פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      רמון: למה שאחרים ינצלו את הפראיירים?

      חיים רמון הוא אחד הפוליטיקאים הכי פיקחים והכי ציניים בסביבה, והוא מבין כבר שנים רבות את התופעה הפוליטית הבאה: מבין אלה בציבור הטורחים להצביע בבחירות (לא הרבה יותר ממחצית הרשאים לעשות זאת), יש המצביעים לימין או לשמאל מתוך שכנוע עצמי עמוק, מתוך מסורת של הצבעה רבת שנים או מתוך שילוב של שניהם. ויש כאלה שאינם מחויבים למפלגה מסוימת והם "ענייניים": הם לא כל כך מאמינים בפלשתינים, אבל היו רוצים שלום אם זה לא כרוך בוויתור על הכותל; הם אינם רוצים שהממשלה תהיה בעלים של חברות עסקיות, אבל נבהלים מן המצב שבו פחות מ-20 משפחות עשירות שולטות בכלכלה; הם לא שונאי דתיים, אבל אינם רוצים שהדתיים יחטטו להם בצלחת.

      לאנשים אלה נועדו כל מפלגות האמצע הישראליות שנולדו מאז קיבלה המפלגה הדמוקרטית לשלום (ד"ש) 15 מנדטים ב-1977. המאפיין את כולן: הבטחה להתנהג באופן ענייני, ללא כבלים מלאכותיים של אידאולוגיות, ורצון ללכת עם ולהרגיש בלי: להיות מפלגה בלתי מפלגתית, להביא אל הכנסת אנשים "אמיתיים", שלא חיו כל חייהם במטבחים הפוליטיים, שלא "התקלקלו". כל מפלגה כזו מצליחה להתקיים קדנציה אחת, ובמקרים נדירים שתיים, אבל כמעט תמיד נולדת בת דמותה לאחר שזו נעלמת מן הזירה, כי 30-20 מנדטים אינם מוכנים לוותר על הסיכוי לאמצע ענייני, וכשמפלגתם מתאדה, אין להם שום בעיה להפנות את תקוותם למפלגת האמצע החלולה הבאה.

      מחפש פטנט חדש

      רמון עצמו אינו איש האמצע. הוא יונה מדינית, ואף שהוא ספקן באשר לסיכוי להגיע להסדר עם שכנינו, הוא מבין את חיוניות הגבול לישראל, ויסכים גם להסכם שלום מרחיק לכת, גם להסדרי ביניים וגם למהלכים חד-צדדיים מורכבים. בתחום החברתי הוא חשף את תפיסת העולם שלו הן כמי שהוביל את חוק הבריאות הממלכתי והן כיו"ר ההסתדרות (החדשה). אבל כיוון שהוא ציני, וכיוון שהוא יודע לקרוא את המפה הפוליטית, הוא מסוגל לייצר מהלכים פוליטיים בעייתיים, למשל הקמת קדימה, גם אם הוא עצמו לא היה מעלה על דעתו להצביע למין קדימה שכזו לו היה נוהג על פי אמונותיו.

      רמון צודק כשהוא אומר שיש עשרות מנדטים פנויים להובלה. הוא גם מבין שדמויות כמו זו של יאיר לפיד הן דמויות חולפות בשמי הפוליטיקה הישראלית: כוכב לרגע, או לקדנציה אחת, שכוכבים אחרים עשויים להשכיח אותו בקלות, ולכן הוא מחפש פטנט חדש שיוכל לשנות - שוב - את פניה של הפוליטיקה הישראלית.

      הגיעה העת להבין: יש מצביעים של אמצע ויהיו כאלה בעתיד, אבל אין מדיניות של אמצע כי המציאות דורשת הכרעות, והאמצע הוא תמיד גם וגם. כיוון שאין בחיים גם וגם, ממילא האמצע הוא אשליה. רמון מבין את זה טוב מאחרים, אך הוא רוצה לנצל את האשליה הזו. הסיסמה האמיתית שלו היא "למה שאחרים ינצלו את הפראיירים?"