"אנחנו הולכים המון לגינה הציבורית", אומר עומר, בן 16, מאזור השרון. "זה תמיד נראה כמו עשרות חבר'ה, אבל בעצם זה ערבוב של חבורות קטנות יותר. כל אחד תורם את החלק שלו למחיר של הבקבוק או מביא בקבוק מהבית. מעבירים מאחד לשני. הרבה פעמים סתם תופסים מישהו ברחוב שנראה בן יותר מ?18 ומבקשים ממנו לקנות לנו וודקה. יש לנו כסף, מדמי כיס או שההורים נותנים לנו בשביל לאכול פיצה. "יש מי שעולה על המתקנים ומתיישב שם לתצפת שלא מגיעה משטרה. לפעמים הוא מניאק ולא יגיד אם מגיעה ניידת, אבל אם רואים אותו בורח מהר, זה אומר שכולנו צריכים להיעלם. אנחנו לא עושים משהו מיוחד - צוחקים, שותים, מורידים ראש נרגילה"
"הקטע הוא שתמיד יש איזה שכן שהורס לנו, שצועק שנהיה בשקט. לפעמים אנחנו מתווכחים ומקללים, לפעמים לא, תלוי במצב הרוח. בסך הכל זה לא נעים שצועקים עלינו. למה השכנים מצפים, שנשב כולנו בבית אחד? זה מוגזם. אין לנו ממש הרבה אופציות בעיר. משעמם פה, זה לא תל אביב. אין לנו איפה להיות, אז אנחנו יושבים בגינות. כאילו שאתם לא ישבתם בגינות כשהייתם בגילנו, כל נער או נערה עשו את זה. ההורים שלי ישבו על הברזלים עם גזוז, ואנחנו יושבים בגינה עם וודקה. חלק מהחבר'ה מחזיקים סכינים, לא יודע מאיפה השיגו אותם. כל ההורים האלה שאומרים 'לא, הילד שלי ילד טוב, הוא סתם משחק עם החברים' - כדאי שיבדקו אותו טוב טוב בכיסים, הרבה ילדים שותים או שיש להם סכינים. זה יותר להגנה עצמית, כי היום אתה לא יודע מה יכול לקרות סביבך. אז חוזרים הביתה לפנות בוקר, כשההורים כבר ישנים, והם לא רואים בכלל שאתה שיכור. בבוקר זה כבר אחרת".
לא שמעתם על הסכנות שבאלכוהול? על השניים שטבעו בים?
"אה, שמעתי על זה משהו. נו, באמת. אנחנו לא דפוקים, לא נלך לים עם אלכוהול. טוב, אולי בעצם כן, אבל אז נבקש ממישהו שישמור עלינו. הוא יהיה מסכן, בטח תהיה לו עבודה קשה. נראה לי שלא כיף להיכנס לים בלילה, יש בזה משהו מגניב אבל גם נורא מפחיד. יש משהו כיפי בלאבד את הראש. די, כל הזמן היינו בלימודים, חרשנו למבחנים, אז מגיע לנו לעשות קצת כיף ולנטרל את המוח. כמה אפשר ללמוד היסטוריה. צריך לעשות היסטוריה".
בשתייה?
"כן, גם בשתייה. לפעמים אנחנו עושים תחרויות מי מצליח לשתות יותר בזמן מוגבל. אין איזה פרס או משהו, אבל ככה יודעים להעריך את זה ששתה יותר. אחר כך הוא מנהל את כל התחרויות, וזה די מצחיק, כי הוא לרוב שיכור ולא ממש יודע מה קורה סביבו".
ואיך חוזרים הביתה?
"לאט. מאוד לאט".
המונולוג הזה של עומר (כל שמות הנערים והנערות המרואיינים בכתבה בדויים) יכול להיות גם של הילדים שלך. או של האחיינים שלך. או של הילדים של השכנים. כל אחד מהחבר'ה הצעירים שמסתובבים לך מתחת לבית. הסוד הגדול של בני הנוער שמכלים את זמנם בשתיית אלכוהול או במשחקים אלימים התגלה כבר מזמן, ונראה שהוא הולך ומתפשט. בשבוע שעבר מתו יבגני בסקביץ' (19) ולארה סטרוטינסקי (16) אחרי ששתו אלכוהול בחוף הים והחליטו להיכנס לרחצה לילית. מעט לפני כן נפטר נער בן 17 מחוות הנוער הציוני בירושלים, אחרי שערך תחרות שתייה עם חבריו. בתחילת השבוע פונה ילד בן 11 לבית החולים עם חבלה בראשו, כנראה לאחר ששתה אלכוהול בבית הכנסת. בסוף השבוע שעבר היכו צעירים שיכורים מבית שאן שוטר במסיבה, וקטין דקר והיכה גבר בן 68 בתל אביב ופצע אותו קשה.
