בצה"ל היו אתמול מוטרדים, מוטרדים מאוד. הסחרור שאליו נקלעה סוגיית גיוס בני הישיבות (והערבים) הותיר, נכון לכרגע, שתי ברירות רעות: לשמר את האפליה הקיימת, או להפיל על הצבא מבצע של גיוס כללי. האופציה הרעה הראשונה מנציחה את סיטואציית "צבא חצי העם." מי שבקי בנתוני הגיוס הצפויים לשנים הקרובות יודע שפחות ישרתו, יותר ישתמטו (והמספרים יגדלו בהתמדה, בכל שנה. ( בראיון שהעניק לאחרונה ל"ישראל היום," הזהיר הרמטכ"ל מפני חוסר השוויון וקרא לאזן אותו מייד.
בשיחות סגורות הוא ואלופי המטכ"ל בוטים בהרבה. האופציה הרעה השנייה תוביל את צה"ל, 1-מ באוגוסט, לגייס את כולם. להוציא צווים, לגייס לטירונות ולשבץ ביחידות. למצוא פתרונות שירות מאולתרים למי שיגיע, ופתרונות משטרתיים או משפטיים למי שלא. צה"ל לא רוצה בכאב הראש הלוגיסטי הזה, ולמען האמת גם אין לו צורך בחלק גדול מכוח האדם; לא רק בעיית התנאים המיוחדים שדורשים החיילים החרדים, אלא גם ההיצע שגדול כרגע מהביקוש.
לכן צועק צה"ל בקול את מה שלכאורה צריך להיות ברור מאליו: שירות לאומי. ואם למישהו יש בעיה עם השם אז אפשר לקרוא לזה שירות אזרחי, או ישראלי, או קהילתי. העיקר שיהיה שירות, ולא קריצת עין או מראית עין. שירות אמיתי, שבו כל מי שמחזיק בתעודת זהות כחולה משרת את ארצו - כפי הצרכים וכפי יכולותיו.
מי שיכול - שיתגייס
מה זה אומר? שמי שיכול ומי שהצבא צריך - הולך לצה"ל. מי שלא - לשירות הלאומי. זה יכול להיות כסייעים לרופאים בבתי חולים או בקופות חולים, כעוזרים למורות ולגננות, כסיירים בגני משחקים בלילות או כנאמני בטיחות בדרכים. אפשר למצוא עוד אלף מטלות, שכולן יעזרו לקהילה, וחלקן יכולות להיות בתוך הקהילה. כך יישארו החרדים סמוך לחצרותיהם וגם הערבים - וכך יתרמו לא רק למולדתם אלא גם לעצמם.
הכלל הזה נכון כמובן גם למשתמטים האחרים, נפשית ורפואית. מה שמונע מהם לרוץ על הג'בלאות לא צריך להגביל אותם במסדרונות איכילוב. היחידים שיזכו לפטור הם העילויים: כמה מאות גאונים, מוכשרים במיוחד בתחומם. כמו הספורטאים המצטיינים שמקבלים הקלות כדי לייצג את המדינה, כך גם בתורה. מעטים, מובחרים, נבחרים בפינצטה ותחת בקרה הדוקה.
הפתרון הזה טוב למי שלא משרת כיום: זה ימחק לו את הכתם מהרזומה ויפתח לפניו אופקים ותפקידים שהיו שמורים עד כה רק למי שתרם, וגם יכניס אותו למעגל העבודה והפרודוקטיביות הכלכלית. הוא טוב גם למי שכן משרת: זה ימחק לו את הרגשת הפראייר ויאפשר לו תגמול עודף על שירות עודף; אם שירות לאומי יארך פחות מזה הצבאי, המדינה תידרש לפצות כספית על פרק הזמן הנוסף. במצב כזה, משכורת מינימום היא בהחלט פתרון ראוי וסביר.
כחלק מהבזאר הפוליטי נוח להכיל את הכללים האלה על החרדים, אבל גם הערבים יידרשו להיות חלק מהמשחק. לא רק כי כך זה בדמוקרטיה, אלא כי זה יעשה אותם - ואת כלל המשתמטים - יותר ישראלים. לטובתם, לטובתנו.