקדם האפשרי.
קיימת גם אפשרות של הפרעה במערכת העצבים או משהו שלוחץ או מפריע לתפקוד הנורמלי של המוח. בגיל זה גידולים בהחלט יכולים סיבה אפשרית. גידול מוח עלול להביא לתופעות מהסוג הזה. ניתן לאתר את מיקום הבעיה במערכת העצבים על ידי בדיקה עצבית הכוללת בדיקת רפלקסים של עצבים קרניאליים, כלומר עצב הראייה, עצב השמיעה ועוד. בהמשך בדיקת CT של המוח ועמוד השדרה תיתן סקירה טובה יותר.
יש לי פקינז בן שנתיים. הווטרינר המליץ לסרסו אך אני מתלבטת. החסרונות: ניתוח בהרדמה מלאה, הכלב יאבד את אופיו השובב והשמנה. יתרונות: הוא לא יטפס על אורחים, לא יבקש לצאת החוצה המון פעמים ביום ויריח כלבות מיוחמות. הכלב בבית או בחצר מגודרת, ואין סיכוי שיברח ויי
תשובה: היתרונות שציינת הם בהחלט חלק מהרשימה אך יש עוד כמה סיבות חשובות, והעיקרית לא הוזכרה: שני שליש מהכלבים שאינם מסורסים סובלים בהמשך חייהם מבעיות בריאות הכוללות: דלקות בדרכי השתן, אבנים, הגדלת פרוסטטה (בלוטת הערמונית), חסימת שתן ודימום. הבעיות הללו מאוד נפוצות, ועלולות להביא את הכלב למצבים מסובכים מבחינה רפואית ולסכן את חייו.
הסירוס הינו פעולה פשוטה שתעניק יתרונות חשובים: מניעת שוטטות, מניעת ריח גוף שעלול להוביל את הכלב למצב בו כלב אחר יתקוף אותו, עשיית פיפי בבית ותוקפנות.
ההשמנה שציינת לא תתרחש במידה ותקפידו על מזון מתאים ואיכותי ולא תפנקו את הכלב במזון ביתי. פקינז שמקבל אוכל בצלחת שלו אחרי שהבעלים אוכלים, יודע את מקומו בהיררכיה של הלהקה ולא חושב שהוא מנהיג הלהקה. אישית נתקלתי לצערי במקרים רבים של כלבי פקינז שסבלו קשות בעקבות העובדה שלא סורסו. יש לזכור שהעובדה שהכלב פחוס גורמת לבעיות פרוסטטה בקלות רבה יותר בגלל האופי הצר של פתח האגן של הגזע.
יש לציין כי לסרס בגיל מבוגר, או בכלל להכניס לניתוח כלב פחוס אף מבוגר קשה יותר, ולכן עדיף לבצע זאת בגיל צעיר ככל האפשר.
יש לי פינצ'רית ננסית בת עשר. כשאני יוצאת איתה לטיול, יש לה שיעול, כמו כחכוך מעצבן. ממה זה נובע?
תשובה: השיעול או הכחכוח בזמן טיול עלול להיות תוצאה של לחץ של הקולר על הצוואר. לגזע זה, ובכלל לגזעים זעירים, יש נטייה לרגישות ללחץ באיזור הצוואר, המוביל ללחץ על קנה הנשימה. יש לכלבים אלו נטייה לקנה נשימה פחוס שהוא הסיבה לכחכוח ורגישות.
במקרים מסוימים מספיק לעבור לשימוש ברתמה במקום בקולר על מנת למנוע את הלחץ במשיכה של הרצועה. במקרה שהכלבה מושכת חזק ברצועה אפשר לשקול שימוש ברתמה של ג'נטל לידר שמיועדת למנוע משיכות.
אם אין שיפור, רצוי להביא את הכלבה לצילומי חזה ולבדוק מה הסיבה. אפשרויות אחרות סבירות הן: שעלת המכלאות, מחלה בה יש לכלב רצון כאילו להקיא משהו ש"תקוע" לו בגרון, מחלה נפוצה בעונה הזו; בעיית לב; בעיית ריאות; דלקת קנה הנשימה על רקע אלרגי (ALLERGIC BRONCHITIS). לכל אחת מהתופעות יש טיפול טוב, אך יש תחילה לאבחן נכון את הבעיה.
הכלב שלי בן 11. הוא כנראה עיקם משהו. הוא לא יכול לסובב את הראש או לקום. מה לעשות עד שאקח אותו לווטרינר?
תשובה: נשמע כי הכלב סובל מבעיה בעמוד השדרה הצווארי. רצוי לקחת אותו בהקדם האפשרי לווטרינר, ובינתיים לתת לו את המזון והשתייה על גבי מדרגה או הגבהה כדי שיקל עליו לאכול ולשתות. אפשר לנסות קומפרסים חמים על האיזור הכאוב.
כמה זמן בממוצע חיים כלבים וחתולים?
תשובה: גיל של כלבים מאוד משתנה בהתאם לגזע הכלב. כלבים מגזעים זעירים וקטנים יכולים להאריך ימים עד 18 שנים ואף למעלה מכך. כלבים מגזעים בינונים לרוב מגיעים לגיל נע בין 12-15 שנים. גזעי ענק מגיעים לגיל 7-10. הגיל אליו יגיע הכלב כמובן תלוי בתזונה, המצב הבריאותי ופעילות גופנית של הכלב.
חתולים בהחלט עשויים להאריך ימים. חתול החי בתנאים טובים, מחוסן, בריא ופעיל עשוי להגיע אף לגיל שעובר את 20! במיוחד חתולים שאינם גזעיים.
צילומים: ShutterStock