החבורות האלה צצות הרבה יותר בימי החופשה: עשרות נערים ונערות, נחילים של צעירים שרק חיכו שהחום יישבר ויהיה לאן ללכת עם החבר'ה. זה קורה בדרך כלל אחרי שעות שבהן התכתבו בפייסבוק וקבעו מי מביא מה - אחד את הנרגילה, אחר את הוודקה, ועדיף אבסולוט. הם אפילו לא חושבים לערבב אותה עם מיץ. "למה לטרוח, כל הקטע זה להרגיש שאתה שותה", הם מסבירים. הם משועממים, נשבר להם מהמחשב, אז יושבים יחד ומדברים על המבחנים שהיו ועל המורים ועל חברויות חדשות, או סתם מקללים אחד את השני. צועקים, שותים, מעשנים, "ובבוקר לוקחים כדור כדי להעביר את כאב הראש".
הם לא רואים בכך שום דבר רע. "עושים קצת בלאגן, זה כיף", אמרו כמה מהם. על התוצאות שעלולות להיגרם משתיית אלכוהול בגיל צעיר הם לא חושבים. "די, נו, צוחקים עלי בחבר'ה שכבר אין לי כבד", אומר אחד מהם. "בקטנה, מתישהו זה יעבור".
"אבא שתה כשהייתי קטנה"
יעל החלה לשתות כשהייתה בת 13. בילקוט לחטיבת הביניים היא לקחה וודקה בתוך בקבוק מים, ועד מהרה גם הידרדרה לסמים. ברזומה שלה: גניבת טלפונים ניידים מתלמידים בחטיבת הביניים, היעדרויות תכופות מהלימודים ושקרים להורים. היא שהתה שנה במרכז גמילה סגור והיום היא "נקייה".
"המשטרה עצרה אותה והצילה את חייה", מודים הוריה של יעל, שחיו זמן רב בהכחשה. את בתם המשפט הזה לא מרשים. "מי שם על המשטרה?" היא אומרת בבוז. "אני כבר חודשיים בלי כלום, וניתקתי קשר מהרבה חברים, כי קשה להיות איתם ולא ליפול חזרה לדברים האלה. אני נערה 'נורמלית' מבית טוב, אבל את יודעת איזה לחץ יש בתוך הקבוצה? מי רוצה שיגידו עליו שהוא לא 'זורם'? גם באלכוהול, גם בסמים, וגם במין, אפילו עם מבוגרים".
"אלכוהול הוא מצרך חובה בכל טיול שנתי - ושלא יסבנו אף אחד", מוסיפה יעל, שלאחרונה מלאו לה 17. "זה לא השתייה או הסם שמעניינים אותנו, אלא לעשות משהו אסור. אולי אם יעשו סיירת תלמידים זה יעזור, כי מי מקשיב להורים בגיל הזה. אף אחד לא לוקח אותם ברצינות".
אז מה ההורים יכולים לעשות?
"ההורים צריכים להפסיק לשאול 'איפה היית?' ולהאשים אחד את השני. רובם גם ככה לא שמים לב מה קורה להם מתחת לאף. מגיל קטן ראיתי את אבא שלי שותה בירות, יין, וודקה, כל מה שרק נפל לו לידיים. לראות שורה של בקבוקים ריקים על הרצפה במטבח או בכניסה לבית זה לא מחזה נדיר. וזה משפיע. אבל חשוב להבין שהאלכוהול הוא לא הבעיה, האלכוהול הוא התוצאה. הבעיה האמיתית היא שהמבוגרים לא מבינים את בני הנוער".
הגופים האמונים על אכיפת החוק במדינה מנסים להילחם בתופעה, אבל בינתיים נותרים חסרי אונים. על רקע דקירתו למוות של גדי ויכמן ז"ל, האיש ששילם בחייו רק בגלל שביקש מבני נוער לא להרעיש, אסרה עיריית באר שבע על שתייה במקומות ציבוריים בין תשע בערב לשש בבוקר. עיריית הרצליה הגבילה את מכירת האלכוהול בפיצוציות לשעות האור בלבד.
המוקדים העירוניים עובדים שעות נוספות, סיירות ההורים מטיילות בין הגינות הציבוריות, וביום ראשון השבוע - מעט אחרי סיום גמר אליפות אירופה בכדורגל - ניידות פיטרלו בין הגינות בכפר סבא. רק שאת חבורת הנערים שישבה בגינה ליד המרכז המסחרי לא היה סיכוי לראות. עמוק בפנים, על הקרוסלה, ישבו חמישה נערים, מוסתרים היטב. מדי פעם היה אפשר לראות ניצוץ של סיגריה בחושך. השיחות נסבו על המבחן במתמטיקה, המורה שקראה להורים, הבחורה שאחד מהם יצא איתה אתמול. כשחבר נוסף הגיע עם תיק, הם לקחו לו אותו. "הופה, תביא את השלל", אמרו ונעלמו בתוך שניות לתוך החושך.
ניצב בדימוס משה מזרחי, שכיהן בעבר כראש אגף החקירות במשטרת ישראל, מותח ביקורת על מערכת החינוך. "מתהדרים בזה שיש מערך הסברה בכל בתי הספר, אבל אני בספק אם זה מה שקורה בשטח. זה מאוחר מדי להגיע לנערים האלה בכיתה י'. הם שותים כבר בכיתה ז', ואפילו מוקדם יותר. האלכוהול הפך להיות חלק מהתרבות של בני הנוער".
ד"ר רמי יקה, חוקר בכיר באוניברסיטה העברית בנושא התמכרות לסמים, סבור כי "האלכוהול הוא סם הרסני כמו סמים אחרים, רק קצת יותר איטי מהרואין ומקוקאין, זה הכל. לאורך זמן, התוצאה ההרסנית של כולם היא אותה תוצאה. היום שותים אלכוהול במסיבות בר מצווה ובת מצווה. זה לא נשמע הגיוני, אבל מה שבעבר היה מדע בדיוני - נהפך כבר למציאות".
דורית מכפר סבא גילתה רק לפני חודש שבנה, תלמיד מצטיין בכיתה ט', מעשן בקביעות. שוחחנו איתה השבוע בשעת צהריים מאוחרת. הנער, שחזר מבילוי בגינה בעיר בארבע לפנות בוקר, עדיין ישן. "מי היה מאמין? הבן שלי מעשן, ואני לא יודעת? הייתי בהלם מוחלט. ביקשתי ממנו מייד שיפסיק, אבל הוא רק ענה: 'אמא, את רוצה שאני אשקר לך?' בסוף סיכמנו שהוא יוכל לעשן סיגריה אחת בשבוע. היתה בבית מלחמת עולם יום?יומית, שנמשכה חודש. השבוע ראיתי בפייסבוק צילום של כל החבר'ה, כולם עם אלכוהול, ורק הוא עם כוס מיץ ביד. אני מאמינה לו ומאמינה בו, אבל הם יושבים שם עד שתיים או שלוש לפנות בוקר, וכל אחד מעודד את השני, אז לכי תדעי מה יהיה".
ילדים מספרים שההורים שלהם נאיביים.
"אני מודה שאני לא מודעת ב?100 אחוז לכל מה שהוא עושה. כשאני שואלת אותו למה הם שותים ומעשנים, אין לו תשובה חכמה. אמרתי לו שאבוא לגן בעצמי ואבדוק בעיניים אם הוא שותה או לא, אז הוא השיב: 'אוי ואבוי לך אם את עושה לי את זה. אני לא אסלח לך בחיים. מה את רוצה, שאני אצא ילד מניאק? מלשן? יהרגו אותי'".
אז איך מתמודדים?
"המורה אמרה לי: 'אותי מעניין מה קורה בין כותלי בית הספר, ואצלנו שתייה וסיגריות זה טאבו. מה שקורה מעבר - זה לא באחריות שלנו'. הייתי חסרת אונים. גם היועצת טענה שאין לה פתרונות. הדבר היחיד שהם עושים זה להביא להרצאות נרקומנים שנגמלו".
מ', אמה של נערה שניסתה להתאבד, מספרת: "למזלי, הילדה שלי מדברת איתי לפעמים ומשתפת. היא יצאה לבלות במקומות שלא היתה צריכה להיות בהם, וגם הרגישה שהיא לא רוצה להיות בהם. היא הפכה לאדם עצבני וחסר סבלנות, עד שהתפרקה. החלטתי שאני חייבת להציל אותה. אני עדיין לא מאמינה שזה קרה. אני בוכה כל היום. הבת שלי מספרת לי על עשרות ילדים שזייפו את תעודות הזהות שלהם כדי לרכוש אלכוהול. מביאים למישהו 20 שקל, והוא נותן להם תעודה מזויפת עם תאריך לידה חדש. זו תופעה שגוברת ותופסת תאוצה. אני לא חוקרת את זה, לא שואלת שאלות, ובגלל זה הבת שלי והחברים שלה גם מרגישים נוח איתי - אבל למען השם, מישהו חייב לעשות עם זה משהו".
"אני אישית לא כל כך אוהב לשתות אלכוהול, זה עושה לי ממש רע. אחרי שלושה שוטים של וודקה אני כבר מסטול לגמרי", אומר מיקי מגוש דן. גובהו יותר מ?1.70 מטרים, פניו מכוסות זקנקן, והוא רק בן 16. "הייתי אפילו בבר, הכניסו אותי בלי לבדוק בכלל. אולי כי אני נראה גדול. אז שתיתי בירה מגעילה ואיזה שוט של וודקה וזהו, כי זה לא עושה לי טוב".
לדבריו, דווקא לחברים שלו יש סיבולת שתייה גבוהה. "חברים שלי מהשכבה נפגשים בכיכר בעיר, וגומרים כל אחד חצי בקבוק אבסולוט. הם מבקשים מאנשים אחרים שיקנו להם. בחנויות שכונתיות שלא נמצאות במרכז העיר מוכרים להם אפילו בלי שיצטרכו לבקש ממישהו אחר, לאף אחד שם לא באמת אכפת, כי אתה לא מהשכונה והמוכר לא מכיר אותך. אפילו לא מבקשים תעודת זהות".
ולא מזמינים משטרה? לא מעירים?
"משטרה? נו, באמת. פה זה תל אביב, כל הסיפורים שיש ניידות בכל מקום זה סתם. אני מסתובב מלא בעיר ולא ממש רואה ניידות. אולי יש להם דברים אחרים להתעסק איתם. זה כיף, זה מגניב, וגם הבנות שותות. אחרי האלכוהול יש לפעמים גם סקס, וכשזה במקום ציבורי, זה הכי מגניב, למצוא איזה שיח ולהתחבא. הבנות בדרך כלל יוצאות לברים. יש מקומות שמעלימים עין ומכניסים אותן בלי לשאול יותר מדי שאלות, כי הן נראות גדולות כאלו, מאופרות והכל. לפעמים הן גם הולכות עם חבר'ה גדולים יותר".
"אני לא שותה בגנים ציבוריים", מצהירה מירי, בת 16. "עיזבו, אין סיבה לשבת בגינה וסתם לשתות. השכנים מעיפים אותנו אחרי רגע, באים ומבקשים שקט, גם סיירות הורים מגיעות. לא כיף לשבת ולדבר כשבכל שנייה אומרים לך ללכת. אני חושבת שבפעם האחרונה שהיינו בגינה כזאת, חברה שלי שתתה כל כך הרבה שהיא איבדה את ההכרה. ככה סתם, על הספסל. היא לא מתה מזה או משהו, אבל זה היה קצת מפחיד. לא ידענו מה לעשות, ומישהו התקשר להורים שלה, שזה כבר היה אסון, כי הם ממש כעסו על כולנו.
"מישהו מהשכבה שלי אמר שהוא עייף, ונעלם. חשבנו שהוא הלך הביתה. בבוקר הוא סיפר לנו שהיה כל כך מסטול שהוא נרדם על איזה ספסל וקם בבוקר כשאיזה כלב ריחרח אותו. להורים שלו הוא סיפר שנרדם אצל חבר. אז אני לא אגיד לך שהפסקנו לשתות בגלל זה, אבל לוקחים דברים יותר בפרופורציה. היתרון שלי ושל חברות שלי זה שיש לנו חברים בצבא. אז כשהם חוזרים הביתה, בדרך כלל בסופי שבוע, אנחנו פשוט הולכות לפאבים או למסיבות בתל אביב ובהרצליה. בחיים לא בדקו לי תעודת זהות, אולי כי אנחנו באות עם הגדולים. לבנות כאילו 'מחליקים'".
מירי היא נערה יפה, חטובה, שערה ארוך, והיא פוגשת אותנו לבושה בג'ינס קצר ובגופייה. עם מעט איפור ולבוש נכון, כל אחד יוכל לטעות ולחשוב שהיא כבר מעבר לגיל 18. "תראו, אני לא שותה הרבה. כוס יין בפאב, שוטים של וודקה במסיבות. לרוב הבנים מזמינים, אבל לי יש כסף כי גם עבדתי בזמן הלימודים. זה כיף, את מקבלת סוטול כזה של ראש טוב, יכולה להרגיש קצת שחרור מכל המבחנים. זה נובע גם משעמום, כי בתכלס, מה כבר יש לנו לעשות. אני מסיימת בייביסיטר ב?12 בלילה, החבר'ה אוספים אותי, ורק אז מתחיל הלילה. אם אני לא צריכה לקום בבוקר אז ממש לא אכפת לי. זה הזמן שלי ליהנות".
שלומית בת ה?17 מספרת על חברה ששתתה יותר מדי במסיבה והתעלפה. "היינו צריכים לחפש לה מונית ולקחת אותה הביתה, בלאגנים", היא צוחקת במבוכה. "היא היתה כל כך שיכורה והתחילה להקיא המון, לא יכולנו להביא אותה להורים שלה. אז היא חזרה לישון אצלי, והמשיכה להקיא איזה שעתיים, ואז נרדמה. בבוקר היא הרגישה ממש לא טוב ואני הייתי צריכה ללכת לעבודה, אז חברה אחרת נשארה איתה. מאותו יום היא לא שותה יותר".
ויש עוד דרך להשיג אלכוהול. מחוץ לחלק מהמועדונים עומדים אנשים ומוכרים משקאות חריפים בכוסות. "אנחנו לא תמיד יודעים מה בדיוק יש בפנים", מסבירה שלומית, "אבל זה משתלם לכולם. הם יודעים שלא ימכרו לנו אלכוהול בתוך המועדון, אז מנצלים את זה כדי לעשות עוד רווחים. גם לנו זה שווה, כי זה יוצא יותר זול. זה מצחיק - אפילו ליד בית הספר יש קיוסק שמוכר סיגריות ואלכוהול. ליד תיכון, זה לא מוזר?".
למה אתם שותים?
"נראה לי שסתם בקטע של כיף, והמון בשביל פוזה. חצי מהשכבה, בעצם שלושת?רבעי, בכלל לא אוהבים לשתות, אבל עושים את זה בשביל התחושה והפוזה, ואחר כך מתלהבים שהקיאו כל המסיבה. יש המון שאומרים שהם לא יכולים ללכת למסיבה בלי אלכוהול. אני אישית לא שותה ולא מבינה את זה, ולפעמים זה קצת מציק שאני צריכה לשמור על כולם, כאילו אני 'המבוגר האחראי'. אני רואה איך החברים שלי מאבדים את עצמם בשנייה, ולי זה לא מתאים. הם פתאום מדברים שטויות, עושים דברים מגעילים, לא שולטים בעצמם".
נ', חייל מאזור המרכז, חוגג בקרוב 21. רק לפני כמה שנים היה חלק מחבורות הנערים שיושבים בגנים הציבוריים ושותים. היום הוא מסתכל עליהם אחרת. בסלידה, קצת בדאגה. "אני והחבר'ה היינו הולכים לים במקום לבית הספר וקובעים להיפגש בערב בגינה מתחת לבית. שותים, מעשנים נרגילה, ככה כמעט כל יום בקיץ. יושבים מעשר בערב עד אחת, שתיים, לפעמים גם חמש בבוקר. בחורף היינו יושבים אצל אחד החברים בבית. לפעמים אפילו ההורים שלו היו יושבים איתנו, מרימים איתנו כוסית, כי כאילו בגיל 17 זה לא נורא לשתות קצת. הם לא ידעו באמת כמה אנחנו שותים.
"היום אני רואה את הילדים האלה שותים בגנים, כשאני בא הביתה מהצבא. בתור חייל, אני רואה מה זה עושה להם ולא מבין איך אני בעצמי הייתי ככה. שכנים שלי, בני 13-12, 'אוכלים' סיגריות, שותים בירה ישר מהבקבוק. פעם הלכתי למועדון וראיתי קרוב משפחה שלי, אולי בן 15, שנכנס עם חברים, לא יודע איך, שתה מלא, ופשוט התעלף שם על הכיסאות. לאף אחד לא היה אכפת, אולי לא שמו לב. תפסתי אותו בידיים והוצאתי אותו משם, לקחתי אותו הביתה. בבוקר הוא לא זכר כלום".
נ' טוען כי לו רק היה יכול להחזיר את הגלגל אחורה, היה מוותר על תענוג השתייה. "המכות, הבלאגנים, מי צריך את זה. אני לא רחוק מהדור הזה, אבל הם יותר ברברים. יותר גרועים משאנחנו היינו. אפילו לי לא היה אומץ לשתות בגיל 12, ובטח לא לעשן ליד ההורים שלי. היום עושים את זה בלי בעיות. ההורים אומרים שזה לא בריא ולא כדאי, אבל בינינו, מה הם כבר יכולים לעשות? אומרים לילד לא להיפגש עם החבר'ה האלה, והוא אומר 'בסדר' ועושה מה שהוא רוצה. "הילדים גם מקללים את ההורים. בחופשות ובסופי שבוע הם יושבים מחוץ לבית, שותים ומעשנים, ואחרי כמה שעות אני רואה אותם מעולפים על הספסל, מקיאים ברחוב, הולכים מכות. סתם ככה. אין, הדור הזה זבל".
ולא ניסית להגיד להם משהו? אפילו לא כשהם מרעישים מתחת לבית?
"מה פתאום, למה לי. אתן לא יודעות מה החוק החדש אומר? איפה שיש ילדים שעושים רעש, אל תתעסק איתם. אתן יכולות להגיד לי שזה לא נכון? בשביל מה להסתבך? אתה לא יכול לדעת מה הם מסוגלים לעשות, בייחוד כשהם בחבורות כאלה. עדיף להישאר רגוע, לסתום את הפה ולתת להם להעביר את הקיץ".
שון לייקוב, יועץ חינוכי העובד עם נוער בסיכון, מסייר בלילות עם מתנדבים מניידות הידידות של על"ם (עמותה לנוער במצבי סיכון), שמחלקים לבני נוער בגינות שתייה קלה ונשנושים במקום אלכוהול. הצעירים בגינת לוינסקי בדרום תל אביב מקבלים אותם בברכה. "לכו תראו מה קורה בלוד החדשה בלילות חמישי", אומר אחד מהם. "יש שם אלכוהול ואלימות, ממש כמו בשיקגו. פה אין כלום, משחקים שש?בש. סוף סוף יש עניין ותעסוקה. אחרת, מי חושב עלינו".
אליחי, חייל בן 19, מגיע במדים עם חברתו כדי להגיד שלום למתנדבים שהכיר בעצמו כנער. "כשהתגייסתי לצבא הייתי בהלם מוחלט. רק אז הבנתי שיש עולם שלם מחוץ לשכונה. פעם הייתי בדיוק כמו הילדים האבודים פה, הברק שיש לי עכשיו בעיניים לא היה קיים. את הברק הזה קיבלתי מהחבר'ה של על"ם שבאים לתת אהבה, רק כי אכפת להם ממך".
"גם בטיולים שנתיים אנחנו שותים, ברור"
אהוד אחיאל פתח פינה חמה לנוער ברעננה. יש בה מקלט פתוח וגדול עם נישות ישיבה, חדר הקלטות עם כלים מוסיקליים, ספרים ונגיעות אמנותיות בכל פינה, הכל פרי ידיהם של הנערים עצמם. אחת הצעירות שהגיעו למרתף באה אחרי שחברתה נאנסה במסיבת טראנס. "היא היתה שיכורה, מחוקה, לא ידעתי למי להתקשר. הרמתי טלפון למרתף ואמרתי לו שיבוא לקחת אותנו. והוא בא". אחיאל: "זה לא נדיר שבחורה צעירה מתקשרת ואומרת לי בהיסטריה לבוא לקחת את החברה שלה, ששוכבת בחדר המדרגות של איזה בניין. כבר ראיתי הרבה דברים עם הנוער הזה. יש לחץ חברתי מטורף. מעט מאוד בני נוער יפתחו את הפייסבוק ביום שישי, כדי שהאחרים לא יראו שהם בבית ולא הוזמנו לאיזו מסיבה. נערות בנות 14 מתביישות להגיד שהן בתולות, ובעצם זו הבושה שלנו כחברה. רשויות הרווחה חייבות להתעורר, לראות מה קורה מסביב".
בעידן האינטרנט לא צריך ללכת רחוק כדי לקבל רעיונות איך להשיג אלכוהול. ואם צעיר כבר משיג אותו - הוא יידע גם איך להחביא אותו. "גם בטיולים שנתיים אנחנו שותים, ברור. אחרת מה יש לעשות בלילה?" מעידים התלמידים. בפורומים של בני נוער ברשת אפשר למצוא שיטות רבות להסתיר את האלכוהול שלוקחים לטיולים. שיטות ההסתרה, מתברר, מרחיקות לכת הרבה יותר מלשפוך את המשקה לבקבוק מים, מעורבב עם מעט מיץ. "אמממ... אני צריך עצה איך להחביא את האלכוהול בטיול", כותב נער צעיר ומקבל תשובה מפורטת, מלאה שגיאות כתיב: "לכחת (לקחת) בקבוקים קטנים ולשפוך לבפנים אלכוהול, ולשים בבגט אם (עם) קצת חסה שייראה אמיתי. לשים בניילון נצמד, שיחשבו שזה סנדוויץ' רגיל. או לעשות חור אם (עם) מזרק בפחית קולה ואז להוציא את הקולה ולהזריק את האלכוהול, וכל הקטע שהפחית נשארת סגורה אם (עם) אלכוהול בפנים, אז המורים לא יבקשו לפתוח ולהריח".
גולשים אחרים מייעצים להחביא את האלכוהול בבקבוק שמפו, במכל של מרכך כביסה ואפילו לתפור בקבוק בתוך ראש של דובי. בפורום אחר הציעו לשים את הבקבוק בתוך מכל פרינגלס ולהשאיר כמה חטיפים למעלה, להסתרה. אבל יש גם צדיקים ברשת, שכתבו לאותם שואלים שלא ישתו בטיול שנתי, ובאופן כללי: "אלכוהול זה דרעק". האזהרות לא עושות את שלהן. הנוער ממשיך לשתות. רוני, בן 16, מודה שהתחיל בגיל צעיר יותר, והיום הוא גם רואה בגינות את הנערים שקטנים ממנו בשנה. "כל החבר'ה שאין להם רישיון פשוט יורדים למטה. אין פה כלום בעיר, חוץ מבית קפה, שזה לא מקום מגניב. אז כל אחד לוקח איזה משקה מההורים, מגיע לגן, ועושים 'ארון משקאות'. אנחנו שותים כי אנחנו נהנים מהתחושה הזאת של לשתות, ונהנים מהסיכון. ההורים חיים בסרט שהילדים לא עושים כלום, כי זה אזור טוב, כי אנחנו מביאים ציונים טובים הביתה. אף אחד לא ישתה סתם באמצע השבוע כשזה לא חופש, אנחנו לא דפוקים.
"לפעמים אתה לא יודע בדיוק מה החבר'ה שלך שתו, אז צריך כאילו להיזהר. כי בדרך כלל, בגינות אתה יכול לשתות בשקט, אבל אם יבואו עוד חבר'ה ויהיו יותר מדי, אז אין שליטה על זה. פעם תפסה אותנו סיירת הורים. יכול להיות שזה לטובה מה שהם עושים, אבל האמת היא שזה מבאס לאללה. הם תפסו את החברים שלי ושפכו להם את הוודקה. זה היה כל כך עצוב, הם בקושי הספיקו לשתות וכבר הלך הבקבוק". אכן, עצוב